גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה

ברכת יעקב ליהודה מעוררת השתהות- היא אחת משתי הברכות הארוכות יותר, שנייה רק לברכת יוסף, וכאשר יעקב מדבר על יהודה האיש ניצב במרכז הדברים דימוי האריה:

יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ:

יעקב מכיר במנהיגות יהודה ככזאת שצמחה מלמטה- וישתחוו לך בני אביך, ומתבססת על מעלותיו האישיות של יהודה, אותן משווה יעקב לתכונות האריה. קשה שלא לדמיין את האריה המלכותי והעוצמה שהוא מקרין לא רק בשעת הציד, אלא דווקא בשעה ששוכב ונח ללא חשש מתוך ידיעה שאין חיה שבעולם המסוגלת להתמודד עם כוחו.

הרב יוסף בכור שור מסביר את הפסוק בכמה דרכים, ומחלק את פירושו לכמה עניינים שיוצרים דמות אחת של מנהיגות:

עניין ראשון הוא בחירת הדימוי:

גור אריה יהודה מטרף – מכל עושה טרף, עלית – שאין טורף ושולל על אויבך כמותך.

עליונות האריה על שאר בעלי החיים היא שמבטאת את עליונות יהודה על אחיו ובהמשך על עליונות ומלכות שבט יהודה על עם ישראל.

עניין שני שמתייחס אליו הרב הוא מקור הגדולה של יהודה:

מטרף בני עלית – מעצמך ומרצונך, שאין אדם יכול להעלות אותך מעל טרף שלך עד שתרצה…עד שירצה ויעלה מעצמו. משום ר׳ יוסף קרא שמעתי.

הרב מביא את דברי ר' יוסף קרא ומסביר שעליונותו של יהודה אינה נובעת מכוח פיזי אלא דווקא מכוח פנימי- ליהודה יש רצון עצמאי ובטחון פנימי בצדקת דרכו. המושג השפעה חברתית או לחץ חברתי מוכר לכולנו ומשפיע על כולנו, ויש ולעיתים הרצון להשתייך ולהיות חלק מהכלל לעיתים גורם לנו להשקיט את המצפון הפנימי שלוחש מבפנים- אבל זו לא הדרך… לעומת זאת אצל יהודה המצפן הפנימי הוא שכיוון את דרכו- את מעשיו הוא עשה מרצון פנימי ולא מהשפעה חיצונית.

עניין שלישי אליו הרב מתייחס הוא מה נראה כלפי חוץ:

כרע רבץ כאריה וגו׳ – בשעה שכורע ורובץ בארצו, אין מי שיקימנו ויגרשנו, כי כולם יראים אותו.

בהרבה מקרים נוכל לזהות ביטוי של הרגשות הפנימיים של האדם גם בהתנהגותו ובמעשיו- בקלות נוכל לזהות אדם שמח או עצוב על פי ההתנהגות שלו משום שההתנהגות היא תוצר של הלך רוחו הפנימי. את אותו ביטוי אפשר גם לזהות במישור המוסרי- אדם שמחזיר סכום כסף גדול שמצא ברור שהמעשה מעיד על תוכנותיו המוסריות.

כאשר אדם מבטא עוצמה פנימית גם הסביבה מודעת לכך שיהיה קשה להזיז אותו מדרכו- את אותו אדם המחזיר כסף שמצא לא יהיה קל לשכנע ללכת לגנוב, וגם כאשר האריה כורע ורובץ ברור לסביבה מה העוצמה שהוא אוגר בתוכו. אותה תכונה זיהה יעקב ביהודה, אותו שקט פנימי האומר למי שסביבו: אל תנסה להסיט אותי מדרכי.

עניין אחרון מביא הרב מדברי המדרש והוא מתייחס בו למה עושים עם הגדולה:

ולפי האגדה יש לפרש: מטרף בני עלית – כלומר: מטרף שאתה עושה נתעליתה, שאתה עושה ממנו צדקה.

כל אדם נולד עם תכונות ויכולות ולא פעם לשני אנשים יהיו את אותן התכונות, אך מה שיבדיל בין שני האנשים הללו יהיה מה הם יעשו עם אותן התכונות. יעקב רואה את יהודה שאתה עושה ממנו צדקה– הצדקה היא עשייה למען הכלל, היא להחזיר לחברה שבה אתה חי ודאגה לחלש. נתינה זו היא ביטוי ליכולת של יהודה לדאוג למי שסביבו ועל כך יודע יעקב יוֹדוּךָ אַחֶיךָ.

הרב מסביר את שורש הבחירה ביהודה ומה זיהה בו יעקב, אבל למען האמת יש בכך רמז לכל אחד מאיתנו: לדעת מה הדרך הפנימית שלנו, לדעת ללכת בה ללא 'הפרעות' מהחוץ ובעיקר- ללכת בדרך שתעשה טוב בעולם.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.