המרכיבים הסודיים
במשרד לשוויון חברתי לקחנו על עצמנו להוביל פרויקט בין-משרדי גדול וחדשני. מטרת המיזם הייתה לפעול לטובת אוכלוסיית האנשים בעלי מוגבלות ושילובם בחברה הישראלית. לאחר תהליך ארוך ומורכב שארך כשנה וחצי, הגענו לקו הסיום מבחינת תהליך ההתקשרות ויצאנו לדרך. היו לנו כל הסיבות לא להגיע לשלב הסיום, היו לנו כל התירוצים שאפשר לחשוב עליהם כדי להפסיק את התהליך, אבל כולם בתהליך בחרו שלא. לצורך קידום הפרויקט נדרשו הרבה כוחות, סבלנות ובעיקר אמונה בצדקת הדרך.
לאורך הדרך היו כאלו שלא האמינו שזה אפשרי. היו שלא הפנימו שהמטרה אכן בת השגה. הרגעים האלו שבהם צף חוסר האמונה קצת החלישו – אבל בחרנו להמשיך.
הפרויקט התקדם בזכות שני אנשים שהובילו את המהלך כולו, קיבלו עליו אחריות והובילו את כל המערכת הממשלתית והאזרחית. מדובר בשני אנשים מוכשרים שמכירים כל אחד את המערכת שבה הוא פועל. כאמור, שניהם בעלי יכולות גבוהות – אבל היכולות הללו אינן הסיבה שבגינה הצליחו במשימה. לאנשים אלו היה דבר אחד שסייע בידם לנצח במציאות שבה פעלו, מרכיב שלעיתים נעלם מהעשייה היום-יומית של כולנו: לב ונשמה.
זה רק הלב
פרשות ויקהל – פקודי מתארות את הכנת המשכן וכליו בידי שני אנשים: בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך. לאחר הציווי של הקב"ה למשה ואהרון, השניים מקבלים את האחריות על ביצוע הקמת המשכן וכל כליו. אין לי ספק שאנשים אלו היו מוכשרים מאוד מבחינת היכולות האומנותיות והטכניות שלהם. עם זאת, הפסוקים הראשונים שמתארים את הבחירה בהם לא מותירים מקום לספק בנוגע לאמצעי העיקרי שהשתמשו בו במלאכה:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה… וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ: הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן. מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת-לֵב…וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה, לָדַעַת לַעֲשֹׂת, אֶת-כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ–לְכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה, ה'. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה, אֶל-בְּצַלְאֵל וְאֶל-אָהֳלִיאָב, וְאֶל כָּל-אִישׁ חֲכַם-לֵב, אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ–כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, לְקָרְבָה אֶל-הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ" (שמות לה, ל–לו, ב).
ה"לב" עובר כחוט השני לאורך כל פרשות המשכן. אך מיהו "חכם לב", ומדוע דווקא הוא מופקד על הכנת המשכן וכליו ובעצם מהווה את הבסיס לכל המלאכה?
חוכמת הלב – בענווה ובאמונה
בעל "העמק דבר", רבי נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין, 1816-1893, פולין) מסביר מה בין חוכמת הלב לחוכמת הראש:
"אבל עדיין קשה לשון כל חכם לב. והרי כח השכל אינו בלב אלא משכנו במוח. אלא לחכם לב יש עוד שתי משמעויות. חדא חכמת יראת ה', שהיא ראשית כמה ומשכנה בלב. שנית בכח הבטחון שיחכם במלאכה זו אף על פי שלא למדה ולא אימן ידיו לה מעולם וגם כאן מתפרש מי שהוא חכם לב היינו ביראת ה' ובבטחון, נתתי חכמה ויכולת" (העמק דבר, פרשת תצווה).
מלאכת המשכן הייתה מלאכה מורכבת מאוד שדרשה ידע, ניסיון ודייקנות – אך ללא חוכמת הלב אי אפשר לגשת למלאכה. על פי הנצי"ב, המשמעות של חוכמת הלב היא כפולה: ראשית, היא כוללת את יראת ה' – ההבנה שמעליך ניצב ה' יתברך. אתה לא המרכז, אתה לא המטרה, אתה במקרה הטוב שליח שבאמצעותו בחר הקב"ה לשנות קצת מן המציאות בעולם.
אך חוכמת הלב גם כוללת את האמונה הגדולה והביטחון העצום שביכולתו של אדם לעמוד במשימה, במטרות, ביעדים. אמונה וביטחון שלמים שבכוחך לבצע את המשימה ולעמוד בה. חוכמת הלב אומרת כי גם אם צריך ללמוד את המלאכה מאפס – בידך להצליח ולבנות, לשנות ולעשות. בכוחך, אם תאמין, לעמוד במטרות שהציבו לך או שהצבת לעצמך. אמונה וביטחון.
הכוחות האלו נובעים מהלב.
