עגלת קניות

השבת והמשכן

התורה מצווה בפרשת כי תשא ובתחילת פרשת ויקהל על שמירת השבת, ועולה השאלה מדוע לתורה חשוב להכניס ציווי זה בתוך עניין המשכן? מהו הקשר שבין השבת והמשכן?

פרשת השבוע, ויקהל, ממשיכה את הפרשיות שקדמו לה ועוסקת גם היא במשכן, בציווי להביא תרומה לבנייתו ובביצוע של ציווי זה על ידי בני ישראל , אבל לפני כל הנושאים הללו מצווה משה את בני ישראל על השבת. בפרשה הקודמת, כי תשא, כבר הוזכר הציווי על השבת:

ויאמר ה' אל משה: ואתה דבר אל בני ישראל לאמר: אך את שבתותי תשמרו, כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם (ל"א, י"ב- י"ג).

בתחילת פרשתנו חוזר על עצמו ציווי זה, דבר שמעלה את השאלה: מה משמעות חזרה זו ומהו הקשר שבין המשכן והשבת?

 

 

אלה הדברים – שמירת השבת במהלך בניית המשכן:

למשמעות של הציווי החוזר על השבת בתוך סיפור בניית המשכן מצאו הפרשנים והדרשנים כמה הסברים. סיבה ראשונה שמצאו המפרשים לכך היא מבחינת זמן בניית המשכן: רש"י אומר על הפסוק בפרשת כי תשא: אך את שבתותי תשמרו- אף על פי שתהיו  רדופין וזריזין בזריזות המלאכה, שבת אל תדחה מפניה,  – כוונת רש"י היא לא רק לגבי המלאכה עצמה, לאקט הפיזי של הבנייה שבנ"י היו מזדרזים בה, אלא מדובר כאן גם על הרצון שלהם – לעיתים אדם רוצה משהו כל כך עד שהוא מוכן להתעלם מדברים אחרים, בין במודע ובין שלא במודע (משל לאדם שעובד מתוך רצון בגינה, ופתאום שם לב שלא אכל ולא שתה כבר כמה שעות טובות…), ולכן מדגישה התורה לבני ישראל לשים לב שהשבת לא תידחה או תחולל – גם אם זה מתוך רצון כנה וטוב של בניית המשכן.

המדרש מדגיש זאת מבחינה הלכתית/משפטית:

[למה] הזכיר את השבת עם מעשה המשכן? [אלא] כדי שלא נאמר שמלאכת המשכן דוחה שבת, לפי שמלאכת המשכן מצוות עשה והשבת עשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה עשה ולא תעשה (ילקוט מאור האפלה).

גם בתחילת פרשתנו מדברת התורה שוב על השבת, וגם כאן מסבירים הפרשנים ברוח זו. האבן עזרא כותב: ששת ימים- הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן לומר שאינו דוחה את השבת. אם כן, על מנת שבני ישראל לא יטעו ויחללו שבת כדי לבנות את המשכן הם נצטוו על השבת כחלק מהצווים על המשכן.

שמירת שבת לדורות

קשר שני שמצאו חז"ל בין שני הנושאים, השבת והמשכן, הוא מבחינה מעשית לדורות הבאים: המלאכות האסורות בשבת נלמדות מתוך אותן מלאכות שנעשו בבניית המשכן:  

אלה הדברים- אבות מלאכות [של שבת] ארבעים חסר אחת. מניין לאבות מלאכות [רמז] מן התורה? [אמר] רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן: כנגד ארבעים חסר אחת מלאכה שכתוב בתורה [כנגד מספר הפעמים שכתוב בתורה 'מלאכה']. רבי יוסי ברבי בון בשם רבי יונתן : כנגד ארבעים חסר אחת פעם שכתוב במשכן עבודה ומלאכה (ירושלמי, שבת, פרק ז' ,הלכה ב').

בשבת ישנן ל"ט (39) אבות מלאכה אשר הם והמלאכות הנובעות מהן נאסרו, וחז"ל מצאו את הבסיס לאיסורים אלו במלאכות אשר נעשו במשכן.

