וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו

קו אחר של מפרשים מלמד אותנו על היותו של יעקב בקי בנפשם של אנשים ועל ההבנה הפוליטית העצומה שלו וקריאת המציאות. יעקב אבינו מבין שבנו מושל בארץ מצרים, הוא עכשיו באור הזרקורים, הדבר האחרון שיעקב רוצה זה שיגידו שיש לו פרוטקציה כי הוא אבא של מושל מצרים. הדבר האחרון שיעקב רוצה זה שמישהו חלילה יבין או יחשוב שהוא נכנס לארץ גושן שלא ברשות ולא בסמכות ולכן הוא שולח את יהודה לקבל אישור מהמלכות למהלך הזה, כפי שמלמד אותנו רבי אברהם בן הרמב"ם (1186-1237, מצרים):

"יוסף ופירוש המאמר בקיצור שכאשר התקרב יעקב אל גבולות ארץ מצרים שלח את יהודה לילך לפניו אל יוסף שישלח אליו מי שיורה לו (את הדרך) אל ארץ גושן שאמר לו על פי אחיו וישבת בארץ גשן וג׳ שישיבתו תהיה שם לא עמו בעיר המלוכה וזה מפני אחת משתי סיבות …. או מפני שהיה מצטרך לרשות ממושל הארץ והסגנים ליתן לו יכולת להשתקע בה במשך ישיבתו והתגוררותו". (אברהם בן הרמב"ם, בראשית מו, כח)

הרש"ר הירש עומד יותר בהרחבה על החשש של יעקב מפני הוצאת דיבתם של אחרים:

"להורת לפניו – לפני הגעתו לגושן, עליו לקבל הוראות מיוסף. למרות – או דווקא בגלל – שיעקב היה אביו של השר, אסור שייראה כאילו הלך גושנה מדעתו שלו. יעקב היה בקי בהוויות העולם. הוא ידע שהבריות ידונו אותו לפי קנה המידה של עצמם, ויחשדו בו שהוא מתנהג ככל העולה על רוחו מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד, דבר שהיו מרשים לעצמם אילו היו במעמדו". (רש"ר הירש, בראשית מו', כח)

לפני שנמשיך להעמיק, נעמוד על פירושו השני שלא רש"י שלא ציינו לעיל, אשר מסביר שיעקב שולח את יהודה להקים את המרכז הרוחני של עם ישראל, עוד לפני שמגיעים יעקב ומשפחתו. כאשר הם יגיעו לארץ גושן כבר יהיה מקום של תורה, הוראה ורוח. מקום להיאחז בו, מקום להתחזק בו, מקום לקבל בו כוחות ותעצומות נפש :

"לפניו – קֹדֶם שֶׁיַּגִּיַע לְשָׁם. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה לְהוֹרוֹת לְפָנָיו – לְתַקֵּן לוֹ בֵּית תַּלְמוּד שֶׁמִּשָּׁם תֵּצֵא הוֹרָאָה". (רש"י, בראשית מו, כח)

המדרש מלמד אותנו שמרכז ההוראה הזה הוא חלק ממשהו גדול יותר שיעקב שואף אליו. יעקב רואה הזדמנות שאולי לא תחזור לחבר בין יהודה ליוסף. יעקב מבין שגאולתן של ישראל, עוצמתו של העם, חוסנו ויכולתו לעמוד איתן ולחצות אתגרים,  תלויה בחיבור בין מלכות יהודה למלכות יוסף, בין התורה וההוראה לבין המלכות המעשית. הוא שולח את השור (יוסף) ואת האריה (יהודה) לעשות שלום בניהם :

"וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו –…. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל הָרָקִיעַ שֶׁל מַיִם וְהַמַּלְאָכִים שֶׁל אֵשׁ וּמְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט, וְאֵין הַמַּיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ וְלֹא הָאֵשׁ שׂוֹרֵף אֶת הַמָּיִם. יְהוּדָה וְיוֹסֵף, זֶה אֲרִי וְזֶה שׁוֹר. אֶתְמוֹל מִתְנַגְּחִין זֶה עִם זֶה, וְעַכְשָׁו הוּא מְשַׁלְּחוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו. הֱוֵי, עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו". (תנחומא, בראשית מו, ו)

עם ישראל לא יכול בלי בחינת יוסף ולא יכול בלי בחינת יהודה. הרב צבי יהודה הכהן קוק, בנו של הראי"ה (1891-1982, ליטא וירושלים) מסביר את הדברים באופן ברור, דברים הכל כך מתאימים לימנו שלנו :

