להישאר על הגלגל

לאריאל שרון ז"ל מיוחסת האמירה: "לא משנה אם אתה למעלה או למטה, העיקר להישאר על הגלגל", או בגרסה אחרת: "להישאר במשחק". פעמים שאתה נמצא למעלה ופעמים שאתה נמצא למטה ומצבך פחות טוב, אבל אם תרד מהגלגל, לא תזכה להיות עליו גם שהגלגל יהיה למעלה. אמירה באותו סגנון למדתי מחברי, עמי טסלר, בתקופה לא פשוטה במטה היישום, כאשר העבירו אותו ממשרד רה"מ למשרד החקלאות. אז הוא אמר לי: "לא משנה כמה מזג האוויר סוער, תחזיק חזק בחגורה ואל תעזוב". שתי אמירות אלו, שעניינן אחד, נאמרו בהקשר למגרש הפוליטי או המקצועי, אבל הן נכונות לחיים בכלל. 

חשיבותה של שירת "האזינו" באה לידי ביטוי בסיומה של הפרשה הקודמת, שם ציינה התורה את הדברים הבאים בנוגע לשירה זו: 

וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד–בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים לא, יט). 

המפרשים מסבירים שפסוקים אלו נאמרו על שירת "האזינו". השירה הזאת יסודית ועמוקה כל כך, עד שמשה רבנו מצווה לפני מותו לעשות שלוש פעולות שונות בכדי להשריש ולהטמיע אותה בעם ישראל: הפעולה הראשונה היא לכתוב את השירה ("כִּתְבוּ לָכֶם") כדי שהיא תישאר לדורי דורות ולנצח נצחים, ותשמש "לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". הפעולה השנייה היא ללמד את בני ישראל את השירה ואת עניינה ("וְלַמְּדָהּ"), ובמקרה שהלמידה לא תספיק או לא תועיל, תבוא הפעולה השלישית: "שִׂימָהּ בְּפִיהֶם". כביכול תאכיל את בני ישראל בשירה זו. 

מה יסודי כל כך בשירת האזינו, שהיא גם הסיומת לתהליך כריתת הברית בין עם ישראל לקב"ה עם כניסתם לארץ ישראל? 

 חלק גדול מהמפרשים מסביר שגודלה של השירה הוא בהיותה מקפלת בתוכה את ההיסטוריה, את העבר ההווה והעתיד של עם ישראל, מבריאת העולם ועד לימות המשיח. כך מסביר רבנו בחיי: 

ודע, כי כלל הפרשה הזאת שהיה משה מתווכח לישראל ומגיד להם מראשית אחרית ואת כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בעניין ימות המשיח… (רבנו בחיי שם לב, א) 

זה אכן עניין גדול ויסודי, למי שמצליח להבין את הנסתרות ואת הדברים העמוקים שבאים לידי ביטוי בשירה המדהימה הזאת, ואת התכלית של הפסוקים הללו. אני לא מאלו שיש ביכולתם להבין את הרמזים והנסתרות שטומנת בתוכה הפרשה המופלאה, ולכן אבקש לנסות ולעמוד על ייחודה של השירה דרך התמקדות בשני דברים ברורים יחסית. שני דברים פשוטים שהופכים את השירה הזאת ליסודית, כנה, אמיתית ובעיקר רלוונטית כל כך לחיי היום יום של כל אחד ואחת מאתנו.

גלגל החיים של עם ישראל

הפרשה מתארת את "גלגל החיים" של האומה. אנו כבר יודעים שאותה אומה הצליחה לשרוד יותר מ- 3,300 שנה, מאז יציאת מצרים ועד היום, בזכות אותו "גלגל". גלגל שחזר על עצמו פעם אחרי פעם, בכל אחת מהתקופות של עם ישראל, הישנות והחדשות. 

לפני תיאור הגלגל, בפתיחת שירת האזינו, משה רבנו ממנה את השמים והארץ שיהיו עדים לעולם בין הקב"ה לבין ישראל. עדי נצח שיכולו להעיד על הדברים מראייה היסטורית וארוכה. משם עובר משה לפרק היסטורי, שמתאר את התהליך החל מבריאת העולם ועד למעמד של בני ישראל לקראת הכניסה לארץ. 

לאחר מכן, מתחיל משה לתאר את מבנה "הגלגל": קבלת הטוב מהקב"ה – בעיטה – נפילה – תשובה וגאולה.

