מה אומרת התורה?

ננבה לבדוק האם פשט הפסוקים יכול לתת לנו פתח לפתרון המחלוקת הפרשנית הזו. כאשר בוחנים את דברי האבן עזרא רואים שאכן ישנה הפרדה ברורה בין מכות שבהן לא מצוין שבני ישראל הופרדו מהמצרים ומכות שכן:

בערוב- וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי יְהֹוָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.

בדבר- וְהִפְלָה יְהֹוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכׇּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר.

בברד- רַק בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה בָּרָד.

בחושך- לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכׇל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם.

במכת הבכורות- וּמֵת כׇּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה יְהֹוָה בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

חמש מכות אם כן שבהם נאמר בפירוש שבהם הייתה הפרדה, ולעומתן חמש מכות אחרות (דם, צפרדע, כינים, שחין וארבה) בהן לא נאמרה ההפרדה. אילו ההדגשה הייתה נאמרת רק במכה אחת או שתיים היינו יכולים לחשוב שהיא באה לייחד את אותה מכה או להצביע על עניין מסוים הצריך להידרש מהדגשה זו. לעומת זאת ההפרדה הברורה בין כמות שווה של מכות שבהן יש הפרדה לכאלו שאין בהן מעלה שיש כאן התייחסות קונקרטית לכך שאכן היו מכות שפעלו גם על בני ישראל.

קשה למצוא גם גורם משותף בין המכות שכללו את בני ישראל ואלו שלא- באותה מידה שהערוב משולח ללא רסן בכל גבולות מצרים כך גם הארבה, ולכן מדוע דווקא מהערוב מנע הקב"ה שיכנס לארץ גושן ומהארבה לא? כך גם לגבי הדבר- אם המגפה משתוללת ללא רסן ומצריכה שהקב"ה ימנע ממנה להגיע לארץ גושן, מדוע לא נוצרה אותה מניעה מהשחין או מהכינים?

משום כך נראים דברי האבן עזרא שכן מוצא גורם משותף לדבר והוא: בעבור מקניהם. הרב מסביר שמטרת ההפרדה היא למעשה להציל את המקנה של בני ישראל- דבר המשרת את המשך המהלך: במדבר יצטרכו בני ישראל פרנסה ולכן הציל הקב"ה את צאנם ובקרם (גם מכת הערוב שהרב מסביר שהיא קשה יכולה להיות מובנת ברוח זו- הערוב מסבירים חכמים היו חיות טורפות ולכן מניעת כניסתן לארץ גושן מנעה מהן לטרוף גם מבעלי החיים של בני ישראל)[1].

לעומת גישה זו צריך לשאול: האם בפשט הפסוקים יש רמז לדעה ההפוכה- שבני ישראל לא לקו באף מכה? התשובה לכך היא חיובית:

משה רבינו לאורך כל דבריו יוצר הפרדה ברורה בין בני ישראל ובין המצרים, בין עמו של פרעה לעמו של משה:  

וְנִלְאוּ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַיְאֹר…  וַיְהִי הַדָּם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם… אָנֹכִי נֹגֵף אֶת כׇּל גְּבוּלְךָ בַּצְפַרְדְּעִים… וּבְכָה וּבְעַמְּךָ וּבְכׇל עֲבָדֶיךָ יַעֲלוּ הַצְפַרְדְּעִים… וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם… וְשַׂמְתִּי פְדֻת בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה… כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבֻלֶךָ…

אם כן התורה עצמה מנגידה בין שתי ארצות ובין שתי אוכלוסיות: בין ארץ גושן ובני ישראל ומולם ארץ מצרים ובני מצרים, ולכן משמעות הדברים היא שנעשתה הפרדה קבועה בין בני ישראל והמצרים ואילו ההדגשה המיוחדת בכמה מהמכות באה להגדיל ולהדגיש את השמירה המיוחדת דווקא במכות אלו (אך אין משמעה ששמירה זו נעשתה רק במכות אלו).

האם יש בכך לשלול את דעת האבן עזרא? ניתן לומר שארץ מצרים כולה היא ארצו של פרעה וכל החיים בה הם נתיניו- ובכלל זאת ארץ גושן ובני ישראל, ולכן כאשר משה מדבר אל פרעה הדיבור הוא בין הקב"ה ומשה נציגו ובין כלל ארץ מצרים ופרעה הוא נציגה. בנוסף גם ניתן לומר שהנגדה זו היא כלי ספרותי המשמש להעמיד זה מול זה  את הקב"ה מול פרעה, אך אין בכך לומר שבני ישראל לא לקו גם הם במכות.