בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק:

הסבר נוסף מובא במדרש רבה:

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן בַּר שָׁאוּל אָמַר לָהֶם אִם יַאֲמִין לָכֶם הֲרֵי מוּטָב, וְאִם לָאו אַתֶּם אוֹמְרִים לוֹ בְּשָׁעָה שֶׁפָּרַשְׁתִּי מִמְּךָ לֹא בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה הָיִיתִי עוֹסֵק, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת וַתְּחִי רוּחַ.

המדרש מביא שדרכו של יוסף לבשר לאביו שהוא חי הייתה על ידי רמז שאביו לבדו יבין- עניין העגלות מזכיר ליעקב את פרשת עגלה ערופה בה היו דנים שניהם לפני המכירה וזו ההוכחה ליעקב שיוסף חי.

למעשה הרמז מלמד את יעקב לא רק על הקיום הפיזי של יוסף, אלא גם ובעיקר על הקיום הרוחני: למרות כל אותן שנים ארוכות בתרבות המצרים האלילית מחוץ לבית יעקב עדיין זוכר יוסף את האמונה של בית יעקב, היא לא נעקרה מיוסף![2]

ויאמרו לו את כל דברי יוסף:

בתשובה השלישית ננסה להסתכל על פשט הכתובים ולראות אם ניתן להבין מהם את ההסבר:

כאשר מנסים לראות מה היה ההבדל בין שתי הפעמים בהם בישרו האחים רואים שבפעם הראשונה הם הודיעו ליעקב: יוסף חי והוא מושל בארץ מצרים.

לעומת זאת בפעם השנייה אומרת התורה: ויאמרו לו את כל דברי יוסף, משמע בפעם הראשונה הם השמיטו משהו- אך את מה הם השמיטו?

נחזור לרגע בו שולח יוסף את האחים ונראה מה הוא מצווה אותם לומר ליעקב: מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. 

שתי מילים חסרות בין מה שציווה יוסף ובין מה שהאחים אמרו: 'שמני אלוקים' – מבחינת האחים הבשורה היא עצם זה שיוסף חי ושהוא שליט מצרים, אך מבחינת יעקב מסר כזה אומר שבמקרה הגיע יוסף למלוכה- דבר לא כל כך הגיוני בהתחשב בכך שמצרים שנאו את העבריים (הוכחה לכך היא שגם כשליט עדיין המצרים לא אכלו עם יוסף), ולכך יעקב מתקשה להאמין.

לעומת זאת כאשר הוא שומע את המילים 'שמני אלוקים…' הוא מקבל, וזה כי מבחינת יוסף ויעקב הבשורה היא אחרת: כאשר יוסף חולם את חלום הכוכבים מציינת התורה  ואביו שמר את הדבר, ליעקב ברור שיש בחלום משהו גדול יותר אך הוא לא יודע עדיין מהו.

כאשר הוא שומע את דברי יוסף הוא מבין: יש תוכנית אלוקית, יוסף לא הגיע 'במקרה' למצרים ולא 'במקרה' הוא הפך לשליט שם, אלא יש כאן מהלך גדול יותר, מהלך שהחל בחלומות יוסף ממשיך בהצלת יעקב ומשפחתו מרעב על ידי הירידה מצרימה, מהלך שיגשים את הנבואה לאברהם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, ומהלך שסופו עליית בני ישראל ממצרים לא כמשפחת יעקב, אלא כעם ישראל.

—————————————–

[1] כך ניתן להבין מדברי יעקב עצמו אל בניו: וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה. ואור החיים הקדוש מסביר: אך טרוף וגו׳ – רמז באומרו אך כי מעט טרוף טורף כי אינו לא בצרת עבדות ולא בצרת משמר, ולזה גמר אומר ולא ראיתיו עד הנה הרי זה מגיד כי ישנו בנמצא אלא שעדיין לא ראהו עד עתה.

[2] אבל צריך להעיר על כך: המדרש מביא דווקא את עניין עגלה ערופה, והשאלה היא למה? התשובה הפשוטה היא בגלל הצליל הדומה שבין המילה עֲגָלה ו- עֶגְלָה, אולם אפשר למצוא כאן גם רמז יותר עמוק וביקורת של המדרש כלפי יעקב: בפרשת עגלה ערופה מובאים הזקנים והם נצרכים להתוודות שלא פגעו בחלל והביאו למותו, וכבר שאלו חז"ל על כך שיתכן שהזקנים שופכי דמים? תשובת בעלי המדרש היא שמא התעלמו מצרכיו והביאו את החלל להצטרך לנדוד מהעיר וכך בא עליו מותו. נראה שיש כאן רמז כלפי יעקב- ברור שיעקב לא התכוון שיוסף יימכר, וברור שבני ישראל היו מגיעים מצרימה בדרך כלשהי, אך התנהלותו וההעדפה הברורה שלו את יוסף הביאה לשנאת האחים אותו ולכך שיתגלגלו האירועים כך.

בעל הכלי יקר בספרו עוללות אפרים מסביר ברוח דומה ואומר:  כי למד מן פרשת עגלה ערופה שיוסף חי, כי כמו שמודדין מדידה גשמית לראות לאיזו עיר קרוב החלל ולתלות העוון באותה עיר, כך מודדין השערה ומדידה שכלית באיזו עון מת זה אם בעוון עצמו, אם בעוון קרוביו, או בעוון בני עירו, ומי שהוא קרוב ביותר אל החלל לתלות בו הוא צריך כפרה, ע״כ שלח לו יוסף פרשת עגלה ערופה כדי שמתוכה יתבונן יעקב איזה חטא גרם לו ליעקב להיות בצער כל הימים הללו, ויחפש וימצא שזה החטא שלא קיים מצות כיבוד אב ואם כ״ב שנה, גרם לו להיות בצער זה כ״ב שנה, שלא יהיה מכובד גם הוא מבנו החביב עליו ביותר, ומזה התבונן שוודאי יוסף חי כי אילו היה מת א״כ יהיה יעקב בצער זה יותר מן כ״ב שנה ויסבול יתר על מה שחטא ולא יהיה העונש מדה כנגד מדה, לכך כשראה העגלות ונזכר לפרשת עגלה ערופה מיד, ותחי רוח יעקב אביהם.