ויאהב גם את רחל מלאה

וַיָּבֹא גַּם אֶל רָחֵל וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת: וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: (בראשית, כ"ט, ל')

נעיין בדברי בעל הכלי יקר על הפסוק:

ויאהב גם את רחל מלאה – משמע שהיה אוהב את לאה, זולת שאהב את רחל יותר מלאה, והפסוק אומר וירא ה׳ כי שנואה לאה? [1] ועוד, מהו גם? [2] ונראה לפי שיתרון החכמה בא מן הסכלות כיתרון האור הבא מן החושך, כי אין ניכר איזו מעלה עד אשר רואין ההעדר ורואין זה כנגד זה, אז נראה ביותר יתרון החכמה והאור[3] , כך יעקב היה אוהב את רחל מצד עצמה, ונוסף על אהבה זו עוד הוסיף בה אהבה מצד לאה, כי ראה את זו כנגד זו ונגלה ביותר יתרונה של רחל, ז״ש ויאהב גם את רחל מלת גם בא לרבות תוספת האהבה הנמשכת לרחל מן לאה [4], ומ״ם של מלאה אינה מ״ם היתרון [5]. וי״א שתוספת אהבה זו נמשך מלאה בעבור שמסרה סימניה ללאה, ודבר זה חשב לה לצדקה על כן הוסיף בה אהבה.

[1] משמע שהיה אוהב את לאה, זולת שאהב את רחל יותר מלאה, והפסוק אומר וירא ה׳ כי שנואה לאה? שאלה ראשונה שמעלה בעל הכלי יקר היא- מדוע אומרת התורה שיעקב אהב את רחל יותר מלאה? הכוונה בשאלה היא אינה את מי אהב יעקב יותר? אלא מכיוון שלאחר מכן כתוב שלאה שנואה- משמע שהוא לא אהב אותה כלל, ולכן ההשוואה אינה במקום והפסוק לא היה אמור להזכיר את לאה כלל!

כאשר קוראים את פשט הפסוק עולה שמדובר כאן על השוואה בין אהבת יעקב לרחל ואהבתו ללאה והמילים  וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה משמען – ויאהב גם את רחל יותר מלאה, ואת הפסוק הבא ניתן להסביר כך:  וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה, לא במובן של שנאה ממש אלא שמכיוון שהייתה פחות אהובה לכן כינתה אותה התורה שנואה, אולם כפי שנראה בהמשך הדברים לא כך קורא זאת הרב…

[2] ועוד, מהו גם? המילה 'גם' מבטאת ריבוי- ולכן משמעות הפסוק היא שיעקב אהב את רחל בנוסף לאהבתו את לאה ואף יותר ממנה, אולם הסבר זה, שמתיישב עם הקריאה הפשוטה של הפסוק, קשה לכלי יקר משום שלאה היא שנואה ולא אהובה.. נוסף על כך מתעוררת השאלה: מה היה חסר הפסוק ללא המילה 'גם' והיה כתוב ויאהב את רחל מלאה? הרי גם כך היה ניתן להבין שיעקב אהב יותר את לאה?  

[3] ונראה לפי שיתרון החכמה בא מן הסכלות כיתרון האור הבא מן החושך, כי אין ניכר איזו מעלה עד אשר רואין ההעדר ורואין זה כנגד זה, אז נראה ביותר יתרון החכמה והאור – ההערכה שלנו שהחוכמה והאור עדיפים על פני הטיפשות והחושך מבוססת לא רק על הידיעה שלנו מהו אור ומהי חוכמה, אלא בנוסף לכך גם על בסיס היכולת שלנו להשוות בין אור לחושך ובין חוכמה לטיפשות, לנתח במה עדיפים אלו על אלו, ואז להגיע להערכה. ולכן יתרון החכמה בא מן הסכלות משמעו שהיתרון נגלה לנו לא מתוך ידיעת החוכמה לבדה, אלא דווקא מתוך ידיעת הסכלות.  

כך יעקב היה אוהב את רחל מצד עצמה, ונוסף על אהבה זו עוד הוסיף בה אהבה מצד לאה, כי ראה את זו כנגד זו ונגלה ביותר יתרונה של רחל- אותו תהליך חשיבה שהסביר הרב לגבי יתרון האור והחוכמה התקיים אצל יעקב לגבי רחל ולאה: יעקב היה אוהב את רחל מצד עצמה יעקב ידע מי היא רחל והיה אוהב אותה מצד עצמה, המפגש עם לאה לימד אותו גם מי היא לאה, ולכן יכול היה לקיים השוואה ביניהן כי ראה את זו כנגד זו ומשום ידיעה זו נגלה ביותר יתרונה של רחל. ולכן:

[4] ז״ש ויאהב גם את רחל, מלת גם בא לרבות תוספת האהבה הנמשכת לרחל מן לאה– האהבה המדוברת כאן אינה האהבה שמזכירה התורה לפני כן: וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבׇדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה, אלא היא אהבה חדשה שהתווספה בעקבות המפגש עם לאה. יוצא מכך שהריבוי הנלמד במילה 'גם' אינו בא ללמד על אהבת יעקב לרחל כגדולה מאהבתו ללאה, אלא דווקא את אהבת רחל כעת כגדולה מאהבתו אותה לפני כן. 