נעבור על השלבים אחד אחד. השירה מתארת את אופן הבאתם של ישראל לארץ ישראל, ואת כל הטוב שנותן וייתן הקב"ה לעם ישראל, בדיוק כמו נשר שדואג לילדיו ומביאם אל מחוז חפצם: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף.  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (פסוקים יא-יב). הטוב הזה מתבטא גם בשפע שמושפע על בני ישראל בישיבתם בארץ: "יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי. וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר. חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים" (פסוקים יג-יד). 

 לאחר מכן באה הבעיטה – מתרחש תהליך שקורה כאשר אנשים יושבים טוב על אדמתם: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ.  וַיִּטֹּשׁ אֱ-לוֹהַּ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (פסוק טו). אם תרצו, במצב הזה נמצאים בני ישראל למעלה על הגלגל. למעשה, הם בטוחים שהם עצמם הגלגל. 

 משם לנפילה הקשה – הקב"ה אינו נשאר אדיש למצב, והוא מסתיר את עצמו מבני ישראל בצורה הכי חמורה שיש: "וַיַּרְא ה', וַיִּנְאָץ, מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו. וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם – אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם". (פסוקים יט-כ). הקב"ה מעניש את בני ישראל קשות, ויוצר מציאות בלתי נסבלת וקשה מנשוא מבחינת עם ישראל: "כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי, וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית,   וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ, וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.  אַסְפֶּה עָלֵימוֹ, רָעוֹת, חִצַּי, אֲכַלֶּה-בָּם" (פסוקים כב-כג). עכשיו הם בתחתית הגלגל, במציאות קשה מאוד, אבל הם עדיין בתוך הברית בין הקב"ה לעם ישראל. 

 ואז, כאשר נראה שהמצב אבוד, מגיעות התשובה והגאולה : "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם, וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (פסוק מג). חוזרים להיות למעלה בגלגל. 

"הנבלה – תשלום רעה תחת טובה"

הסוגיה השנייה, שקשורה לסוגיה הראשונה, היא "חוסר הכרת הטוב" והשלכותיו. שם הכל מתחיל. המפנה במצבו של עם ישראל בתוך שירת האזינו מתחיל במצבו המעולה, כאשר יש לו הכל: דבש, שמן וחלב, אילים ובקר, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו. ואז קורה תהליך בעם ישראל: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט,  שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ,  וַיִּטֹּשׁ אֱ-לוֹהַּ עָשָׂהוּ, וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ".

הרמב"ן מסביר את השורש נ.ב.ל, שמופיע בפסוק זה וגם בתחילת השירה – "עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם" (פסוק ו):

ולפי דעתי, העושה טובת חנם יקרא נדיב ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר (ישעיה לב ה): "לא יקרא עוד לנבל נדיב", כי הוא הפכו (רמב"ן, פסוק ו).

והנכון בעיני … כי הנבלה תשלום רעה תחת טובה. יאמר שנטש א-לוה שבראו בעבור זרים, וינבל בפיו ובמחשבתו צור שהיה מושיעו. (רמב"ן, פסוק טו). 

פרשנים נוספים הולכים בדרכו של הרמב"ן ומסבירים כי המושג "עם נבל" מתאר מצב של חוסר הכרת הטוב. הספורנו מסביר: "עַם נָבָל – בָּזוּי בִּהְיותְךָ כְּפוּי טובָה, וּמְשַׁלֵּם גְּמוּל רַע לַמֵּיטִיב". ורש"י מפרש גם הוא: " עם נבל – שהוא משלם רעה תחת טובה". 

להבין את שורש הנפילה, ולקום

התהליך הזה, המורכב ממחזוריות –קבלת טוב, בעיטה, נפילה, תקומה – הוא תהליך יסודי בחיים של כל אחד מאתנו, ברמה האישית ובטח ברמה הלאומית. לכן חשוב ויסודי להבין מהיכן מתחילה הנפילה שלנו – מחוסר הכרת הטוב כלפי המשפחה, החברים, העבודה, המעסיקים או כל גורם אחר. זהו מעשה נבלה.

עם זאת, כאשר נופלים – חייבים לקום. אין אפשרות אחרת. זו הבנה מהותית, שבלעדיה לא יהיה לנו כוח להמשיך קדימה, לא נצליח לגרום לגלגל לנוע.

אין לנו שום פריווילגיה להתייאש ולרדת מהגלגל, גם אם זאת נראית האופציה הקלה; ירידה מהגלגל משמעה ניתוק השרשרת והעברת הנטל אל כתפיהם של אחרים. אין לנו גם שום סמכות או הרשאה לבעוט במי שעושה לנו טוב, לעשות מעשה נבלה, גם אם הכרת הטוב היא האופציה הכי קשה שלנו. כללי יסוד אלו נכונים לעבר, להווה ולעתיד.