עגלת קניות

מקוצר רוח ומעבודה קשה

בפרשת וארא נתקל משה בבעיה העלולה לגדוע את תהליך הגאולה: בני ישראל לא שומעים לו - מקוצר רוח ומעבודה קשה. תגובת משה מלמדת שיעור חשוב במנהיגות.

היכולת שלנו להקשיב מושפעת מהרבה גורמים, במיוחד במצבנו הנפשי וביכולתנו להתנקות מהבלים ורעשים מסביב. ככל שאנו מייחסים לעצמנו חשיבות גדולה יותר וככל שאנחנו מלאים יותר בעצמנו, אנחנו פחות מסוגלים להקשיב לאנשים אחרים המדברים אלינו.

לפני הרבה שנים, בשנים הראשונות שלי בתפקידים ממשלתיים, נכנסתי לאחד מבעלי התפקידים המשמעותיים בניהול המדינה. נבחר ציבור. זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי אדם בסדר גודל כזה. אומנם לא הייתי לבד והייתי עם עוד מספר אנשים, אבל עבורי זאת הייתה חוויה ראשונה וקצת מרגשת. התחושה בפגישה הייתה, שזומנו אליה כדי לסמן "וי" על כך שהוא שמע. כל מה שנאמר שם, נאמר באוויר. ויותר מזה, התחושה האישית שלי הייתה שהחדר מלא באותו אדם, אין מקום אמיתי לאנשים אחרים להשמיע, להגיד את דבריהם וכיוצא. הוא פשוט לא היה איתנו באמת, הוא לא באמת ביקש להקשיב וסיבותיו עימו.

פרשת "וארא" אשר נקרא השבת היא המשכה הישיר של תהליך יציאת מצרים אשר התחיל בפרשת "שמות". אבל, לפני שמתחיל תהליך הגאולה בפועל ומצרים מקבלים את הראוי להם, משה נתקל בקשיים לא פשוטים. הגעתו הראשונה של משה לפרעה רק הרעה את המצב של בני ישראל ומשה מתלונן על כך בפני הקב"ה :

"וַיֹּאמַר:  אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ". (שמות ה, כב-כג). הקב"ה  מודיע לו בתגובה כי כעת אגאל את בני ישראל ושולח אותו שוב לבנ"י. משה חוזר אליהם והתורה מעידה: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". (שמות ו, ט).

העבודה הקשה והמצב בו נמצאים בני ישראל, לא מאפשר להם להקשיב.  

הקב"ה שולח לאחר מכן את משה לדבר אל  פרעה ומשה לא מבין בכלל את עצם השליחות לפרעה והרי: "הֵן בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֹא-שָׁמְעוּ אֵלַי, וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה, וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". (שמות ו', יב').  רש"י (1040-1105, צרפת) מלמד אותנו שמדובר כאן באחד מעשרה קל וחומר בתורה: "ואיך ישמעני פרעה – זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה קַל וָחֹמֶר שֶׁבַּתּוֹרָה". (רש"י, שם).

משה רבנו עושה קל וחומר בין חוסר הקשב של בני ישראל אליו לבין היכולת של פרעה להקשיב לשליחותו. שואלים המפרשים – איך אפשר להשוות בין מצבם של בני ישראל, מצב של "קוצר רוח ועבודה קשה" ובוודאי שהיו בלחץ גדול, לבין פרעה, מלך מצרים, חופשי רשע ומאושר – הרי הוא במצב אחר לגמרי ?! במה יש להשוות בין הדברים ?! ובנוסף, מה המשמעות של הסיפא של משה "ואנוכי ערל שפתים" ?

