פרשת "ואתחנן" אותה נקרא השבת מהווה נדבך מרכזי בנאום הפרידה של משה רבנו, בין היתר בשל העובדה שיש בה חזרה על "עשרת הדיברות" ועל ציווים מרכזיים נוספים. אבל נאומו של משה אינו כולל רק מצוות ואיסורים, אלא הוא מכיל גם  חזרה על מאורעות היסטוריים ואזהרות עתידיות להתנהגותם של בני ישראל והשלכותיהם. כך למשל, מתאר משה מה יקרה כאשר בני ישראל יחליטו חלילה לעזוב את הקב"ה ולעבוד אלוקים אחרים :

"וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם… וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֱלֹקים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם….וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-ה' אֱלֹקיךָ, וּמָצָאתָ.  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ. בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלו". (דברים ד, כז-ל)

על פי פשט הדברים, כאשר בני ישראל יכעיסו את ה' ויפנו לעבודת אלילים, הקב"ה יגלה אותם מן הארץ ויפיץ אותם בעמים. ואז, בחוץ לארץ יקרה משהו לעם ישראל והם יבינו שהם סטו מן הדרך ומשם הם יבקשו את ה' ומשה מבטיח שאם הם יבקשו – הם גם ימצאו. מה המשמעות של "לבקש את ה'" ומאיפה צריך לבקש את ה', מה  המשמעות של המילה "משם",  מחו"ל ? ומדוע מתחילה התורה בלשון רבים : "ובקשתם" ומסיימת בלשון יחיד : "ומצאת" ?

ר' חיים בן עטר, "אור החיים הקדוש" (1696-1743, מרוקו וא"י) מסביר שהמשמעות של לבקש את ה' היא עשיית תשובה תוך כדי התעוררות הלבבות לחיבת האלוקים. בני ישראל בגלות, הם יודעים שהם סטו מן הדרך וכעת הם מבקשים לשוב לדרך ה'.  במצב הזה שאדם מעורר את לבבו לאהבת ה', הוא מבקש את ה' ואם הוא מבקש – אז הוא גם ימצא, גם אם הוא מחזיק בידיו עבירות חמורות ולכאורה לא מגיע לו :

"כנגד העושה תשובה הגם שלא שמע קול נוגש אמר "ובקשתם משם את ה' אלקיך" שיתעוררו הלבבות לחיבת אלהיהם, ומצאת, והגם שיש בידך עבירות חמורות …. אף על פי כן פטורים אתם מהיסורין ודי לכם התשובה, והטעם כי תדרשנו בכל לבבך שתשובה כזו היא תשובה שלימה בכל לב ובכל נפש". (דברים ד׳, כט)

מה גדול כוחו של הלב, כמה עוצמה יש לעבודת התשובה והלב, עד כדי כך שגם אם אדם מחזיק בידו עבירות של עבודה זרה, עבודה אמתית תשיב אותך לה', אבל רק אם היא נעשית "בכל לב ובכל נפש". כאשר פועלים מן הלב והנשמה, אבל באמת מעומק הלב ובכל נפש – הדברים נראים אחרת, העוצמות והיכולות המתגלות הן אחרות ומגיעים לשיאים שלא פגשנו מעולם. בטח כאשר מדובר בתשובה וחזרה לקב"ה, אבל גם בכל מהלך אחר בחיינו האישיים והמקצועיים. אין כוח העומד בעוצמת הלב.

ר' יוסף חיים מבגדאד, "הבן איש חי" (1834-1909, עיראק), מסביר שהמושג לבקש את ה', הוא להיאבק על כבוד ה'. כאשר בני ישראל נמצאים בגלות, כבודו של הקב"ה נרמס. במצב הזה, אם בני ישראל יתפללו מתוך הכאב על שמו של הקב"ה, יתפללו להצלת כבודו, יילחמו על שם ה' בעולם, ולא בשל צרתם האישית, הם ייענו. גם כאן, העיקר הוא שבקשתם תגיע מתוך הלב והנפש ולא מן השפה לחוץ:

"ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך –  יובן בס"ד לרמוז שאם יבקשו ישראל בגלות בעבור כבוד שמו יתברך ולא בעבור צערם ודוחקם אזי הם נגאלים. גם שהמה בלתי ראויים ואמנם העיקר צריך להיות הבקשה מלב ונפש ולא שבפיהם יאמרו שהם רוצים בעבור כבודו יתברך,  ולבם לא כן יחשוב והכל מן השפה ולחוץ אלא העיקר שתהיה הבקשה בעבור כבוד שמו יתברך מלב ונפש… אז הנני מבטיחך כי ומצאת את המבוקש שלך שודאי הקב"ה יגאל אתכם גם שתהיו בלתי ראויים ואמנם בתנאי כי תדרשנו בכל לבבך וככל נפשך שיהיה הדבר מלב ונפש". (אדרת אליהו, ואתחנן כ׳).

כאשר בני ישראל מבקשים את כבוד ה' לא מן השפה לחוץ, הרי שהם ייגאלו גם אם הם אינם ראויים להיגאל. שוב כוחו העצום של הלב והנשמה. בשגרת חיינו, כמה פעמים אנחנו מדברים ומבקשים "מן השפה לחוץ", כמה פעמים אין ליבנו ונפשנו שווים עם שפתנו – כאשר זאת מציאות חיינו – אנחנו לא יכולים להתקדם, לא נצליח לבנות מציאות אמיתית שמחזיקה זמן. בלי הלב והנשמה, הכל מעורער.

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, פולין) קובע שפסוקים אלו הם נבואה של משה רבנו על מה שיתרחש בעתיד לעם ישראל. וכחלק ממסע זה באומות העולם יבינו עם ישראל שטבע אומות העולם אינו מתאים להם ואז הם יבקשו לחזור לטבעם, לחזור אל ה'. "לבקש את ה'", זה להבין שהמציאות סביבי היא מציאות שאינה מתאימה לי ואני מבקש לחזור לטבע הראשון שלי, למקור שלי – להקב"ה. בהמשך דבריו עומד הנצי"ב גם על ההבחנה בין רבים ליחיד בפסוק :

"ועל זה סיים משה בנבואה בדבר ה' – ובקשתם משם וגו' כי תדרשנו וגו' – שבאמת ירצו מאד לשוב להשתעבד לה', כאשר יראו שאין טבע ארצות אחרות טוב להם, ואמרו "אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה"…. והנה כתיב "ובקשתם" בלשון רבים, "ומצאת, כי תדרשנו" בלשון יחיד… דכלל האומה מכונה בלשון יחיד, ויחידים שבהם מכונים בלשון רבים. משום הכי כתיב "ובקשתם" – שלא הכל התפללו, אלא יחידי הדור, אבל הרצון לשוב היה בכלל האומה". (דברים ד, כט)

מעבר ללימוד על טבעם של בני ישראל שהיא להידבק בה', מלמד אותנו הנצי"ב כלל גדול – האומה היא אחת. יש בה אנשים שונים ומגוונים ויש גם יחידי וגדולי דור וכיוצא, אבל האומה היא אחת והיא כוללת בתוכה את הכל. הרצון לשוב אל ה', יהיה רצון של כלל האומה הישראלית, אבל מי שיבקש את זה בפועל – אלו יהיו יחידי הדור אשר יתפללו על כך. הרצון לשוב אל הטבע שלנו, אל הקב"ה – יהיה אצל כלל האומה.

אבל מתי אנחנו מרגישים ומתנהגים כאומה אחת ומתי כל אחד מאיתנו יהיה מסוגל להרגיש כאילו הוא אבר אחד מתוך אבריה של האומה הישראלית ? מסביר ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק,  בעל "המשך חכמה" (1843-1926, לטביה), שזה מתרחש כאשר אנחנו דבקים במקור החיים האמיתי של עם ישראל, כאשר אנחנו דבקים בה' יתברך :   

" הענין דכללות ישראל המה כאדם אחד וכל אחד מישראל אבר מן האדם הכללי, אבל אימתי, כשיש להם דבקות במרכז מקור החיים האמיתי חי העולמים יתברך, אז המה כקווים היוצאים מן הנקודה המרכזית, ונמצא כי כל קו מחובר לחבירו בסבת מקורם, המרכז האמיתי השי"ת, אבל כשחטאו והן נסתרים מן השגחתו, אז כיון שאין להם דביקות בו יתברך גם המה נפרדים זה מזה ואין להם יחס ושווי ודביקות, וזה שאמר להם "ובקשתם" לשון רבים "ומצאת" בלשון יחיד, כיון שהם כולם מחוברים אל חי העולמים המה גם כן מחוברין זה לזה איש לאחיו ידבקו". (דברים ד, כט)

