פן תשכח את הדברים

רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ. (דברים, ד', ט')

אזהרה כפולה מזהיר משה רבינו את העם העומד לפניו: לשמור ולזכור את הנסים שראו עיניהם, לא לשכוח אותם ובעתיד גם להעביר דברים אלו לבניהם ולדורות הבאים.

הרב בכור שור מסביר את הניסוח המחמיר שנקט בו משה רבינו על בסיס הפסוק הקודם:

וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם. (דברים, ד', ח')

מסביר הרב שהאדם צריך לראות עד כמה חכמים ונכונים מצוות הקב"ה ומכך להגיע למסקנה שהן ניתנו מאת ה' – שהרי אין אדם יכול לתקן תקנות חכמות כאלו. מעשה זה הוא פעולה שכלית המוכיחה את נכונות התורה, וכדברי הרב: ומאחר שאין שום אדם יכול לתקן כמותן, יש להבין כי לא באו מסברת בשר ודם, כי אם מאת הקב״ה.

אולם לסברה האנושית יש גבול – כשם שהאדם יכול להגיע למסקנה בדרך השכל, כך הוא יכול להפריך אותה ולמצוא לה חלופות… לכן מסביר הרב שלחוויה האנושית יש כח רב יותר בעיניי האדם שחווה אותה:

דאף על פי שהוכחתי לך על פי הסברה שמצות הללו מאת הקב״ה הם, אינו דומה דבר הידוע לאדם מסברה, לדבר שהוא רואה בעיניו, ולפיכך אני מזהירך שלא תשכח.

ציווי זה, שלא לשכוח, מתייחס לאותם אלו שעומדים בפני משה – הדור שראה בעיניו את הניסים הגדולים, ולכן הם מוזהרים שלא לשכוח. זיכרון זה הוא פעולה אקטיבית:

רק השמר לך ושמור נפשך מאד – כלומר: שמור עצמך מאוד על דבר זה שלא תשכחנו.

הזיכרון הוא מעשה פעיל שהאדם צריך לקיים על מנת שלא לשכוח, ולכן מסיים הפסוק ואומר: וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ – הזיכרון מתקיים על ידי חינוך, על ידי העברתו לדורות הבאים דרך המסורות והמנהגים. החינוך הוא שמאפשר את הישארות החוויה לרשות הדורות הבאים. דבר זה בא לידי ביטוי בהמשך הפרשה:

כאשר מדבר משה על האפשרות שבני ישראל יחטאו ויגלו מארצם, אומרת התורה: כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ. (דברים, ד', ל"ב). אותם ימים ראשונים הרי עברו ואיתם גם אנשיהם, אז כיצד ניתן לשאול אותם?

עונה על כך רש"י: לימים ראשונים – על ימים הראשונים, תשאל על הימים הראשונים, שאלה שיכולה להתקיים רק על ידי שמירת הזיכרון המועבר מדור לדור וזיכרון זה הוא המאפשר לעם למצוא את הדרך חזרה לקב"ה, וכמו בכל כך הרבה מקרים אחרים, גם כאן החינוך הוא התשובה.