התורה בפרשת ויגש מתארת את יציאת משפחת יעקב למצרים. התורה מונה את כל בני המשפחה (הגברים), ובכללם גם את יוסף ובניו, ומסכמת:
כׇּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כׇּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ: וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כׇּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים:
בעל הכלי יקר מתייחס לנוסח שבו התורה מדברת:
כל הנפש הבאה ליעקב – אע״פ שהיו נפשות רבות מ״מ קראם כולם נפש…
המילה נפש היא ביחיד, אולם היא מייצגת רבים- נפשות משפחת יעקב, ושימוש כזה בלשון יחיד בכדי לתאר רבים חוזר על עצמו בתורה (כך מצוי בפרשת וישלח למשל: וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ, וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה). גם הרב מכיר בשימוש זה של התורה, אולם הוא מוצא שהשימוש בלשון יחיד כן בא ללמד דבר נוסף (כך למשל הוא מוצא בפרשת וישלח: …ועל כן קרא לשורים הרבה שור לומר כי זה שיש לי אינו שלי והרבה שורים הם כמו שור אחד לפי שרשות אחרים עלי ע״כ הכול נחשב בעיני לדבר מועט).
בעל הכלי יקר אינו הפרשן היחיד שתופס שהשימוש בלשון יחיד אינו רק ניסוח אלא בא לרמז על דבר מסר נוסף. רש"י מסביר, על פי המדרש רבה, שהדבר בא ללמד על אמונה אחת: והכתוב קורא אותן: נפש, לפי שהיו עובדין לאל אחד. מדרש שכל טוב (ר' מנחם בן שלמה, מאה 12, איטליה) לעומת זאת מתייחס לסיבה הלשונית לשימוש זה ואומר: לפי שהיו בהם זכרים ונקבות, לכך נאמר כל הנפש הבאה, להכליל את כולם בלשון אחד.
בדומה לרש"י, בעל הכלי יקר גם כן מבין שהמילה נפש מכוונת לומר על אחידות שיש בתוך בני משפחת יעקב:
לפי שקודם זה היו האחים מתקנאים ביוסף והיו נפשות חלוקות ועכשיו נעשו לאחדים וסרה קנאתם וגם יוסף לא היה לו לב עליהם ע״כ הודיע לנו הכתוב שהיו כולם נפש אחת, להעיד על צדקתו של יוסף ועל צדקת האחים…
לדעת הרב המילה נפש מלמדת שאותו פירוד שליווה ואפיין את משפחת יעקב עד עתה- נעלם. קינאת האחים נעלמה, טענות יוסף – לא היו עוד, וכלל המשפחה הייתה מאוחדת. הרב גם מדייק ומפריד בין שני הפסוקים:
לכך אמר תחלה כל הנפש הבאה לבית יעקב מצרימה להעיד על צדקת האחים…
בפסוקים חוזרת המילה נפש ארבע פעמים- פעמיים בפסוק הראשון המדבר על רוב בני המשפחה שעדיין לא נמצאים במצרים: כׇּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה יֹצְאֵי יְרֵכוֹ מִלְּבַד נְשֵׁי בְנֵי יַעֲקֹב כׇּל נֶפֶשׁ שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ, ולכן אומר הרב שפסוק זה מדבר על האחים שבאים מאוחדים למפגש עם יוסף. לעומת זאת הפסוק השני: וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם כׇּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים, הוא שמכוון ליוסף:
ואח״כ חזר ואמר ובני יוסף וגו׳ כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים, להעיד על צדקת יוסף…
הפסוק השני מזכיר את יוסף בשם וכולל את יוסף ובניו בכלל הבאים מצרימה, ולכן פסוק זה מעיד על האחדות של יוסף עם שאר המשפחה.
פירושו של הרב מדגיש כמובן את האחדות ובדומה לכך גם המילים משפחה או עם הן בלשון יחיד משום שהן מבטאות קשר המאחד מספר גדול או קטן של אנשים לכדי יחידה אחת. אולם נראה שיש משהו יותר עמוק שהרב רוצה להעביר והוא השינוי שחל הן ביוסף והן באחים:
הרב מדגיש שהיו כולם נפש אחת, להעיד על צדקתו של יוסף ועל צדקת האחים, הרב מדגיש את צדיקותם של כלל האחים וזאת למרות שברור לנו שמכירת יוסף לא הייתה מעשה חיובי! אבל לא רק לאחים אפשר לבוא בטענה על מעשיהם בעבר:
הרב בהמשך דבריו מתייחס לשאלה מדוע לא שלח יוסף להודיע ליעקב שהוא חי, והוא מתייחס לשנים שבהן הוא (יוסף) לא היה ליד יעקב כעונש ליעקב על השנים בהם הוא לא כיבד את יצחק אביו. בנוסף אפשר גם להזכיר את ההעדפה של יעקב את יוסף כשהיה בביתו ושיצרה מתח בין יוסף והאחים.
גם לגבי יוסף שואל הרב: והנה בעניין דבור קשות, ישתומם כל משכיל מה ראה יוסף על ככה לצער את אביו ואת אחיו חנם, ומה שפירש הרמב״ן שעשה כל זה כדי שיתקיימו החלומות כו׳, אם ירצה ה׳ בקיומם המה יתקיימו מעצמם ויוסף מה פעל? הרב ממשיך ומסביר שעניין ההתנכרות באה לנקות את חטאי האחים, אולם עצם השאלה מראה שגם יוסף היה לו עניין להתעמר באחים על מעשיהם, ובל נשכח את מעשיו בבית אביו והדיבה שהביא.
ובכל זאת אומר הרב: להעיד על צדקתו של יוסף ועל צדקת האחים! ונראה שהרב מבין שלהיות צדיק זה לא מצב קבוע ולא מצב טבעי, אלא צדיק היא הגדרה של שינוי. לא יוסף ולא האחים היו צדיקים מלכתחילה, אבל היכולת לעשות מהלך פנימי ולהגיע למצב של תיקון והשלמה- הוא מה שהופך אותם לצדיקים.
וצריך להדגיש: ההשלמה אינה רק בין אדם לחברו- האחים משלימים עם יוסף, אלא גם השלמה עם התהליך והתמונה הגדולה יותר. הרב כותב: לפי שקודם זה היו האחים מתקנאים ביוסף והיו נפשות חלוקות ועכשיו נעשו לאחדים וסרה קנאתם וגם יוסף לא היה לו לב עליהם, לכאורה נראה שדווקא עכשיו לאחים יהיו יותר טענות כלפי יוסף שהרי חלומו באמת מתגשם והוא מולך עליהם ולכן יש להם סיבה לקנא בו דווקא עכשיו! מצד שני, אולי יוסף נהנה בסופו של דבר ממעמדו כשליט, אבל זה בדיוק הנקודה בו הוא יכול להחזיר לאחים ולכן היה צפוי שדווקא עכשיו יהיה לו לב להחזיר להם… אבל שני הצדדים מבינים שהייתה יד מכוונת בסיפור, ולכן כל אחד מילא תפקיד- גם אם הוא לא היה נוח. היכולת של אדם לקבל את התפקיד שמטיל עליו ה' וגם אם התפקיד כולל סבל הוא ממלא אותו ולא מכיר רעה לאנשים שהוציאו לפועל את הסבל הזה- זה להיות צדיק.
נולד בשנת 1979, נשוי ואב לארבעה. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. עסק בעבר בחינוך, בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של סטודיו 'הרמן הדפסות'. אוהב מקרא, המקים והעורך של אתר 'מים לים'.
מאמרים נוספים של מוטי מלכא
