אשר נשיא יחטא

"את חטאי אני מזכיר היום". כך פתח שר המשקים את דבריו לפני פרעה, כאשר סיפר לו על יוסף. ובכן, גם אני את חטאיי מזכיר היום בפתח דבריי. לא מעט פעמים נפלתי, חטאתי. זה יכול לקרות לי (ובעצם, לכל אדם) באחד משני מקרים. זה יכול לקרות בעתות שעמום ושגרה יומיומית אפרורית, מתוך מרדף אחר ריגוש, ויכול גם להתרחש באותם זמנים בהם אני חש שכרון כוח. באותן שניות אחדות שבהן אני חש ש"אין עוד מלבדי", אני חש שאני יכול לעשות כל שיעלה ברוחי.

אך לאחר שחטאתי, בין אם מתוך שעמום ובין אם מיוהרה, ביקשתי תמיד רק דבר אחד: שיסלחו לי, בכנות ומעומק הלב.

ספר ויקרא עוסק באותם מצבים, בנפילות ובבקשת הסליחה. בשני הספרים הקודמים היו בני ישראל עסוקים בבניית עצמם כאומה. משעבוד מצרים אשר במהלכו הוגדרו כעם, דרך יציאת מצרים באותות ומופתים, עד מתן תורה בסיני ובניית המשכן – כל התהליך היה רצף של שיאים מרגשים. ספר ויקרא מסמל את תחילת ההתמודדות עם שגרת היומיום, כפי שמבאר רבי יצחק אברבנאל:

"ובספר השני (שמות) סיפרה התורה מה שהרעו שם עמהם המצריים בגלות ושעבוד, ויגאלם ה'…עד בואם אל הר סיני, וששם הגיעו כולם למעלת הנבואה, וקיבלו מפי הגבורה התורה והמצות… ושעשו את המשכן כדי שתשרה ביניהם השכינה האלקית וההשגחה העליונה… הוצרכה התורה לכתוב אחריו הספר הזה השלישי, לבאר בו עבודת המקדש … ויכפרו על בני ישראל מעונותיהם. ושהם ישתדלו תמיד לעיין ולדעת תורת ה' חקותיו מצותיו ומשפטיו, להיישיר את העם וללמדם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון". (הקדמה לספר ויקרא)

פרשת ויקרא פותחת את השנים "הרגילות" של בני ישראל. שיגרה פשוטה של חיי יום שבה צריכים לעבוד, להתפרנס, בלי שיאים אלוקיים – ועדיין לשמור על חוקי ה', מצוותיו ומשפטיו.

עוד מהאתר

באמצעותו אתה משלים שלימותך

חינוך של בית הלל

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים

כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ

אנשים כבני אדם

בית מושב עיר חומה

'אשרי הדור!'

הפרשה מלמדת אותנו את אחד מהיסודות הגדולים בתקופה זו של החיים. היא מלמדת אותנו שכל אחד מבני ישראל  עלול לחטוא, מהכהן הגדול, ראשי הסנהדרין ונשיאי העדה ועד האחרון שבעם. כל שכבות העם יכולות להגיע למעשים בלתי ראויים.. חשוב מכך, היא מגלה לנו שכל אחד מסוגל לכפר על מעשיו ועל מעלליו.

אחד מהמצבים המתוארים בפרשה הוא חטאו של נשיא ישראל, המלך:

"אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא; וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל-מִצְוֺת ה' אֱלֹקיו אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם. אוֹ-הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ–וְהֵבִיא אֶת-קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים, זָכָר תָּמִים. וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל-רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יִשְׁחַט אֶת-הָעֹלָה, לִפְנֵי ה'; חַטָּאת, הוּא…. וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ, וְנִסְלַח לוֹ". (ויקרא ה, כב-כו)

מדוע בפסוקים קודמים, כאשר התורה תיארה את חטאו של הכהן הגדול, בחרה לכתוב "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא אך כאן התנסחה בלשון "אשר נשיא יחטא"? ולמה "אשר יחטא" ולא "אם יחטא"? לדעת רש"י יש לפרש את המילה 'אשרי' כלשון שבח. כך לשונו המופלאה:

"אשר נשיא יחטא- לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו… אם המלך שאין לבו כפוף מרגיש ומביא קרבן על שגגתו, כל שכן שההדיוטות מרגישין – שליבם כפוף". (רש"י, ויקרא ד, כב)

אכן, אשרי דור שמנהיגו נותן את ליבו להבין שהוא עצמו חטא, להבין שהוא עצמו עשה את שלא ייעשה. חשוב מכך, אשרי הדור שמנהיגו מתעשת, מתחרט ומביא קרבן חטאת על שגגתו. אם על חטא בשוגג כך מגיב המנהיג, אז קל וחומר שאותו מנהיג יצטער ויתחרט על זדונותיו.

