עגלת קניות

כי שמו ומהותו סתרי אהדדי

כי שמו ומהותו סתרי אהדדי

שני צדדים באישיותו ויעודו של משה באים לידי ביטוי בתחילת הפרשה, שני צדדים שמתבטאים בפסוק: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה. בעל הכלי יקר מסביר מהם.

להדפסה

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה:

בסוף פרשת שמות מגיע משה חזרה אל הקב"ה אחרי שפרעה מכביד את ידו על בני ישראל והוא פונה בשאלות אל הקב"ה: וַיָּשׇׁב מֹשֶׁה אֶל יְהֹוָה וַיֹּאמַר אֲדֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ! בעלי המדרש והפרשנים מקשרים בין דברים אלו של משה אל הקב"ה ובין הפנייה של הקב"ה אל משה בתחילת פרשת וארא שבה פונה הקב"ה למשה בפנייה כפולה, פעם בלשון וידבר אלוקים ופעם בלשון ויאמר ה', והם מסבירים את הכפילות בכך שהפנייה בלשון וידבר אלוקים היא על פי מידת הדין ומתייחסת לשאלות שמפנה משה לקב"ה, ואילו ויאמר ה' היא על פי מידת הרחמים ומתייחסת לכוונתו של משה בשאלות אלו- שֶׁבִּשְׁבִיל צַעַר יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר [1]:

וידבר אלהים אל משה – אין אלהים אלא דיין, שנאמר אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז), מלמד שהקב״ה ישב עם משה בדין, על שאמר למה הרעות לעם הזה. נכנסה סנגוריא ולמדה עליו זכות, שנאמר ויאמר אליו אני ה׳ ואין ה׳ אלא לשון רחמים, שנאמר ה׳ ה׳ אל רחום וחנון וגו׳ (שם ל״ד:ו׳). (מדרש אגדה בובר)

גם בעל הכלי יקר קושר בין שאלות משה ובין פתיחת הפרשה, אך מתייחס דווקא לאישיות של משה עצמה על מנת להסביר את שתי צורות הדיבור:

הרב מדייק ושואל: וידבר אלהים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ – אליו מיותר לגמרי כי כבר הזכיר שמו של משה?  מדוע בפעם הראשונה- כאשר הקב"ה מדבר אל משה, משה נזכר בשמו- וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה, ואילו בפעם השנייה התורה לא מזכירה את שמו של משה אלא אומרת וַיֹּאמֶר אֵלָיו?[2]

מסביר הרב כי שני חלקי הפסוק מתייחסים לשני חלקים באישיותו של משה:

חלקו הראשון של הפסוק מדבר בייעודו של משה ולכן בו מוזכר שמו: ונראה להסביר על דרך שארז״ל … שלכך נקרא משה ולא משוי שנמשה ממים לפי שמשה לשון הווה, ורוח ה׳ דבר בבת פרעה לקרותו משה לשון משה ומושך, כי הוא המושך את ישראל מן הגלות מן המים הזדונים, ואילו היה משה בודק בשמו היה נודע לו באמת כי על ידו יגאלו ישראל ולא היה קורא תגר לאמור למה זה שלחתני למה הרעות וגו׳… לכך נאמר וידבר דבור קשה, אלוהים זה מידת הדין, אל משה לומר שהוא ראוי ליתן את הדין על שלא בדק בשמו משה ולהבין מתוכו שהוא יהיה משה ומושך את ישראל מן הגלות, ומצד זה לא היה לו לומר למה הרעות.

השם משה מעיד על כך שייעודו הוא למשות ולמשוך את בני ישראל מגלות מצרים, ממש כשם שהוא נימשה מהמים. משום כך היה על משה להבין מעצמו שזה תפקידו, או כדברי הרב: אילו היה משה בודק בשמו היה נודע לו באמת כי על ידו יגאלו ישראל! ולכן היה מקום לקב"ה לבוא במידת הדין אל משה על מה ששאל לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? ששאלה זו מבטאת חוסר הכרה בייעודו, וכאילו אומר הקב"ה למשה בכעס: אם הייתה זוכר ששמך משה וזה ייעודך לא הייתה שואל למה שלחתני!

 

לעומת זאת חלקו השני של הפסוק מתייחס לצד אחר באישיות של משה והוא המגבלות הפיזיות שלו: אך מצד אחד יש ללמוד זכות על משה שבדק במהות עצמו וראה את עצמו כבד פה ולשון ע״כ חשב שאינו ראוי לשליחות זה …אך מצד עצמותו נתמלא ה׳ עליו רחמים, ויאמר אמירה רכה- אליו בשביל מהות עצמו, כי מאחר שהיה כבד פה ולשון ע״כ מלאו לבו לומר: למה זה שלחתני? ובשביל אליו נאמר לו אני ה׳ המורה על רחמים, כי שמו ומהותו סתרי אהדדי, לכך אמר אני ה׳ מלא רחמים לדונך לכף זכות.

