שנתן נפשו על המלאכה

"לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמְּלָאכָה … נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ"

בשנים 2010-11, כאשר עבדתי במשרד ראש הממשלה בתחום הכלכלי חברתי, הייתי חלק מקבוצה שקידמה פרויקט שתכליתו הגדלת הדירות בדיור הציבורי בכ- 1,200 דירות. הפרויקט הובל על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה והדירות היו מיועדות במיוחד לאוכלוסייה הוותיקה מקרב העולים. מי שמכיר את התחום, יודע שעד אותו מהלך, שלקח לרקום אותו כמעט שמונה חודשים, לא רק שלא התווספו דירות המיועדות לזכאי דיור ציבורי, אלא אף צומצם משמעותית מספר הדירות.

לפני תקופה לא ארוכה פגשתי את נציג אגף התקציבים שעבד איתנו באותה תקופה, כאשר נפגשנו הוא כבר היה סגן ראש אגף תקציבים, והוא אומר לי: "אבי, אתה יודע איך אתה שמור אצלי בנייד, נכון?". עניתי: "לא". אז הוא מוציא את הנייד ומראה לי: "אבי, של מנכ"ל רה"מ, פרויקט קשישים". אני "של מנכ"ל רה"מ?!", שאלתי אותו. והוא אומר: " כולם יודעים שהמנכ"ל שלך התאבד על הפרויקט ושהוא חתום על הדירות שהתווספו אחרי שנים של בצורת וגם כולם ידעו שאתה שלו", אז ככה אני זוכר אותך. אותו מנכ"ל המשרד באמת התאבד על זה והוא חתום על זה וזה שלו.

אפשר להעביר שנים רבות בכל מקום עבודה, בלי להשאיר חותם כלשהו, בלי לשנות שום דבר במציאות עליה אדם אחראי. ואפשר, בכוונה או שלא בכוונה, לבצע שינויים שישפיעו על החברה והמדינה עוד שנים רבות אחריך. כל משרת ציבור ובכלל, כל עובד בכל מקום שהוא, צריך לשים לנגד עיניו את הרצון לשנות את המציאות שעליה הוא אמון ולסיים את שירותו כאשר הוא "חתום" על מהלכים משני מציאות. אין יותר קל מלשבת בכסא ולהסתכל ימינה ושמאלה ולחכות שאחרים יאתגרו אותך או יעשו את העבודה. אנו נדרשים להסתכל על עצמנו, ניקח את הסמכות והאחריות שבידנו ונכתוב את הפרק שלנו בהיסטוריה של האומה הישראלית.

וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן, עֲצֵי שִׁטִּים

פרשת "ויקהל" אותה נקרא השבת מעבירה אותנו מ- "נוהל הקרב" המתואר בפרשיות "תרומה-תצווה" בהן מתוארות תוכניות העבודה לבניית המשכן ל- "ניהול הקרב", המתואר בפרשיות "ויקהל-פקודי" ובהם מבצעים את הדברים בפועל. התורה עוברת כל כלי וכל פרט במשכן ומתארת כיצד עשו אותו :

" וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן, עֲצֵי שִׁטִּים:  אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ.  ….וַיַּעַשׂ אֶת-הַשֻּׁלְחָן, עֲצֵי שִׁטִּים:  ….וַיַּעַשׂ אֶת-הַמְּנֹרָה, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת-הַמְּנֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ–גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה הָיוּ…..וַיַּעַשׂ אֶת-מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת, עֲצֵי שִׁטִּים:  אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ, וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ–מִמֶּנּוּ, הָיוּ קַרְנֹתָיו". (שמות לז)

התורה אינה מפרטת מי עשה כל כלי וכלי במלאכת המשכן. אנחנו יודעים שהיה צוות גדול של אנשים, אומנים ועושי מלאכה, אשר הונהגו על ידי בצלאל בן אורי ואיתו ביחד היה אהליאב: "אֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן, וּבְלֵב כָּל-חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ" (שמות לא, ו). כולם ביחד עשו את המשכן. רק בתיאור עשיית הארון, רושמת התורה באופן מפורש: " וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת-הָאָרֹן". למה דווקא כאן מציינת התורה במפורש מי מבצעה ?

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) מייחס את השינוי הזה לכלי עצמו – לארון. על פי שיטה זו בצלאל עשה את כל כלי המשכן בלי יוצא מן הכלל, אבל התורה הזכירה אותו דווקא כאן מתוך כבוד לארון, הכלי המקודש ביותר :

"ויעש בצלאל. בעבור כבוד הארון. גם הוא עשה כל כלי הקדש. והנה הזכיר המשכן והאהל והפרכת והמסך כי דרך אחד להם ואחר כן הזכיר שמן המשחה עם קטורת הסמים. כי יש בשמים בשמן המשחה גם בקטורת הסמים". (אבן עזרא, שמות לז, א)