לא שמעו אלי

רבי אברהם אבן עזרא (1089-1167, ספרד) מסביר באופן הפשוט. אם עמך, עם ישראל, אינו מקשיב לי ולא משנה מה הסיבה, איך יכול להיות שמישהו שהוא מלך של עם אחר, והוא לא מעמך, יקשיב לשליחותי :

"וידבר וגו' הן בני ישראל – שהם עמך לא שמעו אלי. ואיך ישמעני פרעה. שהוא מלך ואינו מעמך". (שמות ו', יב')

רבי עובדיה ספורנו (1475-1550, איטליה) מסביר את המציאות שפגש משה בלי הסברים מפולפלים. משה רואה היטב שמאז תחילת השליחות מצבם של בנ"י הורע וכתוצאה מכך הם לא מקשיבים לשליחותו. הוא מבין, שאם אלו שמצבם הורע אינם מקשיבים לו, קל וחומר אותו מלך אשר הצליח בתכניתו ונמצא על גל ההצלחה, אין לו שום אינטרס להקשיב, ולקבל את שליחותו :

"הן בני ישראל לא שמעו אלי – כי חשב שהיה זה מפני שראו שמאז בא לדבר אל פרעה הרע הצורר ולא הציל השליח, כל שכן שיעשה זה פרעה שעשה כרצונו והגדיל". (ספורנו על שמות ו׳, יב').

אנשים שנמצאים בגל של הצלחה, בתחושת רוממות קשה להם להקשיב. אנשים במצב הזה בטוחים בכוחם ובעוצמתם והקשב שלהם לאחרים, כמעט ולא קיים. מי שסבור ש- "כוחו ועוצם ידו", מי שסבור כמו פרעה "לי יאורי ואני עשיתיני", מי שמסוגל להגיד "מי ה' אשר אשמע בקולו" – אדם כזה, אז והיום, אין סיכוי שהוא יקשיב למישהו או משהו מלבד לעצמו. ומשה מבין זאת.

הרמב"ן (1194-1270, ספרד וא"י) מלמד על ענוותו הגדולה של משה, משה רואה שבמציאות, כאשר הוא דיבר עם העם ולא אהרון, הוא לא הצליח לשכנע את בני ישראל והוא מייחס את זה לפחיתות עצמו ואומר לעצמו, אם אני עם פגמיי הדיבור שלי, לא הצלחתי לשכנע את עם ישראל, אני בוודאי לא אצליח לשכנע את פרעה וזאת הסיבה שבאותה טענה בדיוק הוא מודיע לקב"ה ואני ערל שפתיים:  

"הן בני ישראל לא שמעו אלי כי לא עשית דברי נשמעים להם, ואיך ישמעני פרעה ועוד, כי אני ערל שפתים ואיני הגון שאדבר לפני מלך גדול ויתכן לפרש שחשב משה אולי כי מפחיתותו לא שמעו אליו כי הוא ערל שפתים ולא יכין לדבר על לבם דברים טובים דברים ניחומים אף כי ידבר לפרעה… ועתה כאשר נצטוה משה לכן אמור לבני ישראל אני ה', דבר הוא להם בעצמו כאשר צוהו ולא שמעו אליו, וכאשר חזר וצוה אותו לדבר אל פרעה אמר איך אדבר אליו ואני ערל שפתים". (רמב"ן, שמות ו, יב)

משה רבנו הגדול, המנהיג הבלתי מעורר של עם ישראל, גואלם של ישראל – מייחס את המצב הקיים לפחיתותו ולעצמו. הוא אשם שלא הצליח לדבר ולשכנע. הוא אשם.  לא ייאמן. קחו את זה לאן שאתם רוצים היום, אבל תקחו.