 מסביר הכלי יקר כי משה שבדק במהות עצמו וראה את עצמו כבד פה ולשון הבין שהוא אינו מתאים ואינו ראוי לביצוע המשימה שנשלח אליה. משימה כזו דורשת ייצוגיות ויכולת לעמוד ולייצג את הקב"ה ואת עם ישראל בפני פרעה, ואילו הוא אינו מסוגל לדבר! ולכן שואל את עצמו משה: האם יכול להיות שפגמים אלו הם שהכשילו את שליחותו? ואם כן – למה זה שלחתני?  ולכן דן הקב"ה את משה לכף זכות ומדבר אליו במידת הרחמים- אל משה האיש כבד הלשון שחושש שמא בשל פגמיו בני ישראל סובלים עוד יותר. ומסיים הרב את דבריו  ואומר: ובשביל אליו נאמר לו אני ה׳ המורה על רחמים, כי שמו ומהותו סתרי אהדדי, לכך אמר אני ה׳ מלא רחמים לדונך לכף זכות![3]

הדילמה שמציג הרב ביחס למשה היא דילמה אנושית במהותה: לא פעם אדם מרגיש שיש לו ייעוד, שיש לו חלום להגשים או יכולת מיוחדת שצריכה לבוא לידי ביטוי. אך גם לא פעם האדם עוצר את עצמו, וכשהוא עומד מול המציאות הוא לוקח צעד אחורה ואמר לעצמו: אולי אני לא באמת מספיק טוב? במצב הזה אולי הרב היה עונה לאותו אדם כפי שנענה משה: אפשר להבין את החשש, להכיל את הפחד אבל אסור להתעלם מהציווי להגשים את הייעוד.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

———————————-

[1] וכן במדרש שמות רבה: …נֶאֱמַר עַל משֶׁה לְפִי שֶׁכְּבָר הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה שֶׁלֹא יַנִּיחַ אוֹתָם פַּרְעֹה לֵילֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ (שמות ג׳:י״ט), וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ, וּמשֶׁה לֹא שָׁמַר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶלָּא בָּא לְהִתְחַכֵּם עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִתְחִיל אוֹמֵר: ה׳ לָמָּה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה, הִתְחִיל לָדוּן לְפָנָיו. וְעַל זֶה נֶאֱמַר שֶׁאוֹתָהּ חָכְמָה וָדַעַת שֶׁל משֶׁה שֶׁל הוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת הָיוּ. כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ, וְכִי מָה הָיָה לוֹ לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ, מַה שֶּׁכְּבָר גִּלָּה לוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ בַּעֲבוּר לַעֲשׂוֹת לוֹ דִּין תַּחַת אֲשֶׁר הֶעֱבִידָם בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה, וְעַל דָּבָר זֶה בִּקְּשָׁה מִדַּת הַדִּין לִפְגֹּעַ בְּמשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, וּלְפִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבִּשְׁבִיל צַעַר יִשְׂרָאֵל דִּבֵּר כֵּן חָזַר וְנָהַג עִמּוֹ בְּמִדַּת רַחֲמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה׳.

[2] תשובה פשוטה לשאלה זו היא שמכיוון שמשה נזכר בתחילת הפסוק בשמו, המשך הדברים מתייחס אליו ואין צורך שוב להזכירו בשמו.

[3] מעניין לשאול האם אין בדברי הרב מסר לשומעי לקחו בפראג של המאה ה-17? בעל הכלי יקר כתב את ספרו על בסיס דרשות שנשא בקהילת פראג ובמקומות נוספים, שאותן ריכז לכדי ספר. כאשר מדמיינים את ציבור השומעים, שיודע שהוא העם הנבחר אך במהות חייו אין ביטוי פיזי לייעוד זה, וכשהוא שומע את שאלת משה- למה הרעותה לעם הזה? הוא מרגיש את השאלה על בשרו, ויכול להיות  שעולה השאלה- כיצד להבין את המצב הזה? האם בכלל זה בסדר לשאול למה?  ואפשר שבא הכלי יקר ואומר להם: מותר לשאול ומותר לנסות להבין את המצב, אבל בתנאי שזה לא נובע מתוך התלהמות אלא מתוך בדיקה עצמית. בכך שם הרב את השומע באותו מעמד של משה- גם הוא שאל, ואם הוא זכה לקיים את ייעודו, כך גם העם יזכה עוד לצאת מהגלות.

Picture of מוטי מלכא

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.

מאמרים נוספים של מוטי מלכא

עוד מהאתר
דילוג לתוכן