נאום משה

פרשת דברים פותחת את ספר דברים כולו ומהווה במידה מסוימת פתח להבנת תוכנו של הספר כולו. הפרשה פותחת במילים: אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל.. (דברים, א', א') וממשיכה בדברי משה המספרים על מינוי השופטים, חטא המרגלים, מלחמות ישראל, היסטוריה של עמי האזור ומתן הנחלה לשבטי ראובן גד וחצי המנשה. דברים אלו מלמדים על כוונתו של משה בנאומו: לחזק ולהקנות עצה נכונה לאופי חיי העם על אדמתו בכדי שיוכל לשמור על עצמו כעם על אדמתו.

נראית תמוהה בעיני החלטתו של משה לפתוח את דבריו אל כלל ישראל במעמד הפרידה מהם דווקא בנושאים הללו – מינוי השופטים וחטא המרגלים, האם לא היה נכון יותר להתחיל דווקא ביציאת מצרים, מתן תורה או קריעת ים סוף?!

ונוסיף על כך: אחד הדברים עליהם מדבר משה בפרשה הוא ההיסטוריה של עמי האזור: והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם (דברים, ב', כ"ג), דבר המחזק את התמיהה: האם דברים אל חשובים יותר מיציאת מצרים? ומה בכלל המטרה בהזכרת דברים אלו?

נראה כי מטרה מכוונת יש בבחירת הנושאים המופיעים בפרשה, ובמיוחד דווקא בסקירת מינוי מערכת המשפט בעם: משה מכיר את עם ישראל, מכיר את מגבלותיו, את אופיו והוא מכוון את דבריו לאותן נקודות אשר בעיניו צריכות חיזוק. אומר משה בפרשה: איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם (דברים, א', י"ב), ושואל המדרש: למה הכוונה בדברים אלו? תשובת המדרש קשה:

טרחכם ומשאכם וריבכם- [ומה היו עושים לו ישראל?] הקדים משה לצאת [בבוקר מאהלו], אמרו: ראו בן עמרם שהקדים לצאת ללקוט [מן המן] את הגס [המשובח]. [ואם] אחר לצאת, אמרו: ראו בן עמרם שאכל ושתה וישן לו.

הילך באמצע [בתוך האנשים] – אמרו: ראו בן עמרם מהלך באמצע [שנצטרך לקום לכבודו]. הילך לצדדים: אמרו-  ראו בן עמרם מהלך בצדדים כדי שלא נעמוד מפניו, מצווה קלה שבידינו הוא מבקש לעקור ממנו, ואיזו? זו עמידת זקן.

אמר להם: עשיתי כך וכך ולא קבלתם עליכם, עשיתי כך וכך ולא קבלתם עליכם (מדרש תנאים).

לא קלים בני ישראל, ונראה מהמדרש כי תלונות הם לחם חוקם, וכנראה  שלא השתנינו הרבה מימי משה ועד ימינו. יודע משה כי למרות שהוציאם ממצרים, למרות שהביא את התורה, למרות שראו את הקב"ה מדבר עמו, למרות כל זאת – עדיין לא מקבלים את מרותו בקלות, עדיין עם קשה עורף הם.

יותר מכך יודע משה שאם כלפיו הם כך, קל וחומר יהיו כלפי ההנהגה שתחליף אותו, ולכן דווקא בכך הוא פותח את דבריו ומחזק את מעמד הממשל והמשפט בעם, וצריך לשים לב לנוסח הדברים שמשה אומר:

הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטכם, ואשימם בראשכם. ותענו אותי ותאמרו: טוב הדבר אשר דברת לעשות (דברים, א', י"ג- י"ד).

משה מטיל את האחריות על העם: אתם הבאתם אנשים שאתם סומכים עליהם, ואתם הצהרתם – טוב הדבר! ולכן באחריותכם ללכת אחריהם ולקבל את מרותם. הדבר מסביר מדוע ישנו הבדל בין סיפור מינוי השופטים בפרשת יתרו לדברים כאן: מבחינת מטרתו של משה אין טעם באזכור יתרו, אך יש חשיבות להדגיש את קבלת העם על עצמו של השופטים- לזה יש חשיבות גדולה.

גם הבחירה לחזור על עניין חטא המרגלים יכולה להיות מובנת אם תופסים את דברי משה בהקשר של הכניסה לארץ: חטא המרגלים היה למעשה בגידה של העם במטרה וביטוי חוסר אמונה בקב"ה וביכולתו לתת לעם את הארץ. אם  נשים לב גם בנושא זה דברי משה כאן שונים מהמסופר לפני כן: בפרשת שלח לך אומרת התורה שהקב"ה מצווה את משה לשלוח את המרגלים- שלח לך מרגלים, ואילו כאן לפי דברי משה דווקא בני ישראל ביקשו לשלוח את אותם המרגלים אשר הדיחו את העם והביאו עליו ארבעים שנות נדודים במדבר. משה ממשיך ומספר כיצד לאחר שנענשו ניסו ישראל בכל זאת לעלות ולהילחם על הארץ, אך נכשלו. מהי המטרה בסיפור זה? ומדוע שונה הסיפור כאן ממה שסופר ב'שלח לך'?