לדברי רש"י, העניין אינו מסתכם ביחסי הנשיא מול עצמו, אלא התנהגותו משמשת בכך דוגמה אישית לעם כולו. אם המנהיג, שמכוח תפקידו אין ליבו כפוף, יודע להכיר בטעותו ולבקש עליה סליחה וכפרה, קל וחומר שכך יתנהגו יתר פשוטי העם שליבם כפוף.

דבר מצוי שיחטא

לעומת זאת, רבי עובדיה ספורנו (1468-1550) מפרש את המילה "אשר" כמורה על מציאות מצויה. לא נדיר שמי שהשלטון בידו יחטא:

"אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא" – כִּי אָמְנָם זֶה דָבָר מָצוּי שֶׁיֶּחֱטָא, כְּאָמְרו "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט" (דברים לב, טו), וְאָמַר בּו "וְאָשַׁם" שֶׁמֵּעַצְמו יַכִּיר עֲונו". (ויקרא, ד, כב)

אמנם התורה קובעת גדרים ברורים למלך כדי להרחיק אותו מן החטא ככל האפשר, אך עם זאת היא מודעת לגמרי לכך שהחטא מצוי במסדרונות השלטון.  בעל הכלי יקר (1540-1619), אף קובע שהמילה "אשר" מורה על ודאות החטא באותם מצבים:

"אבל הנשיא המתנשא לכל ראש ונוהג נשיאתו ברמה מתוך רום לבבו ודאי יבא לידי חטא לכך נאמר אשר נשיא יחטא. כי לשון אשר מורה על דבר שודאי יהיה ואין בו ספק" (ויקרא ד, כ)

על אף ההכרה באתגריו של הנשיא, התורה דורשת מהמנהיג להכיר בחטאו בכוחות עצמו. עם כל ההכלה וההכרה בקושי שלא לחטוא כלל, בלי הכרה בחטא אין בכלל מה לדבר על סליחה.

הסליחה לא בידינו

רבנו בחיי (1255-1340) מפרש אף הוא את המילה "אשר" כמורה על מציאות ודאית ומוחלטת. עם זאת, בדבריו הוא גם מתייחס לסוגיה שיתר הפרשנים לא התייחסו אליה:

"אבל בנשיא הזכיר החטא בלשון ודאי לפי שהנשיא לבו גס מאד בו, ומדת הגאוה שהיא סבת החטא מצויה עמו לגודל ממשלתו, ולזה הזהירה התורה את המלך ותוכיחנו במדה הזאת, הוא שכתוב: "לבלתי רום לבבו מאחיו"… והנשיאים לבם גס בהם לפיכך הביאו אבנים שיתכפר להם. וכפר עליו הכהן וגו' ונסלח לו. מן השמים, כי העון מתבטל עם הקרבן על ידי הקב"ה… אבל הסליחה לגמרי אינה מסורה ביד בשר ודם אלא להקדוש ב"ה… ".

הכי קל לדבר על נשיא, מלך, כהן גדול ובעלי תפקידים אחרים הרחוקים מאיתנו שנות אור. ודאי שהם מלאים בגאווה והשררה מוציאה אותם מדעתם. אבל עזבו אתכם לרגע מהדמויות הרחוקות האלו. בואו נדבר שנייה על עצמנו. מתי בפעם האחרונה הכרנו בחטאים שלנו, בנפילות שלנו, ברגעים שבהם חשנו שאין עוד מלבדנו?

רבנו בחיי מבין את נפש האדם היטב. הוא מבין שאדם בשר ודם לא יכול באמת לסלוח באופן מלא ומוחלט. לאדם תמיד תישאר איזו "שריטה" או "פצע" בלב אם פגעו בו. את חטאיי אני מזכיר שנית: כבר כמה שנים שאני עושה כל מה שאני יכול כדי שמישהו יסלח לי באופן אמיתי, כן ומוחלט על מעשה רע שעשיתי. זה קשה. זה נורא. זה כמעט בלתי אפשרי. אבל ממש כואב בלי סליחה שלמה.

כולנו עושים טעויות, כולנו נופלים. אבל כולנו גם יכולים לתקן. על החברה כולה להכיר שיש מקום לסליחה, שיש מקום לתיקון. אשרי הדור שיזכה לכך.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".