כאשר אין לבני ישראל דבקות בה' יתברך, אזי הם מפורדים, אין מה שמחזיק אותם ביחד, הם  לא יוצאים מאותה נקודה ארכימדית ולכן "ובקשתם". אבל, כאשר חוזרים לה', כולם מתחברים לקב"ה, אזי הם גם מתחברים זה לזה והופכים להיות אומה אחת, היונקת את כוחה מאיתו יתברך.

רבנו בחיי בן אשר (1255-1340, ספרד) עומד אף הוא על סוגיית המעבר בין רבים ליחיד והוא מלמד אותנו ששינוי זה בא ללמדנו שגם ליחיד יש כוח לדרוש את ה':

"ומצאת – היה ראוי לומר ומצאתם בלשון רבים. אבל אלו אמר כן היה נראה כי הרבים הדורשים להקב"ה מתוך גלותם יהיה נדרש להם ולא כן ביחיד, לפי שזכות הרבים גדול, כמו שאמרו אין הקב"ה מואס תפלתן של רבים, שנאמר : "הן אל כביר ולא ימאס", על כן אמר ומצאת ללמדך כי גם ליחיד ידרש כשידרשנו בכל לבבו ובכל נפשו, ולא יהיה ענינו נגזר אחר הרבים להיותו נמנה בכללן". (דברים ד', כט)

כוחו של הציבור הוא גדול ותפילה של רבים, כדוגמא, אינה שבה ריקם. אבל גם כוחו של היחיד הוא עצום. גם הוא מסוגל לקרוע רקיעים ולשנות מציאות, אם רק יחפוץ בכך באמת. כל שנותר כעת הוא להבין מאיפה אנו נדרשים לבקש את ה',  מה המשמעות של המילה "משם" ?

המלבי"ם (1809-1879, אוקריינה) מסביר שהמשמעות של "שם" היא מאותה צרה ומצב חיים בעייתי שבו אתה נמצא. זה לאו דווקא מקום פיזי ולא רק בחו"ל, זהו מצב נפשי, צרה, שבה האדם נמצא ודווקא משם הוא ידרוש את ה' וגם ימצא :

"ובקשתם משם רוצה לומר "ומשם" מן האונס והצער הזה תבקשו את ה' אלהיך וה' יקבל גם זה ומצאת אותו הגם שלא תוכל לבקשו בגלוי רק תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך ". (דברים ד, כט)

נסיים בדבריו של ר' נתן מברסלב (1780-1844, אוקריינה) אשר מסביר ש- "שם" זה בעצם בכל מקום, "שם" זה איפה שאתה נמצא, עומד ופועל :

"וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ תָּמִיד לְבַקֵּשׁ אֶת ה' בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם וּלְקַשֵּׁר וּלְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם לִמְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, ….וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל לְאֵיזֶה מָקוֹם לֹא טוֹב בַּחֲטָאָיו, וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל… אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּזְכּוֹר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁשָּׁם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל-כֵּן אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי גַּם מִשָּׁם יוּכַל לַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִדָּח לְשָׁם בִּבְחִינַת:" וּבִקַּשְׁתָּ מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹקיךָ", מִשָּׁם דַּיְקָא, מִמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם….כי המקום של כל אחד ואחד גורם לו התרחקותו מה' יתברך, כי המקום הוא בחינת תוקף העשייה, תוקף הצמצום…ומי שרוצה להתקרב לה' יתברך צריך תמיד לבקש את ה' בכל מקום אשר הוא שם". (ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות ציצית ג׳, ט׳)

שנזכה כולנו לדרוש את ה' אלוקינו בכל מקום ובכל זמן ובכך לחזק את אחדות האומה הישראלית ולחבור זה לזה בכוח אדיר.

שנזכה. שבת שלום.