כבד לב פרעה

מי ה' אשר אשמע בקולו

החמור בא למלא את תפקידו, לגבות את המכס, וכמו בירוקרט טוב הוא לא מבדיל בין העומדים לפניו ולמרות שברור לו שמלך החיות ניצב מולו – הוא אינו מוכן לוותר. אך בעוד שהחמור מכיר במלך- באריה, ומנמק דרישתו בפרוצדורה הבירוקרטית: כולם נותנים ולכן גם המלך ייתן ובכל מקרה כספו ממילא יחזור אליו! פרעה לעומת זאת לא מכיר בקב"ה ואומר מי ה' אשר אשמע בקולו, לא ידעתי את ה'!

לכאורה נראה מכך שיש חוסר עקביות בין המשל והנמשל, אך המדרש עונה על כך תוך שהוא מסתמך על מדרש אחר (מופיע ברמז קפא בילקוט שמעוני):

קַח אֶת מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַרְעֹה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע זֶה מִתְגָּאֶה וְקָרָא עַצְמוֹ תַּנִּין, דִּכְתִיב (יחזקאל כ״ט:ג׳) ״הַתַּנִּים הַגָּדוֹל״, לֵךְ וֶאֱמֹר לוֹ רְאֵה מַטֶּה זֶה. הוּא עֵץ יָבֵשׁ, וְנַעֲשֶׂה תַנִּין, וְיֵשׁ בּוֹ רוּחַ וּנְשָׁמָה, וְהוּא בוֹלֵעַ כָּל הַמַּטּוֹת, וְסוֹפוֹ לַחֲזֹר עֵץ יָבֵשׁ. אַף אַתָּה, בָּרָאתִי אוֹתְךָ מִטִּפָּה סְרוּחָה וְנָתַתִּי לְךָ מְלוּכָה וְנִתְגָּאֶה אַתָּה וְאָמַרְתָּ ״לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי״, הֲרֵינִי מַחֲזִירְךָ לְתֹהוּ וָבֹהוּ. אַתָּה בָּלַעְתָּ כָּל מַטּוֹת שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, הֲרֵינִי מוֹצִיא בִלְעֲךָ מִפִּיךָ, שָׁכַחְתָּ מָה קָרָה לִזְקֵנְךָ (בראשית י״ב:י״ז) ״וַיְנַגַּע ה׳ אֶת פַּרְעֹה״, אַף אֲנִי מֵבִיא עָלֶיךָ עֶשֶׂר נְגָעִים בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁבָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עָמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וְהָיוּ רוֹאִין שֶׁהֵם דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְרוּם קוֹמָתָן כְּאַרְזֵי לְבָנוֹן, וְגַלְגַּלֵּי עֵינֵיהֶם דּוֹמִים לְגַלְגַּלֵּי חַמָּה, וּזְקָנוֹת שֶׁלָּהֶם כְּאֶשְׁכְּלוֹת תְּמָרָה, וְזִיו פְּנֵיהֶם כְּזִיו הַחַמָּה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדָם שֶׁחָקוּק עָלָיו שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ, וְדִבּוּר פִּיהֶם כְּאֵשׁ שַׁלְהֶבֶת, מִיָּד נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם.

וְהָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת פְּתָחִים לְפַלְטְרִים שֶׁל פַּרְעֹה, וְעַל כָּל פֶּתַח וּפֶתַח אֲרָיוֹת וְדֻבִּים וְחַיּוֹת רָעוֹת, וְלֹא הָיְתָה בְּרִיָּה יְכוֹלָה לִכָּנֵס שָׁם עַד שֶׁהָיוּ מַאֲכִילִין אוֹתָם בָּשָׂר שֶׁלֹּא יְהוּ מַזִּיקִין אוֹתוֹ, וּכְשֶׁבָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם וְסוֹבְבִים וּמְלַחֲכִין רַגְלֵיהֶם וְהִתְחִילוּ לְלַוֹּתָם עַד שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי פַּרְעֹה. וְכָל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב כְּשֶׁרָאוּ אוֹתָם נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם, וְזִיעַ וְרֶתֶת וְחַלְחָלָה אָחַז לְפַרְעֹה וּלְכָל הַיּוֹשְׁבִים לְפָנָיו, וְהֵסִירוּ כִּתְרֵיהֶם מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֻצְרָךְ פַּרְעֹה לִנְקָבָיו וְנִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא, וְנִזְדַּמְּנוּ לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר עַכְבָּרִים וְהָיוּ נוֹשְׁכִים אוֹתוֹ בְּכָל צַד מוֹשָׁבוֹ, וְצָעַק צְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה עַד שֶׁשָּׁמְעוּ קוֹל צַעֲקָתוֹ גְּדוֹלֵי הַמַּלְכוּת. וְאַחַר כָּךְ חָזַר וְיָשַׁב עַל כִּסְאוֹ וְנִתְחַזֵּק לִבּוֹ, אָמַר לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, מִי אַתֶּם וּמֵאַיִן בָּאתֶם וּמִי שִׁגֶּרְכֶם אֶצְלִי, אָמְרוּ לוֹ, ״אֱלֹהֵי הָעִבְרִים שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ [לאמר] שַׁלַּח אֶת עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי״, מִיָּד אָמַר (לעיל ה׳:ב׳) ״לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה׳״, מֵעוֹלָם לֹא שָׁלַח לִי אִגֶּרֶת שָׁלוֹם וְלֹא הֵבִיא לִי דּוֹרוֹן.

מדרש זה מתאר את הופעתם של משה ואהרון אצל פרעה בפעם הראשונה, ובמדרש זה הקב"ה מעיד על קיומו לפני פרעה הן על ידי מופת- פרעה מתגאה בשם התנין הגדול ואילו בשם ה' המטה הופך לתנין וחוזר להיות מטה (הוכחה לוגית שהקב"ה קיים וגדול מפרעה) והן על ידי זיכרון פרעה שהיה בימי אברהם כשכבר הוא הכיר בקב"ה וכבר עליו הביא ה' נגעים. המדרש שם מסיים בדרישת פרעה לקבל דורון ומתנות מהקב"ה כשם שכל מלך המופיע לפניו נדרש להביא, ובכך מסיים גם המדרש שלנו ומפרש את המילים מי ה' במובן של: היכן הדורון שהייתה צריך להביא לי? היכן המכס שלי?

יש מקום להבין גם את משמעות המכס שדורש החמור (מכס שנמשל למתנות שדורש פרעה): המכס הוא למעשה דמי שימוש בנהר או בספינה שהיא רכוש המלך. מבחינת פרעה הקב"ה עשה שימוש במצרים שהרי במצרים מולאה ההבטחה לאברהם ובמצרים הפכה משפחת יעקב לעם, ולכן לפי ראותו של פרעה מגיע לו דמי שימוש בארצו! אך יותר מכך, החמור אומר למלך: מִן הַמֶּלֶךְ אֲנִי נוֹטֵל וְלִגְנָזָיו אֲנִי מַכְנִיס! גם פרעה יכול להשתמש בטיעון זה: השימוש במצרים לא היה לטובת פרעה, אלא דווקא לטובת הקב"ה – הוא יצר בה עם, ולכן גם אם הוא 'ישלם' מכס הוא לא יוצא מופסד.

המדרש ממשיך ומספר על הארי שהורג את החמור, כאשר הנמשל הוא המכות שבאו על פרעה וטביעתו בים סוף, אולם כאשר הארי מחפש את ליבו של החמור- עונה לו השועל: לא היה לו לב! הלב משמש ככלי להכרת הטוב: החמור קיבל טובה בכך שמונה למוכס, פרעה קיבל טובה בכך שקיבל את הזכות שבני ישראל יתעצבו לעם תחת ידיו[2], בכך אומר המדרש כי ישנן הכרות שהן כל כך ברורות לעין שאדם שאינו מודה בהם כאילו אין לו עין לראות ולב להבין.

כך היה אצל פרעה: למרות המופתים שראה, למרות שידע מיהו הקב"ה, לא היה מוכן לקבל את המציאות, להכיר בקב"ה ולשלח את בני ישראל, וכך ראוי שנלמד אנו להכיר בטובות הסובבות אותו יום יום ושעה שעה ונדע גם אנו להכיר טובה למי שמביא טוב זה עלינו.