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מביא שתי מעלות שקיימות בבני ישראל ובזכותן היו צריכים בני ישראל להקשיב למשה והם עדיין לא שמעו אל בני ישראל. מעלות אלו לא רק שאינן קיימות אצל פרעה, אלא קיים אצלו ההפך הגמור, כך שוודאי הוא לא יואיל להקשיב :

"ואולי כי ישפוט קל וחומר על זה הדרך שהגם כי בני ישראל הם בקוצר רוח יש בהם גם כן ב' בחינות, הא' שהם בעלי אמונה ומכירים מלכות שמים, והב' שהבשורה היא בשורה טובה ועצומה וב' אלו אינם בפרעה כי הוא כפר בעיקר ואמר מי ה' חס ושלום וגם דברים המכהים את עיניו והנוקבים את לבו, ואם כן קל וחומר נכון הוא ומה בני ישראל שיש בהם ב' מדות הנזכרים לא הטה ה' לבבם לשמוע ולא שמעו מצד טעם כל שהוא שיש להם קוצר רוח ואיך ישמע פרעה שיש לו ב' סיבות מונעות ממנו השמיעה שאינו מאמין כל עיקר והם דברים שחונקים אותו פשיטא שלא ישמע הגם שאינו קצור רוח, שקוצר רוח של פרעה בדברי משה וגם בדברי המשלח הוא יותר מקצרות רוח של ישראל, ואלו היה כח בדברי משה להכריח לפרעה לשמוע אליו מכל שכן שהיו בני ישראל שומעים אליו הגם היותם בקוצר רוח". (אור החיים על שמות ו׳, יב)

בני ישראל הם מאמינים בקב"ה, עובדה שבסוף הפרשה הקודמת מעידה התורה:  "וַיַּאֲמֵן, הָעָם; וַיִּשְׁמְעוּ כִּי-פָקַד ה' אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִי רָאָה אֶת-עָנְיָם, וַיִּקְּדוּ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ". (שמות ה', לא). הם מאמינים בקב"ה ועדיין לא שמעו אל משה ופרעה כופר בעיקר ואומר "מי ה' אשר אשמע בקולו". ובנוסף בני ישראל שמקבלים כאן בשורה משמחת וגדולה לא מאמינים ופרעה עבורו הבשורה היא נוראית – אז בוודאי שהוא לא יאמין.

מקוצר רוח ומעבודה קשה

בעל "שפת אמת", האדמו"ר השני בחסידות גור (1847-1905, פולין) מביא מספר פירושים מתוקים הנוגעים בנפשו של האדם והמנהיג של עם ישראל, נביא כמה מהם ונלמד על חיינו ומהותנו. ההסבר הראשון הוא שבני ישראל היו שקועים בעבודה זרה, גם אם לא עבודה זרה כפשוטה (חז"ל אומרים שכן הייתה עבודה זרה כפשוטה), הרי שהם היו עסוקים בעבודה הזרה להם, וכאשר אדם טבוע ב- "עבודה זרה", הוא אינו מסוגל להקשיב. אז אם בני ישראל אשר היו "רק" בעבודה הזרה להם, איך יקשיב פרעה שכל כולו שקוע בעבודה זרה :

"ולא שמעו אל משה שהיה קשה להם לפרוש מעבודה זרה… ואין הפירוש דווקא עבודה זרה ממש. רק עבודה שהיא זרה להם כי השמיעה צריך להיות פנוי מכל דבר כמו שכתוב "שמעי בת כו' והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך". וזה עיקר הגלות גם עתה מה שא"י להתפנות ולשכוח הבלי עולם להיות הלב פנוי לשמוע דבר ה' בלי מחשבה זרה … ולכן בגלולי מצרים הלכו. כי אם היו מוכנים לשמוע דבר ה' היו נגאלים מיד… שעל ידי גאולת מצרים יכולין להיפנות ממחשבה זרה להיות מוכן לשמוע דבר ה'. וכמ"ש ולא שמעו כו' מקוצר רוח ומעבודה קשה שהוא שליטת הגוף על הנשמה ורוח." (שפת אמת, פרשת וארא, תרנ"ט)

כאשר אדם שקוע במחשבות זרות, בהבלים, בשטויות המעסיקים אותו – הוא יכול להקשיב לאף אחד ולא משנה מה תאמר לו ומי יגיד לו. ההבלים, הדברים הזרים, גורמים לאדם להיות אטום, מקובע, סגור – אי אפשר לפתוח את זה. זה מתרחש רק כאשר העבודה היא זרה לעם ישראל, וזה קל וחומר מתרחש בעבודה זרה עצמה. כאשר מוציאים מאיתנו את מצרים, את הגשמיות העצומה, כאשר פונים לנשמה ולרוח – אפשר להקשיב.