"יש צורך באנשי צבא ונשק ולא פחות מזה יש להרבות באנשי תורה ואמונה, על יסוד הסכם וסידור יפה בין הצבא והישיבה, מתוך הבנה שבגיל צעיר יש צורך להגדיל תורה ולהאדירה. כשם שאנו נאמנים למדינה ולצבא, כך אנשי הצבא מעריכים את תורתנו ואמונתנו. אין לנו שום פטור מן הצבא, אלא שתי המצוות חלות עלינו גם יחד: להתגדל בתורה ולשרת בצבא כדי להציל מיד צר. … יעקב אבינו הוכרח לרדת מצרימה, אבל לפני כן: "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו". הביטוי "להורת" מובנו לכאורה תורה, ואמנם חז"ל מפרשים "להורות לפניו – לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה", כפי שמביא רש"י. יהודה נשלח על-ידי יעקב אבינו למצרים כדי לסדר את כל הענינים יחד עם יוסף המולך במצרים, כפי שרש"י בעצמו אומר בפירושו הראשון: "לפנות לו מקום ולהורות היאך יתיישב בה". אך קודם-כל יש לסדר מקום שממנו תצא הוראה. כל סידור הענינים עם מלך מצרים צריך להיות על-פי התורה. כבר הזכרנו שמלכות יוסף במצרים היא הכנה למלכות ישראל, ואמנם כל סדר המלכות בישראל צריך להימשך מסדר התורה … המלכות נמשך מן התורה. לא המלכות עושה את התורה, לא הממשלה מסדרת את עניני הרבנות ובתי-הדין. אדרבה, התורה היא שעושה את המלכות" (הרב צבי יהודה הכהן קוק – שיחות הרב צבי יהודה לפרשת ויגש )

מה שהיה נכון לעם ישראל בבנייתו, נכון לעם ישראל גם אחרי יותר מ- 3,500 שנה. עם ישראל בנוי משתי יסודות שאי אפשר לנתק מהם – תורה ועשייה. נשמה ועבודה. רוח ומציאות. עוצמה ותכלית. תכליתנו היא להשפיע על המציאות, לשנות אותה, להאיר אותה, להפוך אותה לטובה יותר, ראויה יותר, מאירה יותר, להילחם, להיאבק, לא לוותר וזאת מתוך אמונה עמוקה בצור ישראל ובדרכי תורת ישראל.

תורה בלי שינוי מציאות, בלי צבא ובלי עבודה – גוררת אחריה קרע בעם. עבודה בלי תורה והוראה – הופכת אותנו לכלל העמים והגויים. עם ישראל הוא השילוב הנצחי של יהודה ויוסף. מלכות והוראה. תורה וצבא.

אני מבקש לסיים בדבריו המדויקים כל כך, של השל"ה הקדוש, ר' ישעיה הלוי הורוויץ, (1558-1630, צ'כיה וצפת),  אשר לומד מכאן דבר עצום ויסודי כל כך לחיינו, לכל רגע בחיינו :

'"ואת יהודה שלח לפניו' (שם מו, כח), לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה (בראשית רבה פצ"ה ס"ג; רש"י שם). לימוד מוסר מזה, כל פעולה שאדם עושה, ראשית דבר יראה בפעולה זו להכין ענין לצורך גבוה. כמו מי שזוכה לבנות בית, יצייר במחשבתו בתחילה איזהו חדר בבית שיהיה מוכן לו להיות סגור שם לתורה ולתפילה ולהתבודדות, ומקום מוכן בית ועד לחכמים, ואחר כך יצייר ענינים המצטרכים לו. וכן יעקב שלח מתחילה לתקן לו בית תלמוד". (בעל שני לוחות הברית, בספרו מוסרי השל"ה, ירושלים תשמ"ה, עמ' כו-כז).

בכל מעשה שאנחנו עושים אנחנו צריכים להכוון לצורך גבוה (איזה ביטוי מדהים) לשם שמים, לתכליתו של הקב"ה, לתכלית האמתית של התורה, ככל שאנחנו מבינים אותה. בכל מעשה שאנחנו עושים שתהיה נקודה עליונה, גבוהה ועצומה שאליה אנחנו מכוונים, לשם אנחנו רוצים להיות וסביבה לבנות את הכל. אחרת, לא נגיע לשום מקום. אחרת, מעשה החול ילכו וייעלמו.

שנזכה לשלב הוראה ומלכות ולכוון לצורך גבוה.

שבת שלום ומבורך !