ומעלה מעל בה'

ומעלה מעל בה'

זה קרה לי יותר מפעם. רגע אחד הייתי שקוע בתפילה לקב"ה, חש קרוב לריבונו של עולם ורוצה כל כולי לעשות רצונו. והנה, ברגע לאחריו, אני מוצא את עצמי בבית או בעבודה במצב אחר לגמרי: מדבר לשון הרע, למשל, או כועס. כמה פעמים ראינו אנשים מסתובבים והיינו בטוחים שהם צדיקים גדולים, עד שהם פתחו את הפה. הפער הזה, שלא קיים רק אצלי, לפעמים בלתי נתפס.

פרשת "ויקרא", באמצעות ההתעסקות ב"תורת הקורבנות", מפגישה אותנו עם אותה ניגודיות בנפש האדם. אני לא מתיימר להבין את עולם "תורת הקורבנות" ובטח לא את "עולם הנפש", אך מלימוד הפסוקים אפשר להאיר היבט מסוים של ההתנהגות היומיומית שלנו. אותה הארה עשויה לסייע לנו בתיקון משהו מהתנהגותנו.

בפרשה מפרט הכתוב את כל הקורבנות לסוגיהם, ולפני כל קורבן מתוארת המציאות שחייבה את האדם בהבאתו. אחת המציאויות שבגינן נדרש אדם להביא קרבן אשם מתוארת כך:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וּמָעֲלָה מַעַל בַָּה', וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן, אוֹ-בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל, אוֹ, עָשַׁק אֶת-עֲמִיתוֹ. אוֹ-מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ, וְנִשְׁבַּע עַל-שָׁקֶר; עַל-אַחַת, מִכֹּל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה הָאָדָם–לַחֲטֹא בָהֵנָּה". (ויקרא ה, כ-כב)

אדם קיבל פקדון מחברו כדי לשמור עליו, אך בוחר לקחת לעצמו את הפקדון. משתובע אותו חברו להשיב את פקדונו, משקר לו אותו אדם ונשבע לשקר שאין לו יד ורגל בדבר היעלמות הפקדון. גזל ודאי יש כאן, אך מדוע נוקטת התורה לשון מעילה: "וּמָעֲלָה מַעַל בַָּה'"? מילים אלו נראות תלושות מהקשרן, כיוון שכאן מדובר בעושק בין אדם לחברו ולא בענייני מעילה בקדשים.

על פי פשט הדברים, שבועתו לשקר של הגזלן בשם ה' מכונה כאן "מעילה". כך כפי שמובא בפירוש "תורה תמימה" של הרב ברוך הלוי אפשטיין (1860-1941, בלארוס), אשר מביא את דברי הגמרא במסכת שבועות:

" וכחש בעמיתו. שבועת הפקדון נוהגת בין מפי עצמו בין מפי אחרים, מאי טעמא, וכחש בעמיתו כל דהו משמע".

עוד מהאתר

שלום יהיה לי?

המשמעות הלאומית של הביכורים

החובה לשאול

אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן גְּדֻלָּה לָאָדָם עַד שֶׁבּוֹדְקֵהוּ בְּדָבָר קָטָן

המיילדות העבריות

דג מושט עם ירקות בתנור

השותף השלישי

רש"י כבר הולך עוד צעד אחד קדימה, ומסביר שבמקרה זה קיימת מערכת יחסים בין שני האנשים והקב"ה, הנלמדת מהמילים "ומעלה מעל בה'" :

"נפש כי תחטא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מַה תַּלמוד לומר וּמָעֲלָה מַעַל בַּה'? לְפִי שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהַנּוֹשֵֹׁא וְהַנּוֹתֵן אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֶלָּא בְּעֵדִים וּבִשְׁטָר, לְפִיכָךְ בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַחֵשׁ, מְכַחֵשׁ בָּעֵדִים וּבַשְּׁטָר, אֲבָל הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתֵּדַע בּוֹ נְשָׁמָה אֶלָּא שְׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא מְכַחֵשׁ מְכַחֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם".

אדם שמפקיד פקדון אצל חברו אינו מחתים אותו על שטרות ועדים, אלא הם מפקידים זה בידי זה בשבועה. אם כך, הקב"ה הוא הגורם השלישי המתווך ביניהם. כאשר אדם אחד משקר לחברו, הוא בעצם משקר גם לגורם "השלישי"-כלומר, הקב"ה. כך מפרש בעל "שפתי חכמים":

"שלישי שביניהם. פירוש הקב"ה שהוא השלישי שביניהם..."

כאמור,  אני מדבר רק על עצמי ולא על אף אדם אחר או מציאות ערטילאית אחרת. אני בלבד מוצא את עצמי משקיע זמן בתפילה אל מול הקב"ה, ואז במסגרת החיים השוטפים עם משפחתי או בעבודה או בכל מקום אחר – מתנהג כאילו הקב"ה לא קיים ולא מעורב. מתנהג באופן לא נעים לאנשים, כועס, צועק וכיוצא בזה.