בשנה אחרת כותב בעל השפת אמת, שבני ישראל היו במצב גשמי מידיי ולכן לא הקשיבו למשה רבנו. קוצר הרוח הוא מצב שבו אדם שקוע בגשמיות, בלי חיות פנימית ובמצב הזה הם אינם מסוגלים להקשיב וגאולת מצרים היא להחזיר להם את החיות, הפנימיות, הרוח והנשמה. ופרעה ?! פרעה הוא המלך של מעצמת הגשמיות ושקוע כולו, הוא וממלכתו, בעבודה זרה, בגשמיות עצומה, בו ובעצמו והוא קל וחומר אינו יכול להקשיב :

"וכתוב "ולא שמעו מקוצר רוח"….שיש בכל איש ישראל רוח ונשמה ממנו יתברך. וצריך להיות נמשך כל האדם וכל המעשים אחר פנימיות החיות. נשמת ה' ממעל. ואם נפסק החיות שעושה מעשה גשמיים בלי חיות פנימיות זה מקוצר רוח כו'. כי זה היה הגלות לבטל אמונה הנ"ל. שלא יוכלו לברר אצלם להיות נמשך הכל אחר חיות הפנימיות כנ"ל… ופרעה אמר לי יאורי כו'. וזה שכתוב הן בנ"י לא שמעו כו' ואיך ישמעני פרעה". (שפת אמת וארא, תרל"ב)

ואני מבקש לסיים עם יסוד עצום של "השפת אמת" שמלמד אותנו דבר אדיר על מנהיגות אמיתית ולא מנהיגות שתכליתה המנהיג, פארו וכבודו :

"ובלשון הפסוק "הן בנ"י כו' ואני ערל שפתים". יתכן לפרש כי כפי קבלת ושמיעת בנ"י למשה רבנו ע"ה. כך נפתח פיו ולשונו. וע"י שלא שמעו היה ערל שפתים. ולכך אחר קריעת ים סוף דכתוב  ויאמינו כו' ובמשה. אז ישיר משה. הרי שנפתח פיו ע"י קבלת בנ"י. והעיקר הגאולה לעולם תלוי' בהכנת בנ"י. (שפת אמת וארא, תרמ"ו)

כוחו של המנהיג האמיתי הוא מהעם. היכולת של מנהיג לדבר, מגיע מהעם. אם בני ישראל לא מקשיבים למשה, גם אם הוא רוצה, אף אחד בעולם לא יקשיב לו והוא יהיה "ערל שפתיים". וההפך, כאשר העם מאמין במנהיג "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", "אז ישיר משה". הקשר בין העם לבין המנהיג האמיתי הוא לא הבחירות, הוא מהותו ויסודי הרבה יותר. שליחותו של מנהיג תלויה בעם, מגיעה מכוחו ותלויה בעם. כוחו של מנהיג תלוי בעם, יכולותיו של מנהיג, נובעות מהעם. זאת המשוואה האמיתית. בלי העם – אין מנהיגות. בלי העם – אין יכולות. בלי העם – אף אחד בעולם לא יקשיב.

שנזכה לדעת להקשיב, לשמוע ולהסיר מליבנו, מוחנו ומחשבתנו כל דבר זר שמפריע לכך.

שבת שלום ומבורך.

הדברים יהיו לעילוי נשמת ילון שמואל בן עדנה למשפחת פרחי שלימד אותי רבות רבות בשנים הקצרות שהכרנו ובמיוחד לימד אותי להקשיב לאחרים.

Picture of אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".

דילוג לתוכן