עגלת קניות

מלאכי הארץ וחוצה לארץ – מורחב

בחלומו רואה יעקב סולם ועליו מלאכים עולים ויורדים בו, ומסבירים בעלי המדרש כי אלו המלאכים המלווים את האדם בארץ ומחוצה לה, אולם מדוע שיהיה שינוי במלאכים? מדוע לא המשיכו ללוות את יעקב אותם המלאכים?

הפרשה ממשיכה את הפרשה הקודמת, ומספרת על התוצאה של גניבת הברכות – יעקב נאלץ לעזוב את ביתו מתוך החשש לתגובת עשיו, והוא שם פעמיו לחרן, ביתו של לבן אחי אימו. בדרך הוא עוצר ללון במקום שלא מוזכר היכן הוא, ושם הוא חולם חלום ובו הוא רואה סולם ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה: וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא: וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ: (בראשית, כ"ח, י'- י"ב)

הפרשנים והדרשנים שמו לב לצורך לפרש את החלום ולתת לו פתרון, והמדרש בילקוט שמעוני אומר:

דָּבָר אַחֵר מַלְאָכִים שֶׁהֵן מְלַוִּין אֶת הָאָדָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָן מְלַוִּין אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ, עֹלִים, אֵלּוּ שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, יֹרְדִים [אֵלּוּ] שֶׁלִּוּוּ אוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

בפשט הדברים המדרש מתייחס לשתי שאלות- מדוע הוקדמו המלאכים שעולים לאלו שיורדים? ומדוע בכלל היה צורך בתחלופה של המלאכים? על כך המדרש עונה: התחלופה נצרכת כי מלאכי ארץ ישראל סיימו את תפקידם עם היציאה לחוצה לארץ, ולכן גם הם אלו שעולים ראשונים- הם היו עד עתה 'בתפקיד' על האדמה, ועם היציאה לחוצה לארץ הם עולים בכדי שמלאכים אחרים יחליפו אותם.

ננסה להבין יותר את הדברים לאורה של פרופ' נחמה ליבוביץ שמסבירה את עומקו של המדרש ואומרת:

אין דומים דרכי האדם, קשיו, צרותיו וניסיונותיו בשבתו בארצו לקשייו צרותיו וניסיונותיו בצאתו מארצו וממולדתו ובשבתו בין זרים.

על מנת להבין זאת צריך לראות קודם מהו תפקידם של המלאכים בתורה בכלל ובספר בראשית בפרט:

על פי רוב המלאכים באים לייצר תקשורת ושיח בין האלוקות ובין האנושות. כך עם הגר כאשר היא בורחת משרה[1], כך עם אברהם כאשר המלאכים מודיעים לאברהם על הולדת יצחק[2] וכך עם בלעם והמלאך במשעול הכרמים[3].

תפקיד נוסף שיש למלאכים הוא שמירה והכוונה. כך עם אליעזר כאשר אברהם שולח אותו להביא אישה ליצחק[4], כך אומר הקב"ה עצמו לעם ישראל כאשר הוא מבטיחם שמלאך ה' יתלווה אליהם לשומרם בדרך[5].

אם נודה על האמת יש במידה רבה חפיפה בין שני תפקידים אלו: כאשר הגר נמלטת משרה המלאך מצווה אותה לחזור לגבירתה ולהתענות תחת ידה, יש כאן תקשורת בין הקב"ה והגר דרך המלאך, אך באותה מידה הסיבה לתקשורת היא בכדי לתמוך בהגר: על מנת שהגר תוכל להתמודד עם הקושי שמטילה עליה שרה הוא מבטיח לה: 

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.

כך הוא גם לגבי אברהם: המלאך מודיע לו על הולדת יצחק, אך אם נקרא מה קורה לפני כן נראה כיצד אמירה זו יש בה בכדי לתמוך ולעזור לאברהם: 

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:  וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ:  

אברהם רוצה בן משרה, אך ממה שעולה מהפסוקים הוא שאברהם כבר הגיע למצב של ייאוש מלחכות לכך, לכן הוא צוחק ואומר הלבן מאה שנה יולד.. ויותר מכך, הוא כבר משלים עם המצב שבו ישמעאל יהיה הבן הממשיך שלו ואומר: ..לו ישמעאל יחיה לפניך !

אפשר להבין את הקושי של אברהם, הוא בן מאה שנים והוא כל חייו מחכה לבן, ומגיע כבר מצב שבו הוא משלים עם ההכרה שזה לא יקרה ולכן כבר מעדיף לתפוס במה שיש בידו – ישמעאל, וגם כאשר הקב"ה מבטיח לו בן משרה- קשה לו להאמין בכך. משום כך מגיע מלאך להודיע לו על הולדת יצחק, לא רק בשביל הידיעה עצמה, אלא בשביל לחזק את אברהם שהנה עוד מעט וזה קורה.

