מי כתב את ספר דברים? חלק ב'

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כׇּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: (דברים, א', א')

———————————–

לא מעט מהפרשנים דנו בשאלה מי כתב את ספר דברים? השאלה לא מתייחסת לכתיבה הטכנית כמובן, אלא האם משה כתב את הספר מדעתו או שהקב"ה ציווה עליו לכתוב את הספר בנבואה? בחלקו הראשון של המאמר טעמנו מהדעות שרואות במשה כמניע לכתיבת הספר, בחלק זה נראה את הדעות המתנגדות לכך.

———————————-

לעומת הדעות שסקרנו בחלק הקודם, בא דון יצחק אברבנאל וטוען כי ספר דברים כולו נאמר למשה בציווי ובנבואה:

האמנם ענין הספר הזה ואמתתו הוא שמשה רבנו עליו השלום אמר הדברים האלה וביאר המצווה שנזכרו פה לישראל לצורך פרידתו, ורצה הקב״ה אחרי שהשלים לאמרם לישראל שיכתב בספר התורה כל זה כפי מה שאמרו משה, ואולי הוסיף בהם הגבורה טעמים ודברים בזמן הכתיבה. הנה אם כן שאמירת הדברים האלה לישראל היו ממרע״ה לא הייתה כתיבתה בספר התורה ממנו. כי הנה לא כתב הוא ע״ה אותם הדברים מעצמו. כי איך יכתוב דבר מעצמו בתורת האלהים אבל כתיבת זה כלו היה מפי הגבורה ככל דברי התורה כי הסכים הקב״ה על ידו וישרו בעיניו דברי הציר הנאמן. ולכן אמרם למשה וסדר כתיבתם על ידו והוא מפי הגבורה כתבם לא מפי עצמו… הנה שכל התורה כלה ובכללה ספר אלה הדברים, היה הקב״ה אומר ומשה כותב מה ששמע וקבל…

…ועם זה נשיב לשאלה שהקדמתי בראשונה: ונאמר שכל ספר דברי משנה התורה הזה עם היות שמרע״ה אמרה כשדבר לישראל. הנה הייתה כתיבתה מפי הגבורה ולא הייתה כתיבתה ממשה עצמו. רצה לומר מדעתו בלי צווי ומאמר אלוהי כי אם בנבואתו כיתר דברי התורה כולם… והנה ד׳ החומשים הראשונים בלשון שלישי. והספר הזה בלשון עצמו לפי שהוא ספור אלהי ממה שעשה משה ולכן נכתבו מלשונו.

דברים אלו הם חלק מהקדמה ארוכה של האברבנאל לספר דברים, הקדמה זו, שתחילתה עדות אישית על מה שפקד את עם ישראל בימי גירוש ספרד, ראוי שתלמד דווקא בתקופה זו של בין המצרים, אך לא בכך עיסוקנו כאן.

הרב למעשה מתייחס בפירושו לשני מרכיבים בספר דברים: הראשון הוא תוכן הדברים והשני הוא כתיבת הדברים.

לגבי תוכן הספר– אזהרות משה לעם וביאור המצוות, הם דברי משה עצמו והוא אמר אותם לעם מרצונו. אולם למרות שמשה אמר אותם, הם לא נכנסו לספר בגלל משה! מבחינה זו הם דומים להרבה דברים אחרים שמשה בוודאי אמר במשך ארבעים שנה במדבר ולא נכתבו בתורה.

משום כך מבחינת כתיבת הדברים– זה היה בציווי ה', ולא רק זאת אלא שבניגוד לנוסח של שאר התורה שנאמרה בלשון נסתר (וידבר ה' אל משה… אלה מסעי בני ישראל…), את ספר דברים הכתיב הקב"ה למשה מנקודת מבטו של משה עצמו ולכן הוא נכתב בחלקים גדולים שלו בלשון מדבר (ואתחנן אל ה'…).

–

בדומה לכך, בעל ספר תולדות יצחק, ר' יצחק קארו, מחלק את פירושו לשני חלקים: בחלק הראשון מסביר הרב בדומה לדברי האברבנאל כי גם אם יש דברים בתורה שנאמרו על ידי אנשים ולא הקב"ה, עצם כתיבתם היא על פי ה', וכך גם התוכחות של משה- גם אם נאמרו על ידו, הן נכתבו בציווי ה':

ונוכל להשיב: שהכוונה שהרבה פסוקים אמרו אחרים- מלך סיחון ומלך אדום ורבים כן, אבל אחר כן אמר הקב"ה למשה כתוב כל הפסוקים שיש מבראשית עד לעיני כל ישראל ולא כתב מפי עצמו כלל ואלו התוכחות מרע"ה אמרן בשעה שהוכיחן אבל אחר כן צוהו הקב"ה לכתוב הכל…

מעניין שבחלק השני של פירושו הוא יוצא גם נגד הסברו הראשון ומראה כיצד כלל הדברים נאמרו מפי ה':

