משה רבינו נשלח אל פרעה בבקשה לשחרר את בני ישראל ממצרים, בקשה שמלכתחילה יודע הקב"ה שלא תענה- וכך אומרת התורה בפרשת שמות: וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה: וְשָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתַי אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם (ג' כ- כ"א).
לכאורה אמירה זו היא הגיונית- ברור שפרעה לא ירצה לשלוח מארצו כוח עבודה כל כך גדול, וכמו כן נראה שיש כאן בחירה של פרעה שלא לשלח את בני ישראל והקב"ה מודיע למשה לצפות לכך. משום כך גם מכות מצרים מובנות כאקט אלוקי שבא להעניש וללמד את פרעה ומצרים לקח ולהביא אותם למצב שבו יסכימו לשחרר את בני ישראל.
דברים אלו מנוגדים למה שמופיע בהמשך הפרשה שם אומר הקב"ה דבר נוסף: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כׇּל הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וְלֹא יְשַׁלַּח אֶת הָעָם (ד, כ"א). וברוח זו ממשיכה התורה ואומרת בפרשת וארא: וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְהִרְבֵּיתִי אֶת אֹתֹתַי וְאֶת מוֹפְתַי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (ז,ג').
שאלה שעולה מהפסוקים היא: כיצד יכול להיות שפרעה נענש למרות שהקב"ה הכביד את ליבו? האם אין עניין של בחירה חופשית גם לפרעה?
פרשנים שונים הסבירו וענו על שאלה זו בדרכים שונות, ונציג כאן את דבריהם של שנים מהפרשנים – הרמב"ם ור"ע ספורנו:
ר' עובדיה ספורנו : …ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד, אף על פי שהכיר גודלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות, כמו שהגידו עבדיו באומרם "הטרם תדע כי אבדה מצרים"? וזאת לא הייתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להיכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע. והנה אמר האל יתברך: "ואני אקשה את לב פרעה", שיתאמץ לסבול המכות ולא ישכח מיראת המכות את ישראל, "למען שיתי אותותי אלה בקרבו", שמהם יכירו גודלי וטובי וישובו המצרים באיזו תשובה אמיתית.
הספורנו מציג מהלך מאוד מעניין ומסביר שלמעשה לא הייתה כאן מניעה של זכות הבחירה אלא דווקא להיפך – הקב"ה אפשר לפרעה זכות בחירה נקייה לגמרי! הסיבה לכך היא שהרי אם הוא היה סובל מהמכות השחרור של בני ישראל לא היה נובע מחזרה בתשובה אלא מפחד, אבל בכך שהקב"ה הקשה את ליבו לסבל המכות הוא הוציא מהמשוואה את החזרה בתשובה מתוך פחד ואימה והוא אפשר לו לחזור בתשובה אמיתית. אם פרעה היה חוזר בתשובה הוא היה עושה זאת מרצון עצמי שלו ולא מאימתו של הקב"ה, וכמובן שחזרה בתשובה מסוג זה מעלתה גדולה יותר.
לעומת זאת הרמב"ם (שמונה פרקים, ח') עונה על שאלה זו בצורה שונה: …ומה זה שאמר: "וחיזקתי את לב פרעה" (שמות י"ד, ד') ואחר כך ענשו ואבדו? יש מקום לדבר בו, ויצא מזה עיקר גדול. לכך התבונן אל דברי בעניין הזה, ושים ליבך אליהם, והשוום אל דברי אחרים, ובחר לך הטוב. וזאת: שפרעה וסיעתו, אילו לא היה להם אלא חטא זה, שלא שילחו את ישראל, היה הדבר מוקשה בלא ספק. שהרי כבר מנעם שישלחו. כמו שאמר: "כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" וגו' (שמות י', א'). ואחר זה ידרוש ממנו שישלחם, והוא אנוס שלא לשלח. ואחר כך מענישו, הואיל ואינו משלחם, ומאבדו ומאבד סיעתו! זה כביכול עוול וסותר כל מה שהקדמנו. אלא שאין העניין כך. אך פרעה וסיעתו מרו בבחירתם בלי כפיה וללא הכרח. וחמסו הגרים שהיו בתוכם והרעו להם, כמו שנאמר במפורש: "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו" וגו' (שמות א' ט'-י'). ומעשה זה עשוהו בבחירתם ובזדון לבבם. ואין כופה אותם בזה. והיה עונשם על כך מעם האלוהים, שמנעם מן התשובה, עד שנפרע מהם, כפי שהדין נתן. ומניעתם מן התשובה, הוא שלא ישלחום.
הרמב"ם מציג כאן דרך שונה ומסביר שהתנהגותו של פרעה לאחר שהקב"ה הקשה את ליבו לא הייתה החטא שבגללו באו המכות, אלא היא הייתה העונש להתנהגות שקדמה לכך. חטאו של פרעה ומצרים היה היחס לבני ישראל- זה מה שקדם למכות, ויחס זה נעשה מתוך בחירה חופשית מלאה. המכות היו עונשם של מצרים על חטא זה, על התייחסותם לבני ישראל (ולעמים נוספים כנראה שחיו תחת שלטון מצרים), ולכן על מנת להענישם שלל הקב"ה את זכות הבחירה שלהם- בכדי שיוכלו לקבל את מלוא חומרת העונש.
בהמשך הרמב"ם כותב: ולמען ספר שמי בכל הארץ, שהשם אפשר שיעניש האדם שימנעהו בחירת פעולה אחת, וידע הוא בה ולא יוכל למשוך נפשו ולהשיבה אל הבחירה ההיא. הרמב"ם מציג מצב בו אדם הגיע למצב בו הוא נענש במניעת זכות הבחירה– למרות שהוא מודע לכך הוא לא יכול לעשות דבר בנידון! דומה הדבר לאדם המכור לאלכוהול או לסם בצורה חמורה, הוא מודע להתמכרות ועדיין אינו יכול לעשות בכדי להציל את עצמו. אפשר שפרעה התמכר לכוח ולעוצמה עד כדי שלא יכול היה לשחרר את בני ישראל – הוא הביא את עצמו למצב בו איבד את זכות הבחירה.
במובן זה כותב שד"ל:…ואפשר גם לפרש כדעת הרמבמ"ן (ר' משה בן מנחם, מנדלסון) שלא היה בזה עונש וגם ממש אלא כי פרעה עצמו הקשה לבו. אלא שכל המעשים יוחסו לאל בצד מה כי הוא הסיבה הראשונה – פרעה עצמו הביא עליו את המצב בו הוא מאבד את הבחירה אך הדבר מיוחס לקב"ה משום שהוא הסיבה הראשונה– התמכרות זו היא חלק מהטבע והפסיכולוגיה האנושית שטבע הקב"ה עוד בבריאת האדם ולכן תוצאותיה של התנהגות זו מיוחסות לקב"ה.
אם כן יוצא מהדברים שהקשחת ליבו של פרעה לא הייתה באמת מניעת זכות הבחירה שלהם, אלא זכות זו והבחירה לשעבד את בני ישראל הן שהביאה להקשחת ליבם- בין אם כהכנה לעונש, ובין אם כחלק מהלך הנפש האנושי שיכול להוביל לאיבוד יכולת הבחירה.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.
מאמרים נוספים של מוטי מלכא
