וְקָם הָעָם הַזֶּה

במשרד לשוויון חברתי היו הרבה מאוד פרויקטים טובים ומצוינים. אבל היה לפחות אחד, שהרגשתי שהשפעתו היא לא רק באופן עכשיו, אלא דורות קדימה. כחלק מהאחריות המשרד על "ציון היום לגירוש ממדינות ערב" בחרנו להרחיב את היריעה לעסוק בנושאים שיישארו לדורות הבאים, כדי שלילדים שלנו המציאות תיראה אחרת. לכן, השקענו בחוקרים ומחקרים בתחום, כאלו שיספרו דורות קדימה את הסיפור. לכן, השקענו הרבה מאוד משאבים בלהסריט יוצאי מדינות ערב על תקופת חייהם שם, כדי שהסיפור הזה יועבר הלאה. לכן, בנינו אפליקציה שתגרום לדור הצעיר לתעד את סביהם והוריהם. ולכן, הקמנו תשתית במספר ארגונים שאינם ממשלתיים כדי שיישארו גם אחרינו. וכיוצא בזה.  

זאת הייתה משימה קרדינאלית מבחינתנו וכך התייחסנו אליה. בכל פעם שפגשתי את האנשים ראיתי את הלחלוחית בעיניהם וזאת מתוך הבנת החשיבות וההכרה ההיסטורית בסיפורם ובשורשם. אבל זה היה הרבה יותר מזה, יוצאי מדינות ערב הבינו שהמדינה מבקשת להעביר את הסיפור שלהם זה הלאה, להעביר את השורשים, המסורת והתרבות קדימה. לחבר בין עבר לעתיד. שהמדינה מבקשת שהסיפור הזה יישמע גם בקרב הדור הצעיר בתוך מערכת החינוך. בהחלט אחד הנושאים היותר מרגשים ואחת החותמות היותר ברורות שלנו בחמש שנות העשיה במשרד.

את פרשת "וילך" אשר נקרא השבת אומר משה רבנו לעם ישראל ביומו האחרון "בֶּן-מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא-אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא". וביומו האחרון, מלבד העברת השרביט ליהושע בן נון וצוואת משה, מודיע הקב"ה למשה מה יקרה עם בני ישראל לאחר מותו ומשה מנבא זאת לבני ישראל :  

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ". (דברים לא, טז)

בפשט הדברים מודיע הקב"ה למשה רבנו שאחרי מותו יקום עם ישראל ויזנה אחר אלוקים אחרים ובעצם יפר את הברית בינו לבין הקב"ה אשר נכרתת ברגעים אלו ממש. אבל הפשט הזה מתברר, אינו כל כך ברור.  המדרש מלמד אותנו שזה אחד מחמשת הפסוקים שאין הכרעה בנוגע למבנה הפסוק ולא ברור לאיזה חלק של המשפט שייכת המילה "וקם". האם "וקם" שייכת לחלק הראשון של הפסוק "הנך שוכב עם אבותיך וקם" או לחלקו השני "וקם העם הזה" :

"איסי בן יהודה אומר חמשה דברים בתורה אין להם הכרעה אלו הן: שאת, ארור, מחר, משוקדים, וקם… "וקם העם הזה" או "הנך שוכב עם אבותיך וקם". אלו חמשה דברים בתורה שאין להם הכרעה". (אוצר המדרשים, ברייתא דמלאכת המשכן א׳, לט')

אם המילה "וקם" שייכת לחלק השני הרי שהכוונה היא שעם ישראל קם ומתחיל לעבוד אלוקים אחרים, כפי שאמרנו בתחילה. מהחיבור של המילה "וקם" לחלק הראשון של הפסוק לומדים חז"ל את תחיית המתים:

"שָׁאֲלוּ צְדוֹקִים אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה הַמֵּתִים? אָמַר לָהֶן: מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים, וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ. מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב:"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ, וְקם". (עין יעקב, סנהדרין י״א, ב׳)

המילה "וקם" היא מילה לכאורה מיותרת, הרי הכתוב היה יכול להעביר את המסר גם בלעדיה ולרשום : הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ וְזָנָה הָעָם הַזֶּה אַחֲרֵי אֱלֹהי נֵכַר-הָאָרֶץ ? מה המשמעות של המילה ?

לרבי אברהם אבן עזרא (1092-1167, ספרד) אין ספק בנוגע למיקומה של המילה "וקם" והוא לא נותן לחכמים להציע שתי אופציות, אלא רק אופציה אחת – החיבור לחלקו השני של הפסוק :

"וקם העם הזה –  לא יתכן היותו דבק עם אשר לפניו כי מה טעם העם הזה וזנה". (דברים לא, טז)

אומר לנו אבן עזרא, המילה "וקם" היא הסיבה שהעם זונה אחרי אלוקים אחרים.  העם קם  ומתחיל לעבוד עבודה זרה. בעצם המילה "וקם" היא הסיבה לחלקו האחרון של הפסוק "וזנה העם הזה".  

