עגלת קניות

אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם

אדם אינו יכול להגיע לעתיד טוב ולזכות במגיע לו מלמעלה מבלי שיעשה את העבודה למטה ויעשה את השתדלותו. ברכות יעקב מכוונות להשתדלות זו.

לפני כעשור, לקחתי חלק תוכנית מנהיגות שהיום היא כבר מוכרת ורחבה מאוד,  תוכנית "מעוז". ההתחלה בשנת ההכשרה הייתה לא כל כך פשוטה, לא הייתי רגיל בקבוצות מהסוג הזה והדינמיקה של לדבר ולהביא את עצמך לקבוצה לא הייתה אהובה עליי במיוחד (ללא שום קשר לחברים הנפלאים בקבוצה, זה פשוט לא אני). אחרי שלושה חודשים בתוכנית, תפס אותי מנהל התוכנית בסמינר סוף שבוע ודיבר איתי דברים קשים. הוא ממש דרש ממני להביא את עצמי, את יכולותיי לקבוצה ובהתחלה חשבתי שהוא סתם "נפל" עליי, אח"כ הבנתי שהשיחה הזאת, קשה ככל שהייתה, הייתה אחת הברכות שקיבלתי להכשרה עצמה ולחיים בכלל.

איש אשר כברכתו

פרשת "ויחי" אותה נקרא השבת, אנו נפרדים מיעקב ומהשבטים, אך לא לפני שיעקב ייכנס את כולם לפני מותו ויבהיר לכל אחד מהם את תכליתם ועוצמתם כ-"בני ישראל". שלושת האחים הראשונים, ראובן, שמעון ולוי, שומעים מיעקב דברי קשים שאינם נראים כברכה. הדברים היו עד כדי כך קשים שיהודה, הבא בתור אחריהם נבהל ובורח לאחריו ויעקב קורא לו: " יהודה, אתה יודוך אחיך" , כמו שמלמד אותנו המדרש:

"יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ – אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חַנִּילַאי, כְּשֶהוֹכִיח יַעֲקֹב אֶת רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן הוֹרִיקוּ פָּנָיו שֶׁל יְהוּדָה, וְנִתְיָרֵא שֶׁלֹּא יוֹכִיחוֹ בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר. מִיָּד קְרָאוֹ וּפִיְּסוֹ יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ". (ילקוט שמעוני, פרשת ויחי, קנט)  

יעקב מתחיל בדברים קשים לשלושת השבטים הראשונים, למרות זאת הפסוק המסכם את הברכות של יעקב אומר כך :

"כָּל-אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁנֵים עָשָׂר; וְזֹאת אֲשֶׁר-דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם, וַיְבָרֶךְ אוֹתָםאִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ, בֵּרַךְ אֹתָם" (בראשית מט, כח)

שלוש פעמים מוזכרת הברכה בפסוק המסכם את דבריו של יעקב. מה המשמעות של החזרה המשולשת על הדברים ושאלה זו מתחזקת לאור העובדה שחלק מהאחים כלל לא זכו בברכה, אלא במילות תוכחה של יעקב כפי שראינו לעיל ? האם אכן כך  ?

רש"י (1040-1105, צרפת) מתייחס לכל השאלות שהעלנו. מהמילים "ויברך אותם" לומד רש"י שכל השבטים כולם, ללא יוצא מן הכלל, קיבלו ברכות :

"וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם- וַהֲלֹא יֵשׁ מֵהֶם שֶׁלֹּא בֵּרְכָם אֶלָּא קִנְטְרָן ? אֶלָּא כָךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם מַה שֶּׁנֶאֱמַר בָּעִנְיָן; יָכוֹל שֶׁלֹּא בֵרַךְ לִרְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, תַּלמוד לומר וַיְבָרֶךְ אוֹתָם – כֻּלָּם בְּמַשְׁמָע". (רש"י, בראשית מט, כח)

איך מתיישב פירושו של רש"י עם המילים הקשות לראובן, שמעון ולוי נראה בהמשך. מהמילים הנוספות בנוגע לברכות "איש אשר כברכתו" לומד רש"י, שלכל אחד ואחד נתן יעקב את ברכתו העתידה לבוא באופן ייחודי לו : "איש אשר כברכתו – בְּרָכָה הָעֲתִידָה לָבֹא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד". (שם)

ומהמילים המסכמות "ברך אותם" לומד רש"י דבר נפלא. הוא מלמד שאומנם כל שבט ושבט קיבל את הכוח הייחודי לו: יהודה אריה, נפתלי איילה, בנימין זאב וכיוצא בזה. אבל, כל אחד מהשבטים האחרים קיבל אף הוא חלק מהכוחות האלו המיוחדים לשבט מסוים:

"ברך אותם – לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אוֹתוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּרַךְ אוֹתָם? לְפִי שֶׁנָּתַן לִיהוּדָה גְּבוּרַת אֲרִי וּלְבִנְיָמִין חֲטִיפָתוֹ שֶׁל זְאֵב וּלְנַפְתָּלִי קַלּוּתוֹ שֶׁל אַיָּל, יָכוֹל שֶׁלֹּא כְלָלָן כֻּלָּם בְּכָל הַבְּרָכוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּרַךְ אוֹתָם". (שם)

כולם שווים בברכתם?

המהר"ל מפראג (1520-1609, צ'כיה) מסביר בהרחבה את העניין ומלמד שאי אפשר לומר שהברכות היו שוות בין האחים, שכן המלכות כדוגמא הלכה רק ליהודה,  אבל כולם קיבלו קצת מכוח של כל אחד, כך שלכל שבט היה כוח דומיננטי אחד וכוחות קטנים המורכבים מכוחם של השבטים כולם:

"תלמוד לומר בירך אותם וכו' – אינו רוצה לומר שכולם שוים בברכתם, דאם לא כן "לא יסור שבט מיהודה" יהיה שייך אצל כל אחד, וזה לא יתכן, וכן כל הברכות, אלא כי מה שיש ביהודה גבורת ארי ולבנימין זאב (פסוק כז) – בדבר מה ממנו יהיו שווים, שיהיה לראובן קצת דמיון אל ארי – אבל לא ארי גמור, אבל העיקר הוא באותו שבט שנתברך באותה הברכה, רק שכולל כלם יחד – בדבר מה מן הברכות יהיו כלם שווים". (גור אריה על בראשית מט, כח)

רבנו בחיי (1255-1340, ספרד) לומד מהפסוק המסכם שני דברים מרכזיים, האחד שיעקב ברך את השבטים פעמיים – פעם אחת בברכה כללית לכולם ופעם אחת בברכה פרטנית. אפשרות אחרת שמעלה  רבנו בחיי היא שיעקב ברך את השבטים בשתי סוגי ברכות – האחת ברכה לעכשיו, לזמן הנוכחי בו הם חיים והשנייה לדורות ולעתיד לבוא:

"איש אשר כברכתו ברך אותם – והלא כבר הזכיר ויברך אותם. על דרך הפשט ויברך אותם אמר בכלל, איש אשר כברכתו ברך אותם בפרט, או יאמר ויברך אותם לשעה ברך אותם לדורות". (רבנו בחיי, בראשית מט', כח)

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) לומד דבר נפלא מריבוי הברכות בפסוק המסכם. הוא מלמד אותנו שמצד אחד כל שבט ושבט קיבל את הברכה המיוחדת לו לפי "נשמתו וכפי מעשיו". מצד שני, אמירת הברכה ברבים היא לטעת בהם את ההבנה ואת המציאות לפיה ברכת שבט אחד עושה טוב לכל השבטים כולם לכל עם ישראל. אם יהודה ימלוך בעוצמה הוא יגן על כל עם ישראל, אם זבולון יעשה מסחר טוב – הוא יטיב עם כל עם ישראל, אם יששכר ילמד תורה בדבקות – זה ייטיב עם כל עם ישראל :

"אשר כברכתו – פירוש הראוי לו כפי בחינת נשמתו וכפי מעשיו, כי יש לך לדעת כי הנפשות כל אחת יש לה בחינת המעלה יש שמעלתה כהונה ויש מלכות ויש כתר תורה ויש גבורה ויש עושר ויש הצלחה, ונתכוין יעקב בנבואה לברך כל אחד כפי ברכתו הראוי לה המלך במלכות והכהן בכהונה וכן על זה הדרך ולא הפך המסילות.

ברך אותם וגו' – אמר אותם לשון רבים להיות כי ברכת כל אחד ואחד תועיל לעצמו ולכל אחיו כמו שתאמר כשיברך למלך שידו בעורף אויביו הנה מגיע הטוב לכל אחיו. וכן כשירבה מעלת אחד ושפעו והדרגתו לכל אחיו יגיעו גם כן מקצת דבר, לזה אמר איש אשר כברכתו ברך אותם". (בראשית מט, כח)

איזה דיוק וביטוי נפלא של אור החיים הקדוש. יעקב מכיר היטב את נפשו של כל אחד ואחד משבטי ישראל, יודע מה כוחו ומה עוצמתו, מה יכולותיו ומה מעשיו בפועל והוא נותן לכל אחד ואחד את הברכה המתאימה לשורשי נשמתו ולהוויתו של השבט. אבל הוא גם מבין שכוחו של עם ישראל זה שכל אחד מביא לעם ישראל את עוצמתו. עוצמתו של יהודה – מגינה על כל עם ישראל, וכך כל שבט ושבט.

ברך אותם

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מטיב לתאר את זה במילים של דורנו – כל אחד מהשבטים נהנה מהברכה הכוללת של יעקב מחד ומנגד ברכתו הפרטית של כל אחד ואחד חיזקה את הציבור. אם רק נבין שכל אחד מאיתנו בפועלותיו ובעוצמתו מחזק את עם ישראל כולו, את השבטים כולם – אנחנו נהיה במקום אחר כעם:

"כברכתו ברך אתם – … הווי אומר: כדי ללמד שכלל את כולם בכל הברכות, לכן לא נאמר "ברך אותו" אלא "ברך אותם": כל אחד נהנה מהברכה הכוללת של הציבור, בעוד שהברכה המיוחדת של כל אחד ואחד חיזקה את הציבור". (בראשית מט, כח)

אחרי שעמדנו על ריבוי הברכות ננסה להבין האם שלושת השבטים הראשונים אכן קיבלו ברכות, שכן על פי פשט הפסוקים, הם לא ואם כן מדוע בפסוק המסכם מובן שכולם קיבלו ברכות (כמו שלימד אותנו רש"י) ?

אורח חיים הקדוש מתייחס גם לנקודה זו ומסביר שהדברים הקשים לראובן, שמעון ולוי הם תמצית ברכתם שכן הם כעת, אחרי דבריו של יעקב, הם יודעים בדיוק מה עליהם לעשות כדי לתקן את דרכיהם ולזכות בראוי להם – ראובן לבכורתו ולוי לעבודתו :

"אשר דבר וגו' ויברך וגו'- הגם שראינו שלא ברך ראובן ולא שמעון ולא לוי, יגיד הכתוב כי דבורו הקשה להם היא ברכתם והוא אומרו "אשר דיבר" וגו', "ויברך" וגו' ומה שאמר לראובן דברי קנטור שם צוה את הברכה על דרך אומרם "עתידה עבודה שתחזור לבכורות", וכפי זה כיון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבא ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבא. והגם שנתנה העבודה ללוים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש כי מעלין בקודש ולא מורידין. וגם שמעון ולוי ברכם במה שאמר ארור אפם זו היא ברכתם שקלל לתגבורת המקלקל ומריע גם מה שחלקם והפיצם הוא להשגת תכלית האושר גם כן". (אור החיים על בראשית מט, כח).

אורח החיים קובע דבר מדהים : "הצדיקים צופים ומביטים אל העתיד". מעניין את יעקב מה עשו ראובן, שמעון ולוי בעברם והוא מתחייס לכך, אבל הרבה יותר מעניין אותו מה יקרה איתם בהמשך והוא מבין שמבלי להגיד להם את הדברים באופן הכי ברור שאפשר, לא ייצא להם תועלת מזה.  השבטים, המבקשים לתקן את מעשיהם ולזכות במגיע להם, רק כך יוכלו לתקן את דרכם ולזכות בכתרם וכאן טמונה ברכתם.  

הרלב"ג (1288-1344, צרפת)- מסביר שיעקב אמר לכל אחד מהם מה יקרה איתם באחריות הימים ולכל אחד הוא פירט את הנקודה הנדרשת בכדי להגיע לנקודה זו ודרש ממנו לעשות. אדם אינו יכול להגיע לעתיד טוב ולזכות במגיע לו מלמעלה מבלי שיעשה את העבודה למטה ויעשה את השתדלותו. בלי שאדם יתאמץ ויעשה כל מה שביכולתו לנצל את כוחותיו – לא משנה מה יגידו לו שיקרה איתו באחריות הימים זה פשוט לא יקרה ועל כן יעקב מתעקש לומר לכל אחד את כוחותיו לטוב ולרע. ולדעת מה יכולותיך וברכותיך זאת ברכה גדולה:  