אם נחזור כעת ליעקב ולחלומו, נראה שהמלאכים שליוו את יעקב תפקידם התמקד כנראה בשמירה ובתמיכה בו ולאו דווקא בתקשורת עם הקב"ה (שהרי הדיבור עם יעקב היה ישירות מהקב"ה ולא מוזכר שהמלאכים העבירו מסר). יעקב נמצא בנקודת מפנה בחייו: עד עתה היה בן אהוב, היה חי בבית אביו העשיר חיים נוחים, אך מעתה הוא נווד, הוא עובר לחיות בבית דוד שלא מכיר אותו, שמעביד ושמרמה אותו. הקשיים והדברים שאיתם יהיה צריך להתמודד מעתה הם שונים בתכלית ממה שהיה  צריך להתמודד עד עתה, ולכן אומר המדרש- אותם מלאכיו שליוו ועזרו לו בבית אביו לא יהיו יכולים לתמוך בו בבית לבן, יש צורך במלאכים חדשים, ואלו המלאכים שיורדים בסולם על מנת ללוות אותו בחוצה לארץ.

המדרש מדבר לא רק ליעקב, הוא פונה גם אלינו ואומר לנו: החיים הם תהליך, ובתהליך הזה רצוף שינויים ותפניות. על האדם להכיר בכך, להכיר בשינויים ויותר מכך- להכיר בצורך להשתנות בכל שלב: אדם נשוי ובעל משפחה לא יכול להתנהג כרווק צעיר, וזה מתבטא בכל התחומים של החיים. משום כך גם 'המלאכים' שצריכים ללוות את האדם צריכים להיות מותאמים לשלב או למצב שלו בחיים- יש תקופות שחברים מסוג אחד יהיו מתאימים ולעומת זאת בתקופות אחרות יהיה צורך בחברים אחרים, יש תקופות שרב או יועץ מסוים יוכל לתת תמיכה ובמצבים אחרים יהיה צורך באחרים, יש תקופות בהן הדרך בה אדם שופט את המציאות תהיה אחת, ויהיו תקופות שבהן דרך זו תהיה צריכה להשתנות ויהיה צורך לאמץ אמות מידה אחרות. אך בעיקר – על האדם להיות מודע לשינוי ולצורך, זה השלב הראשון אך גם הקשה ביותר.

אם נסתכל על פשט הדברים, כפי שמופיעים בתורה, נראה שהחלום היה הנקודה בה הבין יעקב כי חל שינוי בחיים שלו: נקודת המפנה הפיזית בחיי יעקב באה עם גניבת הברכות – זה היה המעשה שיצר את השינוי והוביל אותו למצב בו הוא לבד שוכב בשדה, אך נקודת ההכרה בשינוי הגיעה עכשיו. דומה הדבר לבחור שמתגייס לצבא: כאשר הוא מגיע לנקודת החיול משתנה המציאות שלו- הוא כבר לא ילד אלא חייל, אך ההכרה לא מגיע ברגע הזה, לרוב אין בכלל זמן לחשוב על השינוי, יש עוד הרבה חבר'ה מסביב וההתרגשות גדולה. נקודת ההכרה מגיעה לרוב דווקא בלילה הראשון כאשר נכנסים פעם ראשונה לשק השינה וכל אחד לבד עם המחשבות שלו, והפער בין המיטה החמה בבית לעומת השק"ש באוהל מעוררת את ההכרה בשינוי.

במסכת ברכות עמוד נ"ה: מובא: אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן אֵין מַרְאִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ , [כוונת הדברים היא שהאדם חולם את מה שהוא מהרהר בו ביום, וגם כאשר החלום מבטא מסר מאת הקב"ה, הצורה שבה מוצגים הדברים ואיך שהחולם רואה את המסר מושפע מתוך מה שהאדם חושב או מתוך אופיו – והדוגמא היא לגבי יוסף שחלומותיו ביטאו את גבהות רוחו[6]] כך גם כאן, חלום יעקב ביטא במידה מסוימת את מה שעובר על יעקב עצמו ואת התחושות שלו כאשר הוא שוכב לבד בשדה ורק אבן משמשת לו ככר, בנקודה הזו ההבנה כי מה שהיה לא יחזור מכה בו וההכרה שהחיים שהכיר כבר אינם. כל מהות השינוי שחל ביעקב מבוטא דרך החלום – מעתה יש מצב חדש שמצריך מלאכים חדשים.  

אבל עם ההכרה גם בא לידי אופיו של יעקב:  וְהִנֵּה יְהֹוָה נִצָּב עָלָיו – בעתות משבר מתגלה במי באמת האדם שם את מבטחו, ובחלום מתבטאת האמונה האמתית של יעקב- מעל כל השינויים, מעל כל הקשיים ניצב הקב"ה. הוא שנותן ליעקב את הכוח לקום בבוקר ולצאת למסע הגדול שלפניו מתוך ידיעה ואמונה שהוא עוד ישוב הביתה.

 

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

 ——————————————————————————

[1] בראשית ט"ז: (ו) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. (ז) וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר. (ח) וַיֹּאמַר הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת. (ט) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.

[2] בראשית י"ח: וַיֹּאמְרוּ אֵׄלָיׄוׄ אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל. (י) וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו

[3] במדבר כ"ב:  (כד) וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהֹוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה…(לא) וַיְגַל יְהֹוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהֹוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. (לב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. (לג) וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי.

[4] בראשית כ"ד: (ז) יְהֹוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם.

[5] שמות כ"ג: (כ) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי.

[6] להרחבה ניתן לעיין בדברי פרופ' נחמה ליבוביץ לגבי חלומות יוסף

דילוג לתוכן