אור הנר

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יַעֲקֹב שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ: (בראשית, ל"א, ג)

לאחר 20 שנים בבית לבן מצווה הקב"ה את יעקב לחזור לארץ כנען ולבית אבותיו, ומדגיש- 'ואהיה עמך'. מדרש תנחומא מעיר לגבי מילים אלו ואומר:

שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ : יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, נֵר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרַת עֲבוֹדָה זָרָה, מַהוּ שֶׁיַּדְלִיק יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ אֶת הַנֵּר? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, נֵר שֶׁיֵּשׁ עָלָיו צוּרַת עֲבוֹדָה זָרָה, אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהַדְלִיק בּוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה וְגוֹ׳ (דברים ז׳:כ״ו), שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בְּבַיִת שֶׁיֶּשׁ בּוֹ צוּרַת עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי וְגוֹ׳ (שמות כ׳:כ׳). תֵּדַע לְךָ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה אַבְרָהָם דָּבוּק לְלוֹט, לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִגְלֶה עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁפֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ, נִגְלָה עָלָיו. מִנַּיִן, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסִי בֶן זִמְרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם, אֵימָתַי, אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ (בראשית י״ג:י״ד). וְכֵן יַעֲקֹב, כָּל זְמַן שֶׁהָיָה בְבֵית לָבָן לֹא הָיָה הַדִּבּוּר נִגְלֶה עָלָיו. אַף עַל פִּי שֶׁהִבְטִיחַ וְאָמַר לוֹ הִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינִי יָכוֹל לְטַמֵּא אֶת כְּבוֹדִי בְּבֵית לָבָן הָרָשָׁע. אֶלָּא מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא פוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ, אֲנִי מְקַיֵּם אֶת דְּבָרִי וְאֶהְיֶה עִמּוֹ. וְהָיָה יַעֲקֹב מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר: לֹא כָךְ אָמַר לִי, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מְבַקֵּשׁ אַתָּה שֶׁאֶהְיֶה עִמָּךְ? צֵא מִבֵּית לָבָן וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ!

המדרש מתחיל בהלכה שאומרת שנר שמצויר עליו דמות של עבודה זרה אסור להכניסו לבית – וכל שכן להדליק אותו בבית, ומסביר הדרשן שדבר זה נלמד מהפסוק בספר דברים: ולא תביא תועבה אל ביתך, מכיוון שאין השכינה נמצאת במקום בו יש סממן של עבודה זרה – שהיא התועבה. את הרעיון הזה מביא הדרשן גם לעניין התגלות הקב"ה אל האבות: הקב"ה לא נגלה לאברהם עד שלא נפרד מלוט וכך גם הקב"ה לא התגלה ליעקב בבית לבן. ולכן מסביר הדרשן את ההתניה: אהיה עמך בכך שיצא מבית לבן.

על דברי המדרש ניתן לשאול: הרי הקב"ה התגלה לאברהם בחרן ואמר לו לך לך, דיבור זה היה כאשר אברהם היה בתוך תוכי העבודה זרה של חרן ובבית אביו,[1] והוא הדין לגבי יעקב- הרי כאשר הקב"ה אומר לו צא מבית לבן, הוא עדיין נמצא בבית לבן! אם כן הקב"ה כן מתגלה גם במקומות בהם נמצאת עבודה זרה. שאלה נוספת מתייחסת לנוסח המדרש: מדוע היה צורך לדרוש דברים אלו דווקא מעניין הנר שעליו ישנה צורת עבודה זרה? מדוע לא להגיד כי במקום שיש צורה של עבודה זרה בכלל (בין אם היא על נר או על כל דבר אחר) השכינה לא שורה?

נראה שאפשר ללמוד דווקא מהנר רעיון שלא היה נלמד מצורות אחרות של התייחסות לעבודה זרה: האש דרכה להאיר ולחמם, תכונות שמקבלות ביטוי רק כאשר ישנה עוצמה לאש, למשל במדורה. לעומת זאת החום שמפיץ הנר אינו באמת משמעותי כאשר קר. כך גם אור הנר, הוא מאיר מקום קטן וממוקד אך לשם תאורה ממש נצטרך הרבה נרות או מקור אור אחר. לעומת זאת לנר יש תכונה אחרת שפחות נמצאת במקורות אור אחרים: הוא משרה אווירה ונותן תחושה של קירבה, ולמשל האינטימיות והתחושה שיש בארוחה לאור נרות מורגשת הרבה יותר מארוחה באור מלא. יתרונו של הנר אינו במה שהוא מאפשר (חימום או תאורה), אלא במה שהוא גורם לנו להרגיש.

בית המלא בעבודה זרה דומה לבית המואר במדורה, הנוכחות שלה ברורה וגלויה, ובמקום כזה ברור שאין הקב"ה משרה שכינתו ולאדם אין מה לחפש שם. לעומת זאת ישנם מצבים בהם הסיכון פחות גלוי, העבודה זרה אינה גלויה וברורה ונראה שאין בה באמת ממשות, כבית שמואר בנר – הוא לא באמת מואר אך גם לא לגמרי חשוך. במצב כזה עולה המחשבה שאין בה סכנה ושהיא אינה משפיעה על האדם. על כך בא בעל המדרש להזהיר: לא! ההשפעה קיימת- היא קיימת באווירה וגם אם היא חלשה סופה לחלחל אל האדם, לא ברגע אחד ולא מיד, אך סופה להצליח. בכדי שהאדם יהיה כלי לשכינה שתוכל לשרות עליו להכין את הכלי ולא פחות מכך עליו לשמור את הכלי, ולכן אברהם צריך לצאת מחרן ויעקב צריך לצאת מבית לבן- לא רק משום שהקב"ה רוצה זאת, אלא דווקא כי יעקב צריך.

וכמו לעניין העבודה זרה, גם בחיים שלנו יש מצבים שברורה הסכנה מהם או שברורה לנו צורת ההתנהגות בהם, אך לעומתם יש מצבים בהם הגבולות מיטשטשים, ונראה שההשפעה השלילית אין בה ממשות- היא חלשה כאור הנר. אדם יכול לומר שאין בעיה בשקר לבן, אין בעיה לעגל פינה כאן פעם ושם פעם, אולם דרכה של השפעה זו היא לתפוס לאט לאט קביעות בנפשו של האדם. וכשם שיעקב התנתק ממקור ההשפעה עליו, כך עלינו לנקות מעצמינו את אותן התנהגויות ומצבים זמניים שעלולים להפוך להרגל.

———————————————-

[1] מספר על כך שתרח אבי אברהם לא רק שהיה עובד עבודה זו אלא גם היה מוכר צלמי עבודה זרה. אם כן גם הסביבה שבה חי אברהם, חרן, הייתה סביבה אלילית וגם הבית עצמו בו הוא חי היה כזה.