חיפוש
עגלת קניות

ויהי בישורון מלך

אומר משה לעם ישראל: ויהי בישורון מלך, אך למי כוונתו- האם לקב"ה או לעצמו? בעל הכלי יקר מסביר את הדברים לשני הכיוונים, ולגבי הנהגה בכלל.

משה פותח את נאומו האחרון לבני ישראל שבו הוא מברך אותם – כל שבט וברכתו, ומסכם משה את ההקדמה לברכות בפסוק:

וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים ל"ג, ה')

נשאלת השאלה מיהו המלך עליו מדבר הפסוק? כדעת בעל הספרי: ויהי בישורון מלך – כשישראל שוים בעצה אחת מלמטה שמו הגדול משתבח למעלה, שנאמר: ויהי בישורון מלך… או שאולי מדובר כאן במשה העומד לברך מול כלל העם: ויהי בישורון מלך – זה משה. בהתאסף ראשי עם. אלו שבעים זקנים. יחד שבטי ישראל. אלו הנשיאים. (ילקוט לקח טוב) ?

בעל הכלי יקר מסביר את הפסוק בצורה אחת היכולה להתיישב עם שתי הדעות, והוא מתייחס למסר הלאומי הנלמד מהפסוק ומהמילה ישורון:

ויהי בישורון מלך – בין שקאי (שנאמר) על הקב״ה בין על משה, כך פירושו: כי ישרון לשון ראיה ובנוהג שבעולם שלפעמים אדם עולה לגדולה אף אם אינו ראוי לה מצד שהבריות אינן מביטים בו היטב לראות מה טיבו על כן מניחין אותו בגדולתו כי עינים להם ולא יראו אחריו מה טיבו, אבל אם המה יביטו יראו במהותו כי אין בו ממש יורידוהו מגדולתו

אומר הרב שעיקר הפסוק הוא בדרך בה העם בוחן את מלכו או את מנהיגו, ואת העניין הזה באה המילה ישורון להדגיש: מילה זו משמעותה ראייה, והכוונה היא הבחינה והראייה שבה העם בוחן את מנהיגו. ישנו מצב שאדם מצליח לעלות לגדולה דווקא מתוך כך שלאנשים לא איכפת, ולכן הם אינם בודקים אותו, וזה מה שמאפשר למי שאינו ראוי להתגדל.

אולם ישנו מצב הפוך, שבו המנהיג אכן הוא דמות ראויה ומתאימה, אבל העם נותן בו את עיניו:

אבל משה אינו כן אע״פ שנאמר (שמות ל״ג:ח׳): והביטו אחרי משה, שהיו מדקדקים אחריו מ״מ לא מצאו בו שמץ פסול לכך ויהי בישרון מלך אפילו במביטים. ובדרך זה יפורש גם על מלכות שדי כי תמיד היו מהרהרים אחריו בכמה נסיונות ומצאו בכולם כי הוא ית׳ מלכם.

אומר הרב שגם אחרי משה וגם אחרי הקב"ה היו בני ישראל מדקדקים ומנסים אותם, ומצב זה ברור שאינו חיובי, אך הוא עדיין יותר טוב מאשר הראשון שבו לא איכפת לעם. ולכן מציינת התורה שלמרות שהביטו בקב"ה ובמשה עדיין היה מלך בישורון, משמע לא מצאו בהם פסול.

דברי הרב נראה שמכוונים לשני הצדדים, הן למנהיג והן לעם:

מצד אחד מי שמנהיג את הציבור צריך לדעת בעצמו שהוא ראוי לכך, או לפחות לנסות ולהיות ראוי… ואילו מהצד השני, העם, אסור להם להיות אדישים, לקבל את המנהיגות בהכנעה וללא בחינה, ולהביא למצב שבו הלא ראוי הופך לנורמה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.


תמונה של מוטי מלכא

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.

דילוג לתוכן