אל תמנעו עצמכם מלשמוע

הדיונים שאיתם לא יכולתי להתמודד ואף סבלתי מהם מאוד, ולצערי היו לא מעט כאלה, היו אלה שבהם ידעתי שלא יקשיבו לי. לא משנה מה אגיד – לא ישמעו אותי, אין עם מי לדבר. אף שלכאורה יושבים בדיון שני צדדים – באמת זהו דיון במעמד צד אחד. והתחושה שאתה מדבר לעצמך, שלא באמת באים להקשיב לך, היא תחושה לא נעימה. אם לומר את האמת, ובכנות, גם אני מוצא את עצמי לא תמיד מקשיב למי שמדבר איתי. אם בדיונים, אם בשיחות מצומצמות יותר ואם בשיחות בתוך המשפחה.

השבת אנחנו פותחים את ספר ופרשת "דברים". בפרשה זו משה רבנו מתחיל את תהליך הפרידה שלו מעם ישראל, כאשר הם על סף הכניסה לארץ המובטחת. משה רבנו מנצל מעמד זה בכדי לערוך סקירה היסטורית, ולומר לבני ישראל את הדברים העיקריים ביותר. בין היתר, מזכיר משה את תהליך מינוי השופטים והדיינים שנעשה בתחילת תקופת ארבעים השנים במדבר, ומזכיר לעם מה הציוויים החלים על השופטים והדיינים:

וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. (דברים א, טז)

לשם מה מדגיש משה רבנו את הציווי "שמוע בין אחיכם", הרי אי אפשר לשפוט בין שני צדדים מבלי לשמוע אותם? מה המשמעות של ציווