עלה בידכם בשר טלה

בפרשת ויגש מתגלה יוסף אל אחיו, ורגע ההתגלות הזה מעורר בהלה אצל אחי יוסף:  

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה:

אחי יוסף נבהלים מעצם המעמד- הם לא ציפו לפגוש את יוסף במעמד הזה, הם פתאום מבינים את מסכת הייסורים שעברו מול יוסף ומכה בהם המציאות שבה הם עומדים: אותו אח שאותו היו מוכנים להרוג כעת נמצא בעמדת כוח שבה הוא יכול להחזיר להם מנה אחת אפיים.

התגובה של האחים היא להימנע ולהתרחק מיוסף, ולעומתם יוסף מנסה לקרב אותם ולקרב אותם אליו. הרב בכור שור מסביר את הדרך בה מנסה יוסף לקרב:

וכשראה אותם נפחדים, התחיל למשכן בדברים. ואמר להם: אל תעצבו וגו׳ כי למחיה – לכם ולכל העולם, שלחני אלוהים – וגזירת המקום הייתה. ואם כיוונתם לאכול בשר חזיר, עלה בידכם בשר טלה, כי לא יאונה לצדיק כל און (משלי י״ב: כ״א). ובזאת ניכר כי הקב״ה חפץ בכם ומגלגל טובות על ידכם.

כאשר ראה יוסף את האחים פוחדים הוא התחיל למשוך אותם בדברים. הדרך לעשות זאת היא בשני כיוונים:

אל תעצבו וגו׳ כי למחיה – לכם ולכל העולם: כיוון ראשון הוא מבחינת התוצאה- סופו של המעשה הוא חיובי מבחינתם: נוצרה הצלה להם ולעולם כולו. מה שלא מפורש בדברים אלו הוא שגם נעשה טוב ליוסף, שהרי בסופו של דבר הוא הפך להיות שליט מצרים.

שלחני אלוהים – וגזירת המקום הייתה: כיוון שני מסביר הרב, הוא שהגעת יוסף למצרים היא לא בגלל מכירת האחים אלא שליחות מהקב"ה. למעשה יש כאן הסרת אחריות ממעשי האחים, ולכן לאחים אין מה לחשוש מיוסף.

אולם הרב לא מסיר את האחריות לגמרי מהאחים ומביא רמז ממקרה הנידון בגמרא (נזיר, כ"ג) בשאלה האם אדם שהתכוון לעבירה אך היא לא יצאה לפועל ללא ידיעתו- האם הוא צריך כפרה? הגמרא דנה במקרה של אישה שנדרה אך עברה על נדרה ללא שידעה שבעלה הפר את נדרה, ומוסיפה הגמרא מקרה נוסף של אדם שהתכוון לאכול איסור- חתיכה של חזיר, אך בסופו של דבר לא עשה זאת ללא ידיעתו– שעלתה לו חתיכה של טלה שאותה הוא אכל, ובשני המקרים מסיקים חכמים שיש צורך בכפרה.

גם הפסוק אותו מצטט הרב מתפרש לכיוון זה: מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה: לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כׇּל אָוֶן וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע: הרב מדמה את האחים לכוונים לעבירה, אך מכיוון היא לא עלתה בידם משום שיוסף הצדיק ניצל, משום שנעשה הדבר אותו הקב"ה רצה לעשות- ואם כיוונתם לאכול בשר חזיר, עלה בידכם בשר טלה, כי לא יאונה לצדיק כל און (משלי י״ב: כ״א). לכן מסיים הרב בנחמה לאחים: למרות הרצון השלילי שלכם ניכר כי הקב״ה חפץ בכם ומגלגל טובות על ידכם.