אם כך הם הדברים ובצלאל עשה את כל כלי המשכן, יתכן ותפקיד יתר בעלי התפקידים היה לסייע ולתמוך את עשייתו של בצלאל. רבי חיים דוד פארדו (1719-1792, איטליה וא"י), מלמד אותנו שאכן הייתה עבודת צוות של כולם. אבל בצלאל, על אף היותו אומן גדול שדרכו לחלק הנחיות למבצעים,  הוא היא אומר ועושה. הוא היה מכניס את הידיים עמוק לעשייה ולכן הזכירה אותו התורה באופן פרטני והיא בחרה להזכיר דווקא כאן בשל כבודו של הארון:

"ויעש בצלאל לפי וכו׳ ….שהאומן הגדול אינו אלא מסדר דרך המלאכה והאומנים שתחתיו הם העוסקים בפעל מ״מ בצלאל לא עביד הכי אלא היה ברוך אומר ועושה ויותר מכלם נמי ולכך הזכירוהו לשבח והזכירוהו בארון טפי מכל שאר הכלים שהוא הכלי המקודש מן הכל". (משכיל לדוד, שמות לז', א')

מי שעובד קשה, מי שיורד לשטח, מי שיודע גם לנהל את המהלכים אבל גם לתת את כל כולו כדי שהדברים יקרו, בסוף המציאות תדע לזכור את זה. בלי רדיפה אחרי כבוד, כותרות ועיתונים, זה פשוט יקרה כי זאת האמת.

דרך ארוכה

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים … וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ

להכניס את תורת ישראל לארץ ישראל

אשר תשים לפניהם

מלא רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת

הרמב"ן (1194-1270, ספרד) טוען שהסיבה שהתורה מציינת את שמו דווקא כאן היא שאת הארון עשה בצלאל לבדו בלי אף סיוע של אף אחד אחד, שכן בעשיית הארון נדרשו הכוונות הרצויות ומעשי אומנות שהן יתרות מהמעשים הרגילים:

והזכיר בארון ויעש בצלאל, הגיד כי האומן הגדול שבהם הוא שעשה לבדו הארון. והטעם, בעבור שהוא "מלא רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת", שיתבונן בו ויעשנו בכוונה רצויה, כי אין במעשהו אומנות גדולה, אבל יש שם מלאכות שצריכות לאומנות יתירה ממנו".  (רמב"ן שמות לו, ח)

לבצלאל היו יכולות שלא היו ליתר "עושי המלאכה". הוא היה מלא ברוח אלוקים, בחוכמה, בתבונה ובדעת והוא לבדו עשה את הארון, מקום משכן הלוחות הכתובות באצבע אלוקים. מכאן אפשר להסיק שזהו הכלי היחיד שעשה אותו בצלאל לבדו ויתר הכלים או שבוצעו על ידי אחרים או שהוא היה שותף לעשייתם כמו שתואר לעיל.

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) מסביר שני טעמים בדבר. הסיבה הראשונה היא שהארון היה הכלי היחידי שלא עשו עוד כמוהו במרוצת הדורות בתקופת המקדש ולכן חותמנו של בצלאל לדורות :

"ויעש בצלאל את הארון. מה דלא כתיב בכולהו בצלאל משום ששאר הדברים עשו גם אחרים בבית עולמים וכן בבית שני ולעתיד, אבל ארון משנגנז עוד לא עשו אחר כי אין לעשות לוחות אחרים, ורק ארון בצלאל הוא שקיים לדורות ולא אחר…. חשש השי"ת שמא אחרי שחטאו בעגל, שמא כשיעשה אחד את הארון יבוא להרהר איזה מחשבה זרה…. לכן בחר בבצלאל שאבי אביו נהרג על אשר מיחה בעשיית העגל, אם כן מצד החנוך והטבע שהוא שונא כל הנוטים אחרי ההבל וציור שום דמות ותמונה ובל יבוא לשום מחשבה זרה כלל, ולכן כתב ויעש בצלאל שהוא לבדו עשה את הארון בלי שום סיוע". (משך חכמה – ויקהל כה)

הסיבה השנייה היא שהקב"ה בחר דווקא בבצלאל, נכדו של חור אשר נהרג על ידי הערב רב בחטא העגל בעודו מגן על אחדותו של הקב"ה, כי רצה אדם שלא תהיה בו קמצוץ של מחשבת עבודה זרה. בבצלאל טבוע החינוך לאחדות הבורא והוא לא יבוא לשום מחשבה זרה חלילה בעת עשיית הארון, אשר בה לכפר על חטא העגל.

המדרש מביא טעם אחר. הוא מתאר שיח שהתנהל בין משה רבנו לבין בצלאל בטרם התחילה בפועל עבודת עשיית המשכן. בצלאל מבין שתכלית המשכן היא השראת שכינתו של הקב"ה באופן מיוחד בין הכרובים ועשיית מקום משכן לתורה והוא נאבק על זה יותר מכל דבר אחר ולכן עשיית הארון נקרא על שמו :