והתשובה לכולן: שזה הספר נחלק לג' חלקים והם תוכחות ומצות מחודשות.. ומצות מבוארות.. וזאת הפרשה ופרשת ואתחנן הם תוכחות… מכאן ואילך וזהו שכתוב: אלה העדות והחקים והמשפטים אשר דיבר משה בצאתם ממצרים פירוש: אע"פ שאמרן לישראל בצאתם ממצרים חזר עתה לאמרם כדי לבארם וחזר אח"כ למצות מחודשות ואמר בפרשת ואתחנן ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דובר באזניכם היום פירוש: דווקא היום שהם מצות מחודשות, ולכן עתה, בתחלת הספר אמר כמי שמחבר ספר ומחלק אותו חלקים ואמר אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל וגו' שהם תוכחות כולן כמו שפרש"י מדברי רז"ל…

מסביר הרב כי ספר דברים מתחלק לשלושה נושאים: תוכחות, מצוות מחודשות ומצוות מבוארות. ענייני המצוות- המחודשות והמבוארות נאמרו בוודאי על פי ה', וגם התורה מזכירה זאת בפסוקים: הפסוק וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם מתייחס למצוות החדשות שנאמרו בספר, ואילו הפסוק: בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר מתייחס למצוות שנאמרו כבר ומבוארות מחדש כאן.

הקושי הגדול איתו צריך בעל תולדות יצחק להתמודד הוא עם התוכחות– כיצד יתכן לפרש שנאמרו כבר לפני כן? ונכון יותר לשאול למה הרב מתכוון במילה תוכחות? אם נסתכל בדבריו נראה שהוא מבסס את דבריו על רש"י: שהם תוכחות כולן כמו שפרש"י, וכך מפרש רש"י: אלה הדברים – לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו ישראל את המקום, סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל.

התוכחות שרש"י מדבר אליהן הן לא דברים חדשים אלא הזכרה של אירועים שבהם חטאו עם ישראל. משה אומר דברים אלו ברמז, אך אנו יכולים לזהות את האירועים מכיוון שהתורה כבר סיפרה לנו עליהם! למשל חצרות מרמז על חטא קרח ועדתו ואילו די זהב מרמז על חטא העגל. יוצא מכך שגם התוכחות הן לא משהו חדש שמשה הביא אלא חזרה על דברים שהתורה כבר סיפרה לנו עליהם.

מעניין לשאול מדוע הביא הרב את פירושו הראשון אם הוא בסופו של דבר לא מסכים אליו, ונראה שאפשר להסביר זאת בניסיון ליישב את משמעות המילה הואיל גם לדעת הרמב"ן (שמפרש מלשון רצון) וגם לדעת רש"י (שמפרש מלשון התחלה). פירושו הראשון מתיישב עם הבנת הרמב"ן שמשה רצה לומר את הדברים (אך ה' הוא שפקד לכתוב), ואילו פירושו השני (והנכון לדעתו) מתיישב עם דברי רש"י שאומר שבנקודה זו התחיל לבאר את התורה- לבאר את שנאמר כבר לפני.

שד"ל, ר' שמואל דוד לוצאטו, מסביר שאת כל מה שאמר משה בספר דברים ציווה אותו הקב"ה לומר לפני כן. ברור הדבר ביחס למצוות, שגם אם לא נאמרו במפורש לפני כן- לא יתכן שחידש אותן משה בעצמו, ואת אותו ההיגיון מכיל שד"ל גם על דברי התוכחה ואומר:

אלה הדברים אשר דבר משה – פעם אחר פעם, פעמים רבות את כל ישראל בעבר הירדן, במדבר… כל אלה שמות מקומות שנתעכבו שם ישראל, ובכל אחד מן המקומות האלה דבר משה אל כל ישראל את כל הדברים האלה. ומה היו הדברים שהיה אומר להם? המאמר הזה לבדו:

אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע – כלומר המהלך אשר מחורב עד קדש ברנע, אשר היא סמוכה לארץ ישראל, אינו אלא מהלך אחד עשר יום למי שילך בדרך הר שעיר. ואתם בחטאתכם גרמתם לכם שתתעכבו במדבר ארבעים שנה. זאת היתה התוכחה שהיה משה מוכיחם דרך רמז בכל המקומות שהיו מתעכבים שם, רק לא היה מבאר להם הדבר באר היטב פן יקוצו בתוכחתו ויוסיפו לחטוא; ואולם בארבעים שנה בעשתי עשר חדש, כלומר כאשר מלאו ימי פורענותם, והיו קרובים להכנס לארץ, אז באר להם המאמר ההוא, ואז דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה׳ אותו אליהם, כי גם קודם לכן נצטוה להוכיחם ולהזכירם כי בחטאתם הם מתעכבים שם, והוא אמרה להם ברמז, ועכשיו באר להם הדבר…

אם כן, לפי שד"ל, כשם שלא מצאנו היכן נאמרו מצוות כגון עגלה ערופה, ייבום וחליצה, אך ברור לנו שהן ניתנו למשה מסיני ובספר דברים הוא אומר אותן, כך את התוכחות ציווה הקב"ה את משה לומר בזמן מוקדם יותר וכאן מקיים משה את הציווי.

