פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ

בפרשת ויצא מספרת התורה על חזרתו של יעקב לארץ כנען, חזרה שתושלם בפרשה הבאה עם המפגש של יעקב ועשיו וכניסת יעקב לארץ. חזרה זו מתחילה בבקשתו של יעקב לחזור אל ארצו, מתן שכרו מידי לבן ושינוי היחס של לבן ובניו אל יעקב.

חזרתו של יעקב לארץ היא בבריחה ללא ידיעת לבן: וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא (בראשית, ל"א, כ'), וזאת לאחר שהקב"ה התגלה ומצווה אותו לצאת מבית לבן ורחל ולאה תומכות ומייעצות לו לשמוע ולעשות זאת. כאשר לבן פוגש ביעקב בסופו של דבר הוא מעלה כלפיו שתי טענות:

הראשונה לגבי העזיבה הפתאומית ללא הודעה ואפשרות להיפרד מבנותיו ונכדיו: וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב (ל', כ"ו). טענה שנייה היא לגבי גניבת התרפים: וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי. (שם, ל').

יעקב בתשובתו עונה על שתי הטענות: כלפי הראשונה עונה יעקב שחשש שמא לא יניח לו לבן ללכת – וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי (ל', ל"א), וכנגד הטענה השנייה מתקומם יעקב משום שלא ידע שרחל גנבה אותם. חכמים עסקו בכמה דברים הנלמדים מתשובתו של יעקב ונביא שניים מהם:

על ראשון ראשון:

ויען יעקב ויאמר ללבן –תנן: התם שבעה דברים בגולם. ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה. ואינו נבהל להשיב. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו. אומר על ראשון ראשון. ועל אחרון אחרון. ומודה על האמת. שואל כענין ומשיב כהלכה. שהרי לבן אמר ליעקב למה גנבת את אלהי ולא השיבו על אותו הדבור. אלא ראשון ראשון. שאמר לו למה נחבאת לברוח ולא הגדת לי. ואומר לו כי יראתי כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי. שהרי לא היה אפשר להשתקע בחוץ לארץ. ואתה בדעתך שלא להפרד מבנותיך. ויראתי ואמרתי פן תגזול. ועל אשר אמרת לי למה גנבת את אלהי. אמר (ל״ו, ל״ב) עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. שאסור לנו מאבותינו להשהותו עמנו. ולא זה בלבד דבר שהוא אסור בהנאה. אלא אפילו שאר מטלטלין שהן מותרין בהנאה. (ילקוט לקח טוב)

חכמים לימדו על שבעה דברים המאפיינים את החכם (בניגוד לגולם), ומדברי יעקב למדו שהחכם עונה על השאלות כסדרן – על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

כבוד הבריות:

כי יראתי כי אמרתי פן תגזול את בנותיך וגו׳ ר״ל לא נחבאתי אני לברוח מפני פשע וחטאת שעשיתי כי כל יגיעי לא ימצאו לי עון אשר חטא אמנם הלכתי בהחבא מיראתי שמאהבתך את בנותיך יקשה עליך לכתן מאתך ותגזול את בנותיך מאתי… (אברבנאל)

כאשר לבן מדבר ליעקב הוא מציג את רצונו של יעקב לעזוב בגעגועים לביתו ולכן מיהר ולא נפרד ממנו: וְעַתָּה הָלֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּה לְבֵית אָבִיךָ לָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי (ל"א, ל), אולם יעקב מסביר שהסיבה היא שונה והוא חשש שמא לבן לא ייתן לבנותיו לעזוב. חשש זה מוסבר באהבת האב לילדיו ובנותיו. בטיעון זה יש בו לתת למעשה כבוד ללבן על אהבתו לבנותיו, יעקב יכול לפרק את כעסו של לבן על הבחירה ולשמור על כבודו. רעיון זה מובא אצל פרשנים נוספים המדגישים את רצונו של יעקב לכבד את חמיו:

ודרך כבוד אמר פן תגזול את בנותיך מעמי שלא לעשותו גזלן, וכאילו לא היה ירא שיקח את ממונו, אלא שיקח את בנותיו מרוב אהבתו אותן. (שד"ל)

ולכבודו זכר לבד הבנות שאינו חרפה לו כי מדרך האב הטוב שיאהב את בניו אהבה עזה. על כן לא אמר ״פן תגזול את רכושי״ וכיוצא, כי קללה תחשב לו ובזיון גדול. (רנ"ה וויזל)

נקודה נוספת המובאת ביחס לדברים היא כבודן של נשי יעקב. כאשר קוראים את הפסוקים רואים שלאחר שיעקב מקבל ציווי לעזוב את בית לבן הוא קורא לרחל ולאה לשדה ושם פורש בפניהן את היחס שהוא מקבל מאביהן ומספר על ציווי ה', ולמעשה הוא משאיר בידיהן את ההחלטה האם לעזוב או לא והן אלו שהגיעו להחלטה: (טז) כִּי כׇל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה. (יז) וַיָּקׇם יַעֲקֹב וַיִּשָּׂא אֶת בָּנָיו וְאֶת נָשָׁיו עַל הַגְּמַלִּים. (בראשית, ל"א).

לעומת זאת כאשר יעקב מדבר עם לבן הוא מציג את הבחירה לעזוב ולברוך בהחלטתו שלו מתוך החשש שלבן לא ייתן לבנותיו לעזוב, ומעיר על כך הנצי"ב:

כי יראתי – היא תשובה ניצחת גם על הנשים גם על החשד של גניבה, אחר שירא שיגזול בנותיו מעמו שאוהבן כנפשו היה מוכרח להעלים, אע״ג שהכין עצמו לבריחה מכמה ימים קודם. ולא השיב יעקב האמת כי הבנות בעצמן זרזוהו לכך שלא רצה לגרום תרעומת עליהן.

יעקב לא דואג רק לכבוד לבן אלא גם לכבוד נשותיו, ולמרות שסביר היה שרחל ולאה לא יפגשו שוב את לבן, עדיין לא רצה שתהיה תרעומת או כעס בפרידה, ושלא תישאר בלב לבן טינה כלפי בנותיו.

יהי רצון שנלמד מיעקב אבינו להיות חכמים ולהיות מכבדים.