———————————-

[1] וכן במדרש שמות רבה: …נֶאֱמַר עַל משֶׁה לְפִי שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁלֹא יַנִּיחַ אוֹתָם פַּרְעֹה לֵילֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ (שמות ג׳:י״ט), וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ, וּמשֶׁה לֹא שָׁמַר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶלָּא בָּא לְהִתְחַכֵּם עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִתְחִיל אוֹמֵר: ה׳ לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, הִתְחִיל לָדוּן לְפָנָיו. וְעַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁאוֹתָהּ חָכְמָה וָדַעַת שֶׁל משֶׁה שֶׁל הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת הָיוּ. כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, וְכִי מָה הָיָה לוֹ לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, מַה שֶּׁכְּבָר גִּלָּה לוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ בַּעֲבוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ דִּין תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱבִידָם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, וְעַל דָּבָר זֶה בִּקְּשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בְּמשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, וּלְפִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבִּשְׁבִיל צַעַר יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר כֵּן חָזַר וְנָהַג עִמּוֹ בְּמִדַּת רַחֲמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳.

[2] תשובה פשוטה לשאלה זו היא שמכיוון שמשה נזכר בתחילת הפסוק בשמו, המשך הדברים מתייחס אליו ואין צורך שוב להזכירו בשמו.

[3] מעניין לשאול האם אין בדברי הרב מסר לשומעי לקחו בפראג של המאה ה-17? בעל הכלי יקר כתב את ספרו על בסיס דרשות שנשא בקהילת פראג ובמקומות נוספים, שאותן ריכז לכדי ספר. כאשר מדמיינים את ציבור השומעים, שיודע שהוא העם הנבחר אך במהות חייו אין ביטוי פיזי לייעוד זה, וכשהוא שומע את שאלת משה- למה הרעותה לעם הזה? הוא מרגיש את השאלה על בשרו, ויכול להיות  שעולה השאלה- כיצד להבין את המצב הזה? האם בכלל זה בסדר לשאול למה?  ואפשר שבא הכלי יקר ואומר להם: מותר לשאול ומותר לנסות להבין את המצב, אבל בתנאי שזה לא נובע מתוך התלהמות אלא מתוך בדיקה עצמית. בכך שם הרב את השומע באותו מעמד של משה- גם הוא שאל, ואם הוא זכה לקיים את ייעודו, כך גם העם יזכה עוד לצאת מהגלות.