להיות נשרים

בפרשת האזינו אנו קוראים את השירה האחרונה שאומר משה רבנו לעם ישראל, לפני היפרדו מהם. בסיומה של פרשת וילך, שקראנו בשבת שעברה, התורה כותבת: 

וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד–בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים לא, יט). 

המפרשים מסבירים שפסוקים אלו נאמרו על שירת "האזינו", כפי שמסביר רש"י : "את השירה הזאת – לקמן 'האזינו השמים' עד 'וכפר אדמתו עמו'". הפרשה הזאת יסודית ועיקרית כל כך, שיש חובה לכתוב וללמוד אותה, כך שתהיה שגורה בפיהם של כלל ישראל. 

 הרמב"ן מסביר שבשירה הזאת מקופלים העבר, ההווה והעתיד של עם ישראל: 

גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא. ולזה רמז הכתוב שאמר (פסוק מד): ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם, הזכיר "כל" להגיד שהיא כוללת כל העתידות למו, ואם היא קטנה בדבור, כי ביאר להם ענייניה הרבים: ואלו הייתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד, ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלוהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו, אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו, עליו השלום (דברים לב, מ). 

אבקש להתמקד בתיאור אחד המופיע בשירה נצחית זו.

כנשר יעיר קנו

בחלק גדול מהשירה, מתאר משה את הנהגותיו של הקב"ה כלפי עם ישראל, ובכדי שהדברים יהיו מובנים משתמש משה בדימויים שונים. אחד מהדימויים המרתקים הוא תיאור הנשר ודרכי פעולתו:  

כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ. (דברים לב, יא). 

ננסה להבין את משמעות הדברים. 

 "כנשר יעיר קנו" – מה נשר זה אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מטרף [גוזליו] בכנפיו בין אילן לאילן ובין סוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו. כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא נגלה עליהן מרוח אחת אלא מארבע רוחות. (ילקוט שמעוני האזינו, תתקמד). 

הנשר, לפני שהוא מגיע לקן להביא אוכל לגוזליו או לכל מטרה אחרת, עושה רעש בכנפיים ("מטרף בכנפיו") כדי שהגוזלים לא ייבהלו ולא יפחדו. זאת מתוך רחמים וחמלה, כפי שמסביר רש"י: 

נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו, ויהא בהם כח לקבלו.

להגן בלי לגעת

לא מדובר רק בחמלה ורחמים של הנשר כלפי גוזליו, ובהתחשבות שלא להפחידם. לביטוי "כנשר יעיר קינו" יש משמעות נוספת, כפי שמסביר המלבי"ם, רבי מאיר לֵיבּוּשׁ (1809-1879): 

הנשר ישמור קנו מאד ואף בלילה יעיר ולא יישן, כן בצאת ישראל ממצרים כתיב (שמות יג כא) "וה' הולך לפניהם וגו' ולילה בעמוד אש", (שם כב) "לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה". 

 נמשיך בקו המשותף של רש"י והמלב"ים בכדי להבין את דרכי הנהגתו של הנשר, ודרך זה את דרכו של הקב"ה. ממשיך רש"י וכותב:

"על גוזליו ירחף" – אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף, נוגע ואינו נוגע, אף הקב"ה. 

הנשר אינו מכביד על גוזליו. הוא יודע מתי לנגוע ומתי לא. הוא יודע מה מכביד ומה לא, והחשוב הוא שבכל מצב הוא חופף על הגוזלים, מרחף בסביבה ומתערב כל אימת שצריך. המלבי"ם מסביר שגם כאשר הנשר צריך להגן על גוזליו מפני אויביו, הוא אינו מכביד עליהם אלא חופף עליהם בעדינות, "נוגע ואינו נוגע":  

"על גוזליו ירחף" – כשיראה אויב מתקרב לקנו הוא מרחף על גוזליו להסתירם, וכן כשפרעה הקריב כתיב (שם יד יט) 'ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם, ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל'. 

 כך נהג הקב"ה כלפי ישראל, כאשר הציל אותם ממצרים. עמוד הענן לא הכביד על עם ישראל, הוא עשה את עבודת ההגנה בשקט. רש"י ממשיך ומסביר את דרכו של הנשר: 

"יפרוש כנפיו יקחהו" – כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר, שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו.  אומר: מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני, אף הקב"ה (שמות יט, ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים, כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות, מיד (שמות יד, יט – כ) "ויסע מלאך האלוהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'".

לפי המלבי"ם, פסוק זה מתאר את הרגע שבו האויב כבר הגיע לגוזלים, ואז בא הנשר ומושיט את קצות כנפיו להצילם: 

 "יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו" – כשהאויב קרב ובא לשלוח ידו בהם, אז יושיט קצות כנפיו ויקח גוזליו על אברתו וישאם אל מקום אחר, כן כשפרעה השיגם אז בקע ה' ים ויעבירם.

יהי רצון שנזכה לקחת קצת מהנהגותיו של הנשר, להיות בעלי רחמים וחמלה כלפי הסובבים אותנו, משפחתנו, חברינו לעבודה, הסביבה שלנו. שנזכה להבין מתי אנחנו מכבידים על אחרים ומתי צריך לא לנגוע – "נוגע ואינו נוגע". שנזכה שהקב"ה ישמור עלינו, על הקן שלנו, כל היום וכל הלילה, ואם מישהו יעז להרע לנו – תגיע הכנף של הנשר ותגן עלינו מפני אלו שכל תכליתם להזיק. וכמו יחסו של הקב"ה כלפינו, כך יהיה גם לנו כוח לקבל את כולם בעם ישראל, באהבה ובחיבוק גדול.