"דָּבָר אַחֵר, תֵּן לְחָכָם, זֶה בְּצַלְאֵל, אַתָּה מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, בָּא וְאָמַר לִבְצַלְאֵל, אָמַר לוֹ מַהוּ הַמִּשְׁכָּן הַזֶּה, אָמַר לוֹ שֶׁיַּשְׁרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכוֹ וּמְלַמֵּד לְיִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. אָמַר לוֹ בְּצַלְאֵל וְהֵיכָן הַתּוֹרָה נְתוּנָה, אָמַר לוֹ מִשֶּׁאָנוּ עוֹשִׂים אֶת הַמִּשְׁכָּן אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן. אָמַר לוֹ רַבֵּינוּ משֶׁה אֵין כְּבוֹדָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּכָךְ, אֶלָּא אָנוּ עוֹשִׂין הָאָרוֹן וְאַחַר כָּךְ הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ זָכָה שֶׁיִּקָּרֵא עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן".( שמות רבה נ׳, ב)

בצלאל ידע להיות מדויק להפליא, הוא הבין את סדרי החשיבויות והגן על הדבר הנעלה ביותר. הוא ידע היטב מה ישפיע על המציאות של האומה הישראלית. הוא ידע להבחין במציאות המלאה פרטים בדיוק נפלא ולהרים את מה שצריך למעלה, לעשות.

המציאות שלנו מלאה בפרטים, בנושאים, במשימות אין סופיות, החוכמה היא לדעת להתמקד בדברים שישנו את המציאות, שיביאו להשכנת שכינתו של הקב"ה בעולם, לבחור את המהלכים המשפיעים ביותר על החברה והארץ. כאשר נאבק על הדברים האמיתיים האלו באמת, מתוך רצון להשפיע ולא מתוך אינטרס אישי, המהלכים האלו ישאירו חותם.

שֶׁעָשָׂה צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים

מדרש אחר מביא סיבה אחרת. בצלאל, אשר שמו מורכב מהמילים בצל-אל, ידע את הסוד הטמון בהשראת השכינה בין שני הכרובים. בעצם עשיית הארון הוא הביא לכך שהקב"ה צמצם את שכינתו לבין שני הכרובים. מדובר בסוד עצום שרק בצלאל ידע את עניינו ומהותו ולכן עשיית הארון קרויה על שמו:

"‎וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן. אֵין אַתָּה מוֹצֵא בְּאֶחָד מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה שָׁם בְּצַלְאֵל כְּלוּם אֶלָּא בָאָרוֹן. וְכָל הַמְּלָאכוֹת הָאֲחֵרוֹת, כָּל הַכֵּלִים הָאֲחֵרוֹת, בַּאֲמִירָתוֹ וּבַעֲצָתוֹ. וְלָמָּה פֵרַשׁ בָּאָרוֹן מְלַאכְתּוֹ לְבַד וַעֲשָׂאוֹ בְּיָדוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁם צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְצַמְצֵם שָׁם שְׁכִינָתוֹ. וּלְפִיכָךְ קְרָאוֹ בְּצַלְאֵל, שֶׁעָשָׂה צִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ וְגוֹ'". (מדרש תנחומא, ויקהל ז׳)

רבי יעקב בן אשר (1269-1340, גרמניה וספרד) כותב את הדברים באופן מפורש וברור, ידע בצלאל את הסוד הגדול הטמון בארון שהוא כנגד מרכבתו העליונה של הקב"ה :

ויעש בצלאל את הארון בכולם לא הזכיר בצלאל אלא על הארון לו' שהיה בצלאל יודע סוד הארון והמרכבה שהארון הוא כנגד כסא הכבוד". (קיצור בעל הטורים על שמות לז, א׳)

רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים

להישאר על הגלגל

ביצי דגים ברוטב מרוקאי

לב לדעת

שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמְּלָאכָה

הפעם אני מבקש לסיים עם רש"י (1040-1105, צרפת) שאיתו אנחנו בד"כ פותחים ולקחת ממנו יסוד לחיים, לחיי היום יום. רש"י מלמד אותנו מהי הדרך היחידה שבה נוכל להשאיר חותם על המציאות בה אנו חיים :

ויעש בצלאל. לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמְּלָאכָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֲכָמִים, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ" (רש"י על שמות לז, א׳)

אין שום דרך לשנות את המציאות, להשפיע עליה מבלי שניתן נפשנו על המלאכה. בעלי התוספות המפרשים את רש"י מפרטים קצת יותר ואומרים : " בצלאל עצמו היה מטריח בו ונתן נפשו על המלאכה יותר". (שפתי חכמים, שמות לז, א)

מי שחושב שהוא יכול לשבת בתפקידו, רק כדי לשבת על מדוכה ולא לנצל את יכולותיו וסמכויותיו לשנות את המציאות – הוא טועה והוא מועל בתפקידו ובמקומו. מי שחושב שהתכלית היא התפקיד – הוא טועה והוא מועל באמון הציבור. מי שלא יתן את נפשו על משימתה של האומה הישראלית, של החברה, של המדינה – שלא יישב בתפקידו. והדברים נכונים לכל מדרגי התפקידים, הנבחרים ושאינם נבחרים, קובעי המדיניות ומבצעי המדיניות. כולנו נדרשים "לתת נפשנו על המלאכה".

שנזכה לקיים את תפקידנו באמת ולתת את נפשנו על המלאכה למען עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. שבת שלום.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".