[5] ומ״ם של מלאה אינה מ״ם היתרון הרב מסכם ומסביר שהאות מ' במילה מלאה אינה מ' היתרון, וזוהי הערה מעוררת קושי משום שהרב דיבר על פעולה של השוואה (אור- חושך, חוכמה- סכלות, רחל – לאה, אהבה חדשה – אהבה קודמת), ולכן קל היה לומר שמשמעות ה- מ' היא יותר מ…: את רחל הוא אוהב יותר מאשר את לאה. ועולה השאלה מהי כוונת הרב בהדגישו שאין מדובר כאן על מ' היתרון? 

נראה לומר שאהבה- שהיא רגש, אינה תמיד רציונאלית, ולכן אם משמעות הדברים הינה שיעקב אהב את רחל יותר מאשר את לאה- היתרון הזה לא בהכרח מבטא יתרון מהותי של רחל על פני לאה מבחינת תכונותיה, והוא גם לא בהכרח מבטא פעולה קוגניטיבית (מכיוון שיכול להיות שעצם דחיית הנישואין הגבירו את הרצון והאהבה לרחל).  לעומת זאת אם נבין את האות מ' במובן של מתוך כבר נקבל משמעות שונה להשוואה:

הפסוק בתהילים אומר:  מִכׇּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֺתֶיךָ שִׂיחָה לִי והפרשנים מסבירים בשני כיוונים שונים את משמעות האות מ' שבמילה מכל- ראב"ע אומר על הפסוק: יותר השכלתי מכל מלמדי בעבור כי כל שיחתי היא תורתך, משמע מדובר כאן על מ' היתרון, ואומר המשורר כי הוא השכיל יותר מכל מלמדיו. לעומת זאת מסביר רד"ק: מכלם למדתי ולקחתי מוסר, ומהם התבוננתי הדרך הטובה וכאן ה-מ' היא במובן של מתוך, ואומר המשורר כי הוא השכיל מתוך מה שלימדו אותו כל מלמדיו.

כאשר אומר הכלי יקר: שיתרון החכמה בא מן הסכלות כיתרון האור הבא מן החושך, כוונתו שאם בוחנים שכלית את החושך אז רואים שהאור עדיף (לא במובן שיותר נעים שיש אור, אלא מבחינת הניתן לעשות כשיש אור וכיצד זה תורם לאדם), ולכן מתוך שמבינים מהו החושך לומדים את יתרון האור. וכך הוא הדין לגבי רחל ולאה: תוספת האהבה לרחל באה ממקום שכלי כי מתוך שראה את חסרונותיה של לאה גברה אהבתו למעלותיה של רחל – לאה לימדה את יעקב לאהוב ולהעריך את רחל יותר.

בחינוך, הטקסונומיה של בלום היא כלי פדגוגי לסיווג מטלות למידה על פי רמות החשיבה שהן דורשות. הטקסונומיה בנויה משש רמות חשיבה באופן מדרגי מהפשוט אל המורכב, כך שהשגת רמה קוגניטיבית בשלב גבוה, מותנית בהשגת רמות קודמות לה. באופן כללי, הרמות או השלבים הנמוכים (ידע, הבנה, יישום) מתמקדים בשימוש בידע כמות שהוא. אם נרצה ללמד אוצר מילים אז המטלות הקשורות לשלבים אלו יהיו זכירה של מילים, היכולת להסביר אותן ושימוש בהן במשפט. לעומת זאת בשלבים הגבוהים (ניתוח, סינתזה, הערכה) כבר נבקש להשוות בין מילים נרדפות, נבקש להעריך מתי יהיה נכון להשתמש במילה אחת ומתי במילה נרדפת ונבקש לכתוב טקסט שבו יהיה צורך להשתמש במילים בצורה נכונה.

במדרג הרמות, רמת ההערכה היא הגבוהה ביותר הן משום ששכלית היא הקשה ביותר והן משום שהיא כוללת בתוכה את כלל הרמות שלפניה- על מנת לחוות דעה על נושא מסוים אנו צריכים לדעת ולהבין אותו, אנו צריכים לדעת לפרק את הנושא לחלקיו ולהשוות אותם לאפשרויות אחרות ואנו צריכים לשקלל את כלל המרכיבים לכדי דעה. במידה רבה זהו גם מה שרואה הכלי יקר במעשהו של יעקב, וזה גם מה שהוא דורש מהאדם בכלל: הכרעה מושכלת, כאומרו בפרשת תולדות אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם.