לקח יעקב כל אשר לאבינו

וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כׇּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כׇּל הַכָּבֹד הַזֶּה (בראשית, ל"א, א)

בזמן האחרון שמעתי על ניסיון עסקי שנכשל: אדם שרצה לקנות עסק וגילה בדיעבד שהנתונים שהוצגו לו היו רחוקים מהאמת. הקונה הצליח לברוח מהעסקה, אך הסיפור הזכיר במשהו עסקה כלכלית המופיעה בפרשת ויצא:

לאחר לידת יוסף מבקש יוסף מלבן לחזור אל ביתו ואל ארץ הוריו, לבן מכיר בכך שבזכות יעקב הוא עצמו התברך ואף מוכן לשלם לו עבור ברכה זו:

(כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי יְהֹוָה בִּגְלָלֶךָ. (כח) וַיֹּאמַר נׇקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי  וְאֶתֵּנָה. (בראשית, ל')

השכר אותו מבקש יעקב הוא לשוב ולרעות את צאן לבן, ולקבל אליו כשכר את הוולדות העקודים, נקודים וטלואים, ומהם הלך וגדל צאנו עד שאומרת התורה: וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים (בראשית, ל', מ"ג).

בעקבות התעשרותו והתעצמותו של יעקב הוא מזהה שינוי ביחס לבן ומשפחתו אליו:

(א) וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כׇּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כׇּל הַכָּבֹד הַזֶּה. (ב) וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. (בראשית ל"א, א – ב)

מפשט הדברים נראה שבניו של לבן טוענים כלפי יעקב שנהג שלא ביושרה על לבן ושהתעשרותו באה על חשבון לבן, שיעקב לקח את כל שהיה של אביהם ומכך עשה את עושרו. הכבוד עליו מדברים הוא העושר הכלכלי, וכך מסביר הרשב"ם: הכבוד – עוצם ממון, כמו: ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב (בראשית י״ג, ב׳). לגבי טענתם כלפי יעקב שלקח את כל מה שהיה ללבן, מסביר ר' אברהם בן הרמב"ם: את כל אשר וג׳ – כלומר הרוב כי העבריים יאמרו ״כל״ על הרוב.

בעל הכלי יקר שם את הדגש על מה שקורה בין יעקב ללבן והוא שם לב לקושי הנמצא בדברי בני לבן:

לקח יעקב את כל אשר לאבינו – ואח״כ אמרו ומאשר לאבינו עשה את הכבוד הזה, מאשר משמע מקצת אשר ולא כל אשר, וא״כ דבריהם סתרי אהדדי, ובלאו הכי קשה איך אמרו שקר מפורסם וכי לקח יעקב כל אשר לאביהם וכי לא השאיר לו כלום, הלא היה ללבן עדיין צאן ובקר ואהלים…

שני קשיים מזהה הרב בדברים: הראשון הוא הסתירה בתוך דברי בני לבן האומרים פעם אחת שיעקב לקח את כל שהיה לאביהם ופעם שנייה אומרים שעשה את הונו מתוך רכוש אביהם, ויוצא מכך שיעקב לא לקח את כל מה שהיה ללבן אלא השתמש ברכושו לייצר את הונו – משמע עדיין נותר רכוש ללבן.

הקושי השני אליו שם לב בעל הכלי יקר הוא שהרי ברור שנשאר ללבן צאן ומקנה והתורה עצמה מוכיחה זאת שהרי הוא הולך לגזוז את צאנו כאשר יעקב בורח, אם כן מדוע טוענים בני לבן שיעקב לקח את כל רכוש אביהם?

הרב מסביר שבני לבן מתייחסים לשני 'סוגי' רכוש שונים שהיו ללבן: האחד הוא הרכוש הלא פיזי – התכונות והמיומנויות של לבן ואילו הרכוש השני הוא הרכוש הפיזי, וכך מסביר הרב:

שמתחלה לא דברו כנגד הרכוש כלל, כי אם כנגד התחבולות ועניני רמאות שהיה אביהם בקי בהם ובשמותיהם יותר מכל העולם, עד שהיה הוא יכול לרמאות את אחרים, אבל אחרים לא יכלו לרמאותו, ויעקב למד מלבן כל רמאותו עד שאפילו לבן לא יכול לעמוד לפניו כי הוא רימה את לבן, ועל זה אמרו לקח יעקב את כל אשר לאבינו כל רמאותו לקח ממנו, וכנגד הרכוש אמרו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה.

היכולת של לבן לרמות אנשים שהקנתה לו 'יתרון' עליהם נלמדה בצורה מושלמת על ידי יעקב ולכן הוא היה חסין לשקריו של לבן, ועל כך אמרו בניו של לבן שיעקב לקח את כל אשר לאביהם. לעומת זאת המילים מאשר לאבינו מתייחסות לרכוש הפיזי של לבן, שממנו אכן נשאר ללבן ואותו יעקב לא לקח לו.

אם אחזור לסיפור בו פתחנו, יחסי לבן ויעקב כפי שמבטא אותם הכלי יקר מלמדים על הצורך הגדול להכיר את האדם שמולך – את זה שאתה עושה אתו עסקים או שאתה נכנס אתו לשותפות, הדבר נכון לגבי כל סוג שותפויות והסכמים ובמיוחד לגבי כאלו שנחתמים עם אויבים…