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מחבר אף הוא את המילה "וקם" לחלק השני של הפסוק והוא מסביר את המשמעות של המונח "וקם העם" ואיך זה מביא את העם למצב של "וזנה אחרי אלוקים אחרים" :

"וקם העם הזה וגו' – קשה וכי קימה היא לו והלא ירידה והשפלה היא לו הזונה אחרי אלהי נכר. ואולי שיכוון לומר על דרך אומרו :"וישמן ישורון ויבעט", והוא אומרו "וקם העם", פירוש היתה לו קימה בעולם בירושת הארץ, ועושר וכבוד וישמן, ומזה יצא לו שיבעט וזנה אחרי וגו'. וכן אמר בסמוך "כתבו לכם את השירה הזאת", "כי אביאנו", "ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים", הרי שהקדים שבע ודשן לופנה, כמו כן במה שלפנינו הקדים לומר וקם ואחר כך וזנה". (אור החיים על דברים לא, טז)

כאשר עם מגיע לארצו ומתחיל להרגיש בעלות על הקרקע והוא גם מצליח להשיג הצלחות חומריות וגשמיות הוא "קם". יש לו "קימה" ארצית משמעותית. כאשר עם נכנס לארצו והוא מלא בהצלחות, בונה תשתיות, מנצח במלחמות הוא מרגיש חזק, עוצמתי וזה גורם לו לקום, להתרומם. בקימה הזאת יש סכנה מאוד גדולה, הוא יכול אחרי העוצמה הזאת להרגיש שכל מה שהתרחש כאן זה בעקבות "כוחו ועוצם ידו". ואז, הדרך לכפירה בקב"ה היא קצרה מאוד, כי הרי הכוח אצלי ואף גורם אחר אינו רלוונטי. אז במצב הזה, לא אכפת לי לנסות ולעבוד אלוהים אחרים.

מה שנכון ברמה הלאומית, נכון גם לרמה הפרטית. אדם שעולה מבחינה גשמית וחומרית, מרגיש עוצמה גדולה. מלך. הוא ואין בלתו. אם לצד הצמיחה הזאת, אין חיזוק רוחני והבנה בסיסית שהכל מאיתו יתברך ואם אין דבקות בעבודת ה', אז בקלות עוברים להבנה של אני ואין בלתי ומשם הדרך לכפור בכל, קצרה.

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מסביר משהו נפלא. המילה וקם מעידה על עזות המצח של העם. הוא לא יעבוד את האלוהים האחרים בסתר, הוא יעשה את זה בגלוי לעיני כל, ללא בושת פנים וגם ימצא את הדרך להצדיק את מעשיו הרעים :

 "ויאמר וגו' וקם – הוא לא יעשה כן בסתר, בבושת פנים. אלא יחשיב זאת לדבר מוצדק, שאפשר לעשותו בגלוי, ללא כל נקיפות מצפון…. הוא סבור שהאלילים הנעבדים על ידי יושבי הארץ הם חלק מן הארץ, ואין אדם רשאי להזניח את עבודתם אם רצונו להצליח בארץ ולמצוא בה הגנה. אולם האמת היא שהם זרים ("נכר") לארץ, ויש לסלקם מן הארץ שהיא ארץ ישראל, ארץ תורת ה'….הוא סבור שאדם הבא אל הארץ הזאת מוצא עצמו בתוך תוכה של מערכת שלטון האלים המקומיים, ולכן הוא מתחיל לנטות אל "אלהי הנכר" האלה. בתחילה הוא אינו מנתק בגלוי את הקשר שלו עם ה'. הוא ממשיך להביא אל ה' במקדש את הקרבנות המצווים עליו, ואולי גם ממשיך לשמור כמה מצוות של תורתו. אולם בה בעת הוא גם עובדים לאלוהי הארץ על הבמות. אך לאמיתו של דבר – ועזבני: בכך הוא עוזב את ה'. והפר את בריתי: ולבסוף הוא יפר את הברית עם התורה שנתחייב בה על ידי בריתו עם ה'. עוד לפני כניסתו לארץ אמר לו ה' שקיומו את הברית הזאת יקבע אם יקבל עזרתו וברכתו בארץ". (דברים לא, טז)  

"וקם" היא סימן לעזות מצח. בני ישראל יעשו מעשים שהם ההפך מהדרך הישרה והראויה והם יתרצו את כל התירוצים שקיימים בעולם, כדי להצדיק את מעשיהם ודרכם. זאת אחת המדרגות הכי נוקשות. הם לא מבינים שכחלק מהתהליך הזה וההסברים, הם בעצם מתנתקים מהקב"ה.

אור החיים הקדוש מביא פירוש נוסף למיקומה של המילה "וקם" ולפי פירוש זה מבקש הקב"ה להודיע למשה, שההליכה אחרי אלוקים אחרים לא תתרחש בדור הנוכחי, אלא בדור אשר יקום אחרי שאחרון זקני העם יתחלפו :

"עוד ירצה, כי לא הדור ההוא עצמו יזנה אחרי אלהי נכר, אלא הדור שיקום ממנו, וכן הוא אומר בספר שופטים : "וימת יהושע…וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו ויקם דור אחר וגו' ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים וגו' מאלהי העמים אשר סביבותיהם", והוא אומרו וקם וגו' וזנה וגו' אשר הוא בא שמה בקרבו". (אור החיים על דברים,  לא', טז')

כאשר זקני העם מתחלפים, כאשר אין מי שייקח על עצמו את ההנהגה הרוחנית בעם, זה מוביל בהכרח לחיפוש אלטרנטיבות אחרות שהן מנוגדות לדרך שהייתה עד כה. כאשר לא צומחת מנהיגות אשר יודעת להמשיך ולהעביר את לפיד המורשת והמסורת מדור לדור, הדורות עלולים להתבלבל ולהגיע למקומות אחרים.

רבי שלמה אפרים מלונטישץ, "הכלי יקר" (1550-1619, צ'כיה), מחבר בין שני חלקי הפסוקים באמצעות המילה "וקם" וקובע שהקב"ה אומר למשה, תבין האחריות שלך על העם אינה נגמרת במותך. ההשלכות של מעשיהם יהיו על ראשך וישפיעו עליך, גם אחרי מותך. גם ביום האחרון לחייך, מה שתספיק עוד להנחיל ולהעביר לעם יהיה לטובתך:

"הנך שוכב עם אבותיך וקם העם וגו – רז"ל למדו מכאן סמך לתחיית המתים מן התורה שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם ולימוד זה תמוה מאד כי מי לא ידע בכל אלה שמאמר וקם סמוך אל העם וזנה. ונראה לומר שדרשו מן יתור מלת וקם כי היה לו לומר "וזנה העם" מהו "וקם", אלא כך פירושו שלשון וקם הוא מלשון "כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש"…. כך בזמן שהתלמיד מקדיח תבשילו ברבים אין לרבו מנוחה בקבר, כי היה לו להזהיר אזהרה אחר אזהרה את תלמידו שלא יבא לידי חטא ואם לא למדו כראוי יאמרו או לרבו של זה שכך למדו ובזה דומה כאילו התלמיד החוטא קם על רבו כאויב ואורב ומבטלו ממנוחתו בקבר…. לכך נאמר וקם העם הזה וזנה וגו' כי ע"י שיזנו אחר עבודה זרה הרי הם קמים עליך, ואם כן מכאן ראיה לתחיית המתים מן התורה שאם לא יחיו המתים אם כן הגוף בקבר כאבן דומם לא חלה ולא מרגיש ויהיה מה שיהיה אחרי מותו ואיך אמר שע"י שיזנו אחר ע"ז יקומו עליו…..לפיכך אתה צריך לחזור ולהזהירם אזהרה אחר אזהרה". (כלי יקר, דברים לא, טז)

יש לאדם אחריות על מה הוא משאיר אחריו ואין הכוונה כאן לנכסים ועושר. גם ביומו האחרון של האדם שיתעסק בזה. אין דבר חשוב מזה, אין דבר נצחי מזה. יש אחריות לאדם איך יראה זרעו בדורות הבאים, תפקיד קריטי ואחריות עצומה.  וזה לא משנה אם הוא נפטר מן העולם שאז הוא גם לא יוכל לתקן את המציאות, או עוזב את תפקידו רב השנים או מה הוא מעניק לילדיו ומשפחתו ברמה הרוחנית. אם נבין את הדבר הזה – נשקיע בתחום זה הרבה יותר ממה שאנחנו עושים כיום. זאת האמת.

הקצב המהיר של החיים והמעבר מאתגר לאתגר וממשימה למשימה, משכיח מאיתנו לפעמים את הדבר הבאמת חשוב – מה אני משאיר כאן. איזו חותמת, איזו מורשת, איזו מסורת וכיוצא. ואם אנחנו מבינים שזה חשוב, אז בואו נשקיע.

שנזכה להשאיר מספיק צידה לדרך לכל הדורות הבאים. שבת שלום.