"איש אשר כברכתו בירך אותם – רבים יתמהו מזה לפי שכבר ימצאו מבניו שלא בירך אותם בזה הספור כמו העניין בראובן ושמעון ולוי עד שכבר הוכרחו לומר שכבר בירך אותם איש כברכתו ולא נזכרו אלו הברכות ואולם מה שנזכר מזה הוא מה שהודיעם מה שיקרם באחרית הימים. וזה בלתי נאות אצלי כי הברכות שבירך אותם הנביא הם גם כן דברים שיקרום בעתיד ולולי זה לא ימצאו בברכות ההם תועלת. וראוי שתדע כי ההודעה שתהיה לאדם בדברים העתידים לו אם טוב או רע הוא ברכה ולזה השגיח השם יתברך בזה האופן בדבקים בו רוצה לומר שיודיע אותם מה שיתכן שיקרה להם כדי שיקחו עצה ברע שלא יגיע וישתדלו בהגעת הטוב היותר שלם שאפשר …. ובהיות העניין כן הנה יתכן שמה שאמר יעקב לאחד אחד מבניו הוא ברכה לו …. ועוד כי כבר ימצא תועלת לראובן ושמעון ולוי במה שאמר להם מהדברים אלו וזה כי הוא הודיע לראובן כי הוא תכונתו הפחותה מנעה ממנו זה היתרון שהיה ראוי להיות לו והנה אם היה משתדל ראובן לתקון עניניו היה ממעט ממנו זה העונש ואולם מה שאמר לשמעון וללוי מצד תכונתם הרעה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל הוא ברכה כי לכמו אלו האנשים לא יאות הקבוץ ולזה היה הפזור טוב להם עם שכבר נמשך מזה הפזור ללוי ברכה נפלאה והוא שהיה משיג המצטרך לו בזולת עמל במה שנתנו לו ישראל מהמעשרות והתרומות ושאר המתנות שהיו לשבט לוי". (רלב"ג ביאור המלות על התורה, בראשית מ״ט:כ״ח)

נסכם בהמשך פירושו של הרש"ר הירש לפסוק המסכם אשר קובע שגם אלו שכביכול קיבלו דברי תוכחה, קיבלו ברכה גדולה באמירתו של יעקב, קח את כוחותיך שלך, גם אם קרו איתם דברים פחות טובים, תהיה נאמן לאישיותך הייחודית לך ותנצל אותה לעוצמה ושינוי המציאות. רק אם תפעל – תוכל לזכות במעמד הראוי לך – בכורה, כהונה, מלוכה או כל דבר אחר :

"איש אשר כברכתו ברך אתם – לאחר שתיאר את אופיים, בירך יעקב כל אחד ואחד לפי הברכה הראויה לייחודיותו. ברכת יעקב לכל אחד מבניו הייתה שכל אחד ימצא ברכה ואושר על ידי שיישאר נאמן לאישיותו הפרטית הייחודית. אף אלה שכבר קיבלו ברכה ביחד עם ציון אופיים – והם אולי אף יותר מכולם – היו זקוקים לברכה המיוחדת הנזכרת כאן (פסוק כח) כדי שמעמדם המבורך בחיצוניותו אכן יהיה להם לברכה. שכן אין ביד ה' לעשות אדם למאושר, בניגוד לרצונו וללא שיתוף פעולה מצדו". (בראשית מט, כח)

שנזכה להכיר את ייחודיותנו, עוצמתנו ואישיותנו ולנצלם לשינוי מציאות ולפעולה למען כל שבטי ישראל ואולי בכך לזכות למקום המיוחד לנו. אמן.

שבת שלום ומבורך.

——————————————

[1] אלוף (מיל') דורון אלמוג – נולד ב-1951, אלוף במילואים. בתפקידו האחרון שימש כמפקד פיקוד דרום. יזם והקים את הכפר השיקומי "עדי נגב – נחלת ערן" בעבור בנו ערן. כיום הוא יו"ר הכפר השיקומי. חתן פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשע"ו.

[2] "עדי נגב – נחלת ערן" – כפר שיקומי לתינוקות, לילדים ולמבוגרים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית קשה ובעיות רפואיות מורכבות, כגון מומים ומחלות גנטיות. הכפר ממוקם בנגב הצפוני, סמוך לעיר אופקים ומהווה מודל לטיפול לעולם כולו.

[3] אלין בית נעם – עמותה הדוגלת בכבוד האדם ובצדק חברתי,  תוך שימת דגש בתחום המוגבלות. העמותה מפעילה מערך מגוון של פרויקטים לסיוע בשיפור איכות חייהם של אנשים בעלי  מוגבלות ומר בר חיים הוא המנהל הכללי. בימים אלו משלימה העמותה פרויקט בינוי רחב היקף ביער האילנות (סמוך ליישוב קדימה) ובמסגרתו מוקמת שכונה אשר תשלב חיים משותפים לאנשים בעלי מוגבלות וללא מוגבלות, פרויקט חדשני ופורץ דרך בעולם.

Picture of אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".

דילוג לתוכן