דמיינו לעצמכם איך תיראה משימה, איך יורגש תהליך, ללא "חכמת הלב". איך נחווה דרך שיראת ה' אינה מוטמעת בה במובן העמוק ביותר. איך נוכל לעבוד על משימה עם אנשים שבטוחים שהם האלוהים, ולכן מתירים לעצמם לעשות ולומר ככל העולה על רוחם ולדרוס כל דבר אפשרי. לאן נגיע? לשום מקום.
עכשיו דמיינו, לעומת זאת, פרויקט שמשולבת ביישומו הרבה יראת ה', אבל אין בו אמונה וביטחון שהדבר אפשרי, שעומדים במשימה. גם במצב הזה אי אפשר להתקדם ולו צעד אחד בלבד.
חוכמת הראש וחוכמת הלב
אחד מגדולי חוכמת המוסר של דורנו, הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק[1] (1903-1993, ארה"ב), כתב מאמר מופלא בשם "החכמה שבראש והחכמה שבלב", ובו הוא מסביר מהי "חכמת הלב" על פי דרכו:
"יהדות היתה הראשונה שגילתה את עניין החכמה שבלב. חכמת הלב מהי? אין זו עוסקת בחישובים מאתימטיים ולא ביסודות תורת ההיגיון ולא בהרכבת מכונות ובחשיפת חוקי הטבע, אלא בחיי הרגש האנושיים הטהורים. חכם הלב לא דיו בהבחנה בין אמת ושקר, אלא אף שוחר לגלות ולעשות את הטוב ולהסיר את הרע ; לא דיו במה שהוא מוצא דרך המדע את העובדות שבחיים ושבמציאות כהווייתן, אלא אף שוקד על מידות החסד, האהבה והרחמים".
חוכמת הלב היא היכולת לשלב בכישורים העצומים שלך, רגש אנושי טהור, חמלה, חסד ואהבה כלפי סביבתך, כלפי משפחתך. ממש בתוך המציאות שאתה חי. חכם הלב לוקח את יכולותיו, פועל באמצעות כישוריו למען הטוב ומסיר את הרע. אתם יודעים מה זה לעבוד בארגון שאין בו רגש אנושי טהור וחמלה בין בני האדם? אתם יודעים מה זה לעבוד בארגון שבו עמידה במשימות מביאה איתה רוע, דריסה ופגיעה באחר? אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות שם, אבל צריך להודות – לפעמים אנחנו שם. אפשר רק לדמיין כיצד הייתה נראית מציאות חיינו אילו לצד המשימות הברורות היו אנשים פועלים מתוך רגש אנושי טהור או לפחות שיפעלו להסיר את הרע. כמה זה חסר.
כישורים, יכולות שכליות, יכולות ביצועיות וכיוצא בזה הם קריטיים, ללא ספק בכלל. אבל בלי "חכמת הלב", כוחות אלו עלולים להיות הרסניים ברגע שאדם בעל יכולות גבוהות עלול לחשוב ולו לשנייה אחת שהוא אלוהים, ומספיק רגע אחד כזה כדי להוביל להרס עולמי. ההיסטוריה כבר פגשה כמה אנשים כאלו, שלהם היא לעולם לא תסלח. מנגד, גם בעלי הכישורים המפותחים ביותר לא יהיו רלוונטיים ללא אמונה בעצמם ובמשימתם.
הרב סולובייצ'יק ממשיך במאמרו ומסביר את הקשר בין החוכמה שבראש לחוכמה שבלב:
"אולם אסור לנו לחשוב, ולו לרגע קט, שהחכמה שבראש לבדה היא עיקרו של צלם אלוקים שבאדם ושמי שחננו בה הקב"ה הוא נקי מחטא, אלא זה הכלל: אין צלם אלוקים שורה באדם אלא אם כן סברו בו יחד חכמת הראש וחכמת הלב... שתי החכמות, זו שבראש וזו שבלב, מוכרחות ללכת יחדיו יד ביד. אם החכמה שבראש – הוא המדע שהראה לנו את הישגיו המופלאים – תופסת לבדה את השלטון – ייטמא צלם האלוקים שבאדם. החטא הגדול של עולמנו הוא ברווח שבין הדבקים – בין חכמה שבראש ובין חכמה שבלב".
חוכמת הראש ללא חוכמת הלב היא הדבר הכי מסוכן בעולם. חוכמת הלב ללא חוכמת הראש לא יכולה להשיג דבר בעולמנו המשימתי והתחרותי. השילוב של חוכמת הראש וחוכמת הלב היא תכליתנו. מי ייתן שנזכה לצמצם את הרווח בין הדבקים, בין החוכמה שבראש לחוכמה שבלב. שנזכה "להרבות רגש אנושי טהור" בכל מקום שאליו נגיע ובכל משימה שניקח על עצמנו.
———————————————–
[1] הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק – נולד בשנת 1903 בבלארוס ונפטר בשנת 1993 בארצות הברית. היה רב, ראש ישיבה, פילוסוף, מראשי הציונות הדתית ותנועת המזרחי וממנהיגיה הרוחניים של היהדות האורתודוקסית בארצות הברית.
אבי כהן סקלי
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".