במציאות המעוותת מעט שבה אנו חיים, יש הסבורים תכופות שכאשר הם משקרים או מבצעים התנהגויות לא ראויות כלפי חבריהם, היחידים שמעורבים זה הם ואותו חבר. ההכרה והבנה שגם הקב"ה "נפגע" כביכול תורמת לחומרת המעשה. גם במערכת יחסים שכל כולה מתרחשת בתחום שבין אדם לחברו, הקב"ה תמיד מעורב והוא צד קבוע בכל זוג. הגמרא במסכת שבועות, מסבירה את הקשר הטכני הזה, שברוב הזמן נשכח מהבנתנו:

חנניא בן כינאי אומר: "וכיחש בעמיתו", אין אדם כיחש בעמיתו עד שכופר בעיקר. פעם אחת שבת ר' ראובן בטבריא ומצאו פולוסיפות אחד, אמר לו: איזה הוא שנאוי בעולם ? אמר לו: זה הכופר במי שבראו. אמר לו: היאך? אמר לו: כבד את אביך ואת אמך, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר, ולא תחמוד – הא אין אדם כופר בדבר, עד שכופר בעיקר. ואין אדם הולך לדבר עבירה, אלא אם כן כפר במי שציוה עליה". (תוספתא מסכת שבועות ג, ו)

כאשר הקב"ה מצווה אותנו על מצוות ואיסורים בין אדם לחברו, ואנחנו לא מקיימים ציווים אלו או עוברים על איסורים במודע, לא רק שאנחנו חוטאים אל מול האדם, החבר לעבודה או בן המשפחה. כשאנחנו מתעלמים מהקב"ה חוטאים גם לקב"ה באותה מידה בדיוק. אנחנו מועלים בקב"ה, כופרים בדבריו כאשר אנחנו חוטאים".

קשה להפנים זאת ביומיום. הלוואי והייתי  חש שלריב עם החבר, לשקר, או להזיק למישהו הם מעשים השקולים לחילול שבת, או לאכילת טרף. נראה לי שכולנו היינו חושבים פעמים ושלוש פעמים על צעדנו בכל רגע ורגע, לו היינו מפנימים זאת.

"עברה שבין אדם לחברו – דינה כמרד"

בעל אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר (1696-1743, מרוקו וא"י), מסביר צד נוסף בהגדרת "מעילה בקב"ה". לדבריו, מעילה היא בעצם התערבות בהחלטות הקב"ה לגבי אותו ניזק. אלו הם דבריו המתוקים:

"ומעלה מעל בה', פירוש בה' כביכול עשה המעל פירוש לשון שינוי, כי הוא שפט על פי המעשים וזיכה לזה שיהיה לו ממון, וכשזה בא וגוזלו נמצא שגורם מעילה בה' ששינה עליו את הדין, שלא עמד בידו ממה שהגיעו כפי משפט ה', ונמצא ה' כביכול נחשד שלא עשה משפט צדק, ואולי שכפל לומר ומעלה מעל, ולא הספיק לומר ומעלה בה', נתכוין לכלול גם כן צד הגזלן, כי גם לצדו מעל בה' כביכול כי הוא דנו בחסרון הלקוח, והוא נוטל מה שלא נקצב עליו במשפטי ה'".

הקב"ה קבע שלאדם מסוים יהיה ממון, ואני – בחוצפתי – מגיע וגוזל ממנו? זאת מעילה בה'.  הקב"ה קובע שאדם יהיה מאושר ושמח, ואני מגיע וכועס עליו, מדבר עליו לשון הרע, משקר לו ופוגע בו ובנפשו? זאת מעילה בה', כיוון שאני פועל כנגד רצון השם המתבטא במציאות הקיימת.

פגיעה בחבר, בטח בכוונה, אסורה מצד המוסר, מצד התורה, מצד המצוות ומכל צד שתרצו. אבל אם נהיה כנים עם עצמנו באמת, נודה שאיננו חיים על פי האמונה שכל עבירה בין האדם לחברו היא מעל בקב"ה. אנחנו לא באמת חווים את זה כך. הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה), כותב את הדברים בצורה מופלאה בפרשתנו:

"כל עבירה שבין אדם לחברו דינה כמרד ומעל כלפי מעלה… כביכול הוא השלישי הנועד כרואה ובלתי נראה בכל מקום משא ומתן בין הבריות והוא הערב למשא ומתן זה שבין באי עולם – שיהא באמונה. ומאחר שכאן קרא המכחיש בשעת הכחשתו בשם הערב, דהיינו נשבע בשמו יתברך לשקר, הרי אין זו בגידה בלבד. כאן משתמש היהודי לעדות על יושר דרכו עם הבריות בתכונת כהונתו בקירבת אלוקים שלו. ומאחר שקריאתו בשם ה' אינה אלא מסווה נבוב וריק, הרי השם ההולם אותה היא מעל בה'".

הלוואי ונדע להפנים את שלמדנו, ושנזכה שלא "למעול מעל בה'" לעולם.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".