נסיים בדברי המבי"ט, ר' משה בן יוסף טרני, בספרו בית אלוקים (שער היסודות, פל"ג),  המציג אמירה שונה במהותה מכלל הדברים שנאמרו לעיל:

המבי"ט דן בקדושת התורה ומעלה את השאלה מדוע יש קדושה אחת לכל חלקי התורה? הרי עיקר התורה הוא המצוות, ואילו הסיפורים המובאים בה נראה שיש להם מעלה נמוכה יותר, ובמיוחד כאלו שנראים רחוקים מהקדושה כגון ילדיו של עשיו או שקין ידע את אשתו. בתוך דברים אלו הוא גם מביא את ספר דברים שאפילו לא נאמר מפי ה':

מן הנראה היה, כי עיקר התורה וקדושתה אינו אלא בעניני המצוות והאזהרות לא בסיפורים ודברים אחרים הכתובים בתורה, וכן לא במשנה תורה שהדיבור הוא מפי משה… הכל קדושה אחת לעניין עיבוד הגויל לשם קדושת ספר תורה, כמו שהוא בשמות ובמצוות ואזהרות כן הוא בסיפורים, וכן בקדושת הכתיבה בחיסור וייתור אות או דיבוק, וכן בקריאה בה אפילו בציבור שווים הסיפורים לאנכי ה', ובנשבע במה שכתוב בתורה גם כן שווה וידע קין (את אשתו) וגו', ומשנה תורה לאנוכי ה'…

לגבי הסיפורים המובאים בתורה תשובת הרב היא שיש גם בסיפורים עומק וגרעין אלוקי המעניק להם קדושה, אולם לגבי קדושת ספר דברים אומר הרב את הדברים הבאים:

ואפשר שהייתה הכוונה להורות ולרמוז לנו העניין שכתבתי, כי גם שהם סיפורים ודברים קלים כפי הנראה, עם כל זה יש בהן מן הקדושה והמעלה מה שנעלם מעינינו, ועל ידי השמות הקודש הנזרעים והנטועים בתוך הסיפורים יתעלו אותם הסיפורים והיו קודש… ולכן אפשר גם כן כי על זה היו שמות הקודש אשר נזכרו בספר משנה תורה כפולים או יותר מכל ספר מהספרים הראשונים, להורות כי גם כי לפי לשון הספר נראה שנאמר מפי משה רבינו, האמת הוא כי הכול דברי אלוקים חיים, כי בכלל התורה שהייתה גנוזה לפניו אלפיים שנה קודם שנברא העולם היה ספר משנה תורה…

אומר הרב כי עם זאת שספר דברים נאמר מפי משה הוא עדיין דברי אלוקים, לא בגלל מי שאמר את הדברים, אלא בגלל מה שנאמר- בגלל התוכן שלהם! התורה הייתה גנוזה אצל הקב"ה אלפיים שנה לפני בריאת העולם, ואמירה זו באה לבטא כי אותה מחשבה אלוקית הנמצא בתורה היא שמניעה את העולם, היא שמסדרת את חוקיו, וזוהי כוונת דברי הזוהר באומרו: הקב"ה הסתכל באוריתא וברא עלמא – הקב"ה הסתכל בתורה ובנה את העולם, ולכן גם אם משה אמר את ספר דברים, מכיוון שהדברים הם בעלי חוכמה אלוקית- הם מכוונים לאותה מחשבה שמתבטאת בתורה, לאותה המחשבה שקדמה לעולם, לכן הם דברי אלוקים חיים!

ברוח זו אמרו חז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני, והרמח"ל מסביר זאת כך: והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים.

ישנם יסודות וקווים מנחים הטמונים בתורה, שמתגלים ומתפתחים עם הדורות, אולם הם כולם נובעים מאותו המקור. אותה התורה שניתנה בסיני הייתה, אותם יסודות שהיו קיימים בה עוד לפני בריאת העולם הם היסודות שמתגלים בכל דור ודור עד שכל תלמיד חכם המחדש ומגלה את היסודות הללו – דבריו הם דברי אלוקים חיים.

האם יוצא מדברי המבי"ט, שספר דברים הוא חידוש של תלמיד ותיק, חידוש כל כך מדויק עד שקיבל מקום בחמש חומשי התורה? איני יודע, אך הרעיון להסתכל בדברים, לשמוע את האמירה עוד לפני שמתסכלים לאיזה מחנה משתייך האומר, נראה שיש לה מקום גם בזמננו.

לחלקו הראשון של המאמר ניתן ללחוץ כאן.

לחלק הבא ניתן ללחוץ כאן.