על מנת להבין את הסבר זה יש צורך להסתכל בפסוקים:

(א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם. (ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהֹוָה כׇּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת. (ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה לֵאמֹר. (ה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיהֹוָה כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְהֹוָה זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. (שמות ל"ה, א'-ה')

בפסוק א' אומר משה לבני ישראל ברבים : אלה הדברים, אך בהמשך, בפסוק ד' הוא אומר: זה הדבר – ביחיד, ולכן עולה השאלה: אם המילים אלה הדברים מתייחסות רק לעניין שבת – שהרי לגבי המשכן נאמר אח"כ בנפרד: זה הדבר, מדוע נאמר דברים ברבים? הרי אי אפשר להבין פתיחה זו ככללית הנוגעת גם לשבת וגם למשכן (כי לגבי המשכן נאמר בנפרד)!  תשובת חז"ל היא שהכוונה בריבוי שבמילה דברים היא לגבי האיסורים הנכללים בתוך ציווי השבת, המלאכות האסורות בשבת, שגם עליהן צוו בני ישראל בתוך הציווי על השבת, ושאותם איסורים נלמדים מתוך המלאכות שנעשו בבניית המשכן, למידה שנעשית בשל הקרבה שיש בין הנושאים בפרשה.

 

 

השבת עדות להמשכיות המשכן

ניתן גם למצוא סיבה רעיונית בקרבה זו. המשכן בפרשת פקודי מכונה משכן העדות, כינוי שיש בפרשנים שמסבירים שהוא מצביע – שהוא מהווה עדות לכל העולם שנסלח לבני ישראל חטא העגל ושהקב"ה שוכן בתוכם. עניין זה, העדות, בא לידי ביטוי גם במדרש הדורש את המילה ויקהל שבה פותחת הפרשה:

מתחילת התורה ועד כאן לא נאמרה פרשה בהקהלה, אלא זו, ולמה? אלא לכך אמר הקב"ה למשה: הקהל את בני במצוות השבת, כדי שתהיה שמורה לדורות, לעשות קהילות קהילות ולהיכנס בבתי מדרשות לשמוע דברי תורה ולקדש את שמי הגדול… אמר להם הקב"ה לישראל: אם נקהלין אתם בכל שבת ושבת לבתי כנסיות וקורין בתורה, מעלה אני עליכם כאילו העדתם עלי שאני מלככם… (מדרש הגדול).

סיבת ההקהלה הינה אם כן לא רק לאותו הדור שבנה את המשכן, אלא שיש כאן עניין ללמוד לדורות – כשם שמצווה זו ניתנה בהקהל כך קיומה צריך להיות בהקהל – היקהלות לבתי כנסיות בכל שבת ושבת, לתפילה, לקריאה בתורה וללימוד תורה.

אבל יש משהו נוסף וחשוב שהמדרש מלמד – בזמן שהמשכן היה קיים, הוא היה מהווה עדות לכך שהקב"ה שורה בישראל, אך העדות הייתה מצד הקב"ה , המשכן ניתן לישראל כעדות מהקב"ה לסליחת חטאם והשראת השכינה. לעומת זאת, רוב ימי קיום עם ישראל חיינו ללא משכן וללא מקדש, בגלל חטאינו חרב מקדשנו, ובעצם אותה העדות שהקב"ה העיד נעלמה ולא קיימת עוד… אך לעומת זאת קיימת עדות אחרת, כדברי המדרש: מעלה אני עליכם כאילו העדתם עלי שאני מלככם...

העדות כעת היא דווקא מצד עם ישראל – כאילו אומרים הם לקב"ה: למרות שחטאנו אותך לא שכחנו! למרות שהוגלינו, למרות שהעדות מצדך נחרבה, אנחנו מצדינו לא מוכנים לוותר ולכן אותה התכנסות בבתי כנסיות ומדרשות לאורך הדורות מבטאת את העדות שלנו כלפי הקב"ה שלמרות הגלויות, ולמרות שאין לנו כבר בית מקדש, אנחנו לא שכחנו שאנחנו עמך, עמו של הקב"ה. דרך אותה היקהלות של שבת עם ישראל מוכיח שמהות המשכן כביטוי לקבלת עול מלכות שמיים של עם ישראל, עדיין קיימת. מעניין לראות שהתורה למעשה מצווה גם על המקדש- שלא עתיד להתקיים לעד, אך בו בזמן היא מצווה גם על מה שעתיד לתפוס את מקומו- השבת.

לקריאה נוספת בנושא: יחיד וחברה – שבת ומשכן

 

Picture of מוטי מלכא

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.

דילוג לתוכן