הגורם המשמעותי בחטא היה העם אשר התנהל כאספסוף לאורך כל פרשיית המרגלים, ורש"י אומר על הפסוק:

ותקרבון אלי כולכם (א',כ"ב): בערבוביא, ולהלן הוא אומר: ותקרבון אלי כל ראשי שבטכם וזקנכם, ותאמרו הן.. – אותה קירבה הייתה הוגנת, ילדים מכבדים את הזקנים ושלחום לפניהם.. אבל כאן: ותקרבון אלי כולכם- ילדים דוחפין את הזקנים, וזקנים דוחפים את הראשים.

לא רק שההנהגה המסודרת הייתה חסרה במעשה המרגלים, (ואולי על כך נענש משה באומרו: גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר: גם אתה לא תבא שם), אלא שהייתה גם חסרה מטרה: האם שליחת המרגלים הייתה במקום האמונה בקב"ה? האם הייתה רק לשם ברור דרכי מלחמה או שמא לצורך החלטה אם בכלל לעלות לארץ למלחמה? מי המחליט – העם או משה? וכלפי מי המרגלים היו מחויבים – כלפי העם או למשה?

עם צריך הגדרת מטרות ברורה, צריך הנהגה ברורה, וכאשר אין כזו הוא נכשל- ועל כך משה מזהיר את העם: אם לא תדבקו בשופטיכם אז תגיעו לכאוס. בנוסף, גם חוסר האמונה בקב"ה מובלט בסיפור המרגלים וחוסר אמונה זה שומט את הבסיס תחת רגליהם של העם – בלעדי אמונה זו מיהו העם?

אחרי כל אלה מספר משה על עמי האזור, ונראה שבדברים יש הבטחה והזהרה כלפי עם ישראל: לעשיו, מואב ועמון אסור להזיק – אזורים אלו הם ירושה לעמים אחרים בשל אבותיהם, ולכן צריך להבין ישראל שאם לאותן אומות הקב"ה דואג ושומר – הלא את עמו ישמור בוודאי!

אולם הדברים אינם רק הבטחה לעם, אלא ישנה כאן גם אזהרה, ואומר המדרש:

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח: 'וכח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים', מה הטעם שגילה הקדוש ברוך הוא לישראל מה שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום השני? מפני האומות שלא יהיו מונין [מענים ומצערים] את ישראל ואומרים להם: הרי אומה של בוזזים אתם [שגזלו את הארץ מיושביה], וישראל משיבים אותם ואומרים להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא 'כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם', אלא העולם ומלואו של הקדוש ברוך הוא, כשרצה נתנה לכם, וכשרצה נטלה מכם ונתנה לנו, הדא הוא דכתיב: 'לתת להם נחלת גויים'- הגיד להם את כל הדורות. (בראשית רבה, א' ב').

משה מתאר את ההיסטוריה אולם המטרה היא ללמוד על העתיד:

על פי רוב מובא המדרש הנ"ל בכדי לחזק את טענתנו על הארץ – לנו היא ניתנה! אולם יש בו גם לבטא אזהרה – הארץ אינה ירושה לאף עם, כשם שנלקחה מהאומות וניתנה לנו, כך יכול הקב"ה לקחתה מאתנו. כשם שלאף עם אין הארץ מובטחת- כך לכם בני ישראל היא אינה מובטחת ללא תנאי. אם לא מקיימים את דברי הקב"ה, בימים שהמוסר הוא סתם מילה, במצב בו האלילות מתקיימת ורק עובדי האלילים מתחלפים- במה אנחנו טובים מאחרים?

אנו נמצאים כיום בעיצומם של ימי בין המייצרים, שסופם ט' באב- יום החורבן הלאומי של עם ישראל, יום שרפת המקדש וגלות עם ישראל מארצו. זיכרון זה מוכיח כי כאשר מאבד העם את זהותו ואת דרכו- גם הישיבה על ארצו לא נמשכת.

אחדות העם לאור דרכו ומורשת אבותיו, לאור תורתו וערכיה, היא חשובה, אך גם לפן של האחדות הפיזית והערבות החברתית יש חשיבות לא פחותה. לכן מזכיר משה את התנחלותם של שבטי ראובן, גד וחצי המנשה מעבר לירדן. התנחלות זו ואי כניסתם לארץ אינה מונעת בעדם מלקחם חלק בלחימה עליה, ולמעשה היא תנאי לכך. בכך מוכיחים בני שבטים אלו כי הם חלק מהעם, ובכך מזכיר משה לשאר השבטים: כוחכם באחדותכם.

מתוך ראייה זו של העתיד, מתוך רצון להדריך את העם לעתיד, מתוך ההבנה שרק כך יוכל העם להמשיך ולהתקיים כעם על ארצו- פותח משה את נאומו ופרידתו מהעם שהנהיג ארבעים שנה דווקא בדברים אלו. ומעניין לראות עד כמה דברים אלו שרירים, קיימים ונכונים גם לימינו אנו.