אף פעם לא למדתי באמת מסיטואציה שבה אחז בי פחד. אמנם קרה שפחד מתגובתם של אנשים מסוימים גרם לי להתנהג אחרת משרציתי, אך רק באופן רגעי. תחושת הפחד מעולם לא הותירה בי דבר מלבד חריטה בלב של הסיטואציה הלא נעימה. למשל, אני לא יכול לשכוח את הלילה ההוא, אף שעברו שנים רבות מאז, שבו אחד מן הממונים עליי צרח עליי את נשמתו על דברים שעדיף שלא היינו מתעסקים איתם כלל. הלילה ההוא היה כה נורא, שאשתי ביקשה שאסיים את תפקידי לאלתר. אני לא זוכר כלום מהלילה הזה מלבד צרחות ותחושת אימה.
מצד שני, אני לא יכול לשכוח את אחד המנהלים והמחנכים הגדולים ביותר שזכיתי לעבוד איתם, בתקופת עבודתי במטה היישום להתיישבות ופיתוח כלכלי של הבדואים בנגב, לדוגמה. כמו בכל תפקיד, גם בתפקיד זה עשיתי כמה טעויות בהתנהלות. אך גם טעויות אלה תמיד לובנו בצורה עניינית ובלמידה משותפת. אותו מנהל היה מופת לקבלת אחריות על הנעשה, ותמיד הביע רצון כן ללמוד מטעויות, להכיר בדברים ולהמשיך הלאה במשימה. העבודה לא כללה שום פחד, אלא רק התבוננות, הכרה וחינוך. אתם יכולים להבין לבד מה שינה דברים בחיי, ומה רק השאיר צלקת מכוערת.
בפרשת "וארא" מתחיל תהליך הוצאת בני ישראל ממצרים בפועל. פרשתנו מכילה שבע מכות, שהאחרונה שבהן היא מכת ברד. מכה זו זוכה לתיאור הארוך ביותר מבין עשר המכות – עשרים ושלושה פסוקים. מלבד אורכה החריג, היא מתאפיינת בכמה מאפיינים הייחודיים רק לה. לפני שנעמוד על השוני במכה זו, נתבונן בתיאור הציווי שציווה ה' את משה בנוגע למכה ולמהותה:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה… וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי בַּפַּעַם הַזֹּאת, אֲנִי שֹׁלֵחַ אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ, וּבַעֲבָדֶיךָ, וּבְעַמֶּךָ בַּעֲבוּר תֵּדַע, כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל-הָאָרֶץ. כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת-עַמְּךָ בַּדָּבֶר; וַתִּכָּחֵד, מִן-הָאָרֶץ. וְאוּלָם, בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר, הַרְאֹתְךָ אֶת-כֹּחִי… הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם… וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה: כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה–וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ" (שמות ט, יג–כ).
מכת הברד היא המכה היחידה שהקב"ה מודיע לפרעה כיצד להתגונן מפניה: באמצעות הכנסת האנשים והבקר הביתה. מעבר לכך, זו המכה היחידה שהקב"ה נותן זמן מדויק להתארגנות מפניה, על ידי הודעה על שעת תחילתה המדויקת:
"הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר – זַבְדִּי בֶּן לֵוִי אָמַר: שָׂרַט לוֹ שְׂרִיטָה עַל הַכֹּתֶל. אָמַר לוֹ: כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַשֶּׁמֶשׁ לְכָאן מָחָר, יֵרֵד הַבָּרָד" (תנחומא, וארא טז, א).
גם במכה עצמה התרחשו ניסים, מה שמוסיף על ייחודיותה. המכות הקודמות התאפיינו בנס אחד בלבד: הפיכת מים לדם, הבאת כמות גדולה של צפרדעים, כינים או כל מפגע אחר רחב היקף. לעומת זאת, במכת ברד התרחש פלא כפול, כפי שמסביר רש"י (1040-1105, צרפת): "נֵס בְּתוֹךְ נֵס, הָאֵשׁ וְהַבָּרָד מְעֹרָבִין, וְהַבָּרָד מַיִם הוּא". לא רק שהיה ברד עוצמתי שלא היה כמוהו, אלא שגם בתוך הברד בערה אש פנימית. ייחוד נוסף העולה מן הפסוקים הוא שהקב"ה מבקש הפעם להביא "אֶת-כָּל-מַגֵּפֹתַי אֶל-לִבְּךָ" – דווקא ללב.
מה מהותה של מכה זו?
הרמב"ן (1194-1270, ספרד) מסביר שמהות המכה היא פגיעה ביבול ולא בבני האדם או בבהמות. על כן, בוחר הקב"ה בחמלתו להודיע לפרעה כיצד בני האדם והבהמות יכולים להינצל ממכה זו:
"הנני ממטיר כעת מחר ועתה שלח העז – כל אלה דברי ה' אל משה, ובידוע שבא משה ואמר לפרעה את כל דברי ה' אשר שלחו, ולא הוצרך להאריך, רק אמר הירא את דבר ה', שדבר להם משה כן. והיתה העצה הזאת בחמלת ה', כי מכת הברד לא שלחו רק להשחית יבול הארץ, ולא על האדם, על כן יורה חטאים בדרך להצילם ממנה" (רמב"ן, שמות ט, יט).
אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וארץ ישראל) מסביר שייחוד המכה הוא בבקשת ה' לראשונה לדבר אל לב פרעה. הקב"ה מבקש לפנות אל רגשותיו של פרעה, להראות ולספר לו את כוחו של הקב"ה מבלי לפגוע בו פגיעה פיזית. הקב"ה מבקש, אם תרצו, להביא להכרתו של פרעה לאורך זמן בכוחו של הקב"ה. השילוב של האש והמים יחד מטרתו להוליד את ההבנה שאין מדובר כאן במעשה כשפים, ולהכיר כי יש בורא לעולם, הוא השולט במציאות והוא שפועל כאן:
"והנכון בעיני שנתכוין לומר אליו כי באמצעות מכה זו יטה לבו להבין להרגיש במגפות שהביא עליו ה', יובן כי בכל מכה ומכה שהביא עד עתה לא היה מחליט פרעה בדעתו כי הם מאלהי היכולת והיה תולה במכשפות ומעשה שדים, וזה לך האות שגם החרטומים עושים כן, והגם שהיתה מכה שאמרו החרטומים אצבע אלהים היא, יש מקום לפרעה לחשוב כי אפשר כי האנשים ההמה לא השיגו השגת משה ואהרן במכשפות… לזה אמר אליו ה' כי בפעם הזאת באמצעות המכה אשר אביא עליך אני שולח את כל מגפותי שכבר הבאתי עליך אל לבך פירוש שתדע כי לא מעשה כישוף ושדים המה אלא מעשה אלקים… כי בראותך מכה נפלאה אשר אין יכולת לשד וכשוף לעשות אפילו דומה דדומה להוריד אש מן השמים בפלאי פלאות אז לראשונות תתבונן" (אור החיים, _שמות ט', יד__).
הקב"ה מבקש הפעם לפעול על ליבו של פרעה ולחנכו. להראות לו מצד אחד את גבורתו, אך מצד שני את חמלתו. הקב"ה מביא את פרעה להתבונן, לחשוב, להגיע להכרה בעצמו על ידי התבוננות במציאות. אילו היה מבקש הקב"ה להרוג את הבריות, הוא היה יכול לעשות זאת במכה אחת ולגמור את הסיפור. מכת ברד היא הסמל המובהק לתהליך החינוכי המוטמע במכות, לדחיפתו של פרעה אל עבר התבוננות עמוקה יותר במציאות.
רבי עובדיה ספורנו (1475-1550, איטליה) עולה מדרגה נוספת בתהליך החינוכי ובהתבוננות המתבקשת מפרעה, ומסביר שכל התכלית של המכה הזאת היא, לא פחות ולא יותר, לגרום לפרעה ואנשיו לחזור מהדרך הרעה, לחזור בתשובה:
"בעבור הראותך את כחי – כדי שתחזור בתשובה, כי לא אחפוץ במות המת. ולמען ספר שמי – ורבים תשיב מעון" (ספורנו, שמות ט', טז __).
זאת הסיבה שבמכה זו המגפות מכוונות דווקא ללב. לכן הקב"ה מסביר לפרעה ואנשיו כיצד להינצל מן המכה, ומשום כך במכה זו חיים אש ומים יחד, כדי להעצים את ההתבוננות של פרעה במציאות ה' בעולם.
איך הגיב פרעה למהלך החינוכי?
זאת הפעם הראשונה שפרעה קובע נחרצות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם. ה', הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים" (שמות ט, כז). המדרש מלמד אותנו שלא הפחד מהמכה ולא הקולות והברקים גרמו לפרעה להגיד את הדברים, אלא חמלתו של הקב"ה, שהביאה להתבוננותו של פרעה בעולם:
"אמרו רבותינו: בכל המכות לא אמר פרעה "ה' הצדיק" אלא במכת ברד בלבד, למה? אדם שהוא מבקש להילחם עם חברו ולנצח אותו – פתאום הוא בא עליו, והורגו ונוטל כל מה שיש לו. אבל הקב"ה אמר לפרעה 'וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ' וגו', באותה שעה אמר: 'ה' הַצַּדִּיק!'" (תנחומא (בובר) וארא, כ).
לא המכות, לא הרעש וגם לא האש גרמו לפרעה להודיע שה' הוא הצדיק, אלא העובדה שהקב"ה נתן לו ולאנשיו הזדמנות להינצל מהמכה, העבודה שהקב"ה הראה את גבורתו ואת חמלתו ביחד – זו לצד זו. אם תרצו אצל בני האנוש – מנהיגות ואנושיות. במצב כזה כל מה שנשאר לפרעה הוא להאמין בכוחו של הקב"ה, כפי שמסבירים בעלי התוספות[2] (המאה ה-12) בפירוש 'דעת זקנים':
"ה' הצדיק – לכך אמר דבר זה על הברד יותר מבכל שאר המכות לפי שאמר לו הקב"ה "שלח העז" ומי שלא נאספו בבית מתו. לפיכך, אמר לו ה' הצדיק שהזהירני היטב ואני ועמי הרשעים כי ברשע הניחו בהמותם בשדות ולא האמינו בהקב"ה" (דעת זקנים, שמות ט, כז).
לאחר שהבנו שעניינה של מכת ברד הוא היותה מרכזו של תהליך חינוכי, נוכל להסתכל על השילוב המיוחד בין האש והמים מזווית נוספת:
"ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" – נס בתוך נס… משל למה הדבר דומה? לשני לגיונות קשים שהיו נלחמים זה עם זה. לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך. מה עשה המלך? עשה שלום ביניהם ועשו שליחותם ביחד. כך אש וברד היו צרים זה בזה. כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים, עשה הקב"ה שלום ביניהם והיכו במצריים" (שמות רבה יב, ד).
כאשר בוחרים בחינוך ובתהליכים ארוכים ויסודיים, אפשר לגרום גם לשני מחנות שהיו שונאים זה לזה לשתף פעולה, לחיות זה לצד זה ולהשלים זה את זה. כאשר בוחרים להסביר, ללמד, להתבונן ביחד, וללא תחושת פחד המרחיקה כל דבר ויוצרת צלקות מכוערות, בדרך הזאת אפשר לחבר גם בין אש ובין מים.
גם לאריכות הפסוקים במכה זו משמעות עמוקה. פחד ואימה – מוטלים ברגע אחד, במשפט אחד, בפסוק אחד. כדי לייצר כאוס, בלאגן והרס – דרושים לא יותר משני רגעים. כדי לייצר תהליך חינוכי של התבוננות, של עומק ושל הבנה, נדרש זמן רב הרבה יותר, לצורך פירוט נרחב של הדברים. נוסף על כך נדרשת גם סבלנות. לכן תיאור התורה מתארך במכת ברד דווקא.
נסיים בקביעתו של המדרש הגדול שמכת ברד שקולה כנגד כל המכות כולן: "מה תלמוד לומר "את כל מגפותי"? מלמד ששקולה מכת ברד כנגד עשר מכות".[3]
אפשר לפרש את דברי המדרש על פי העיקרון שהתבאר לעיל. מכת ברד מסמלת יותר מכול את התהליך החינוכי, הערכי והממושך. השפעתו של תהליך לאורך זמן משמעותי בהרבה מעשר המכות גם יחד. דרך החינוך, הדוגמה האישית, הדחיפה להתבוננות ולהסתכלות מעמיקה על המציאות, חזקה עשרות מונים מהשימוש בכוח ובפחד.
בואו לא נתבלבל: העיקרון הזה קשה ליישום (ואני מדבר על עצמי). עם זאת, יהי רצון שנזכה ליישם אותו בחיינו.
——————————————
[1] פירוט בפרשת חיי-שרה.
[2] בעלי התוספות הוא כינוי למספר רב של תלמידי חכמים שלקחו חלק בכתיבת פירושים, המכונים "תוספות", על שלושים ממסכתות התלמוד הבבלי ועל פירוש רש"י לתלמוד ולתורה. הם יצרו ופעלו במשך כמאתיים שנה, במאות ה-12 וה-13. מרביתם מחוג תלמידי רש"י באשכנז ובצרפת ומיעוטם באנגליה ובאיטליה.
[3] במכילתא דרשב"י מובא על הפסוק: "כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות יג, ג), המדרש הבא: "'כי בחזק יד הוציא ה' אתכם' – אלו עשר המכות; 'מזה' – מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כולן".
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
120.00₪
35.00₪
70.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
75.00₪
30.00₪
59.00₪
130.00₪
35.00₪
95.00₪
125.00₪
120.00₪
25.00₪
120.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
50.00₪
25.00₪
125.00₪
