שרשרת הדורות

כּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם:

 המדרש בילקוט שמעוני מעיר על המילה וזאת, ואומר:

זֹאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְזֹאת. אָמַר: עָתִיד אָדָם כַּיּוֹצֵא בִּי לְבָרֵךְ אֶתְכֶם, וּמִמָּקוֹם שֶׁפָּסַקְתִּי הוּא מְבָרֵךְ אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם. וְכֵיוָן שֶׁעָמַד (מֹשֶׁה) פָּתַח לָהֶם (דברים ל״ג:א׳): ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״, מֵהֵיכָן שֶׁפָּסַק לָהֶם אֲבִיהֶם. אָמַר לָהֶם: הַבְּרָכוֹת אֵימָתַי מַגִּיעוֹת אֶתְכֶם? מִשָּׁעָה שֶׁתְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה!

אָמַר מֹשֶׁה: ״מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן״- יִצְחָק כְּשֶׁבֵּרֵךְ אֶת יַעֲקֹב בֵּרְכוֹ (לעיל כ״ח:ג׳): בְּ״אֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ״. בַּמֶּה חָתַם, בִּקְרִיאָה, ״וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ״. וְאַף יַעֲקֹב הִתְחִיל בִּקְרִיאָה, (לעיל פסוק א) ״וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו״, וְחָתַם בְּזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר. וּמֹשֶׁה הִתְחִיל לְבָרֵךְ בַּמָקוֹם שֶׁפָּסַק יַעֲקֹב, ״וְזֹאת הַבְּרָכָה״, וְחָתַם (דברים ל״ג:כ״ט) בְּ״אַשְרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ״. וְדָוִד פָּתַח בַּמָּקוֹם שֶׁפָּסַק מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אַשְׁרֵי״, הֲרֵי (תהלים קי״ט:ק׳) ״מִזְּקֵנִים אֶתְבּוֹנָן״.

המדרש שואל מדוע במילה וזאת מופיעה האות ו'? לכאורה השאלה מיותרת משום ש-ו' זו היא ו' החיבור ומבחינת התחביר יש לה מקום מכיוון שהיא מחברת בין חלקו הראשון של הפסוק, המדבר על שבטי ישראל, ובין חלקו השני, המדבר על הברכות. אולם הדרשן מוצא בה תפקיד מחבר גדול הרבה יותר- היא מבטאת את החיבור שבין עם ישראל ובין עברו, ונסביר:

 חלקו הראשון של המדרש קושר בין ברכותיו של יעקב וברכותיו של משה, כאשר הקישור נעשה על ידי השימוש במילה וזאת: הדומה הוא ששניהם, יעקב ומשה, מברכים בשעת פרידתם מבני ישראל, אך בעוד יעקב מבטא את סופה של תקופת האבות, תקופה בה בני ישראל הם משפחת ישראל,  משה לעומתו מבטא התחלה של תקופה לאומית, תקופה בה בני ישראל הם עם ישראל. במהלך השנים במצרים גדלה והתרחבה משפחת יעקב עד שפרעה בעצמו שם לב לכך ואומר: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. עם  או לאום מוגדר על פי כמה מרכיבים: יסוד ההיסטורי, יסוד פיזי ואתני, ויסוד תרבותי. בני ישראל במצרים חלקו עבר היסטורי ופיזי-גנאולוגי משותף: הם כולם היו צאצאים לבני יעקב שהגיעו מארץ כנען. כאשר משה מוריד את התורה לעם ישראל הוא מוסיף ממד חדש לחיבור שביניהם: הוא מוסיף את היסוד האמוני והתרבותי- מעתה הם כולם יחיו לפי אותן דרישות, אותן נורמות התנהגות ולפי אותה אמונה.

המעבר מיעקב למשה מבטא את המעבר ממשפחה לעם, וחלקו השני של המדרש ממשיך ומלמד על התהליך שעבר עם ישראל, דרך הברכות שהתברך בהן- החל בברכות יצחק, עובר ליעקב, משה ודוד, כל ברכה מתחילה במקום בו פסקה הקודמת, הווה אומר, כל אחת מהברכות היא חלק בתהליך הגדול של עם ישראל, ולכן כל אחת גם ממשיכה היכן שקודמתה פסקה. יצחק ויעקב מייצגים את תחילת התהליך- המשפחה, משה את השלב הבא- יצירת הזהות הדתית והלאומית, ודוד מייצג את המלוכה והעצמאות הלאומית כעם היושב על אדמתו והחי לאור המצוות.

שרשרת הברכות מלמדת על דבר נוסף: יש משהו בעם ישראל שאין בעמים אחרים והוא השליחות. ברכת אברהם היא לא רק ברכה אלא היא שליחות: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט…: לקבל את ברכת אברהם משמעה לקבל את השליחות של אברהם. דוגמה לכך אפשר לראות בברכותיו של יצחק אבינו לבניו: כאשר הוא מברך את עשיו הוא רק מברך. הוא נותן לו שפע כלכלי וגדולה שלטונית^[1] אך לא מעבר לכך, לעומת זאת כשהוא מברך את יעקב הוא מטיל עליו את שליחותו של אברהם: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם: את עם ישראל לא מאחד רק הפן ההיסטורי, אלא גם העתידי, יש לו תפקיד בעולם. תפקידו של אברהם היה להביא ולגלות את הקב"ה לעולם, ואותה השליחות מלווה גם את עם ישראל. שליחות זו היא חלק מאותו התהליך ואותה שרשרת דורות שהחלה באברהם וממשיכה עם כל דור חדש שנולד לעם.

מתוך כך אפשר לענות על שאלה נוספת העולה מהפסוק: הפסוק פותח במילים- כל אלה שבטי ישראל כשלמעשה עומדים מול יעקב רק שנים עשר ילדיו, וגם אם מדובר במספר מכובד של ילדים, ברור שאי אפשר לכנותם עדיין שבטים, שכל שבט מנה אלפים רבים של אנשים^[2]. מצד שני בהמשך הפסוק התורה עוברת להשתמש במילה איש: אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ.. מילה המייצגת נכונה את העומדים מול יעקב, ונשאלת השאלה מדוע השינוי הזה בפסוק?

התשובה לכך היא שכאשר מברך יעקב אבינו את בניו,  מול עיניו הוא לא רואה רק את ילדיו אלא הוא רואה את כל אותה שרשרת דורות, הוא רואה את ברכת אברהם שעוברת מדור לדור ועתידה להתגשם בעם ישראל והתורה מבטאת זאת בשני חלקי הפסוק: הברכה היא כלפי ה- איש שעומד מול יעקב מצד אחד ומצד שני את השבט שעתיד לצאת ממנו.

———————————

[1] כאשר יצחק מברך את יעקב בפעם הראשונה, כאשר הוא בטוח שהוא עשיו, הוא לא מזכיר את ברכת אברהם. לעומת זאת כאשר הוא מברך את יעקב לפני היציאה לבית לבן הוא מעניק לו את הברכה שתוכננה לו ושם הוא מזכיר את ברכת אברהם.

[2] בהמשך יברך יעקב את יהודה – לא יסור שבט מיהודה.. שבט הוא השוט או השרביט שמייצג שלטון ומתוך כך גם המובן של המילה שבט כקבוצה גדולה של אנשים המאוגדים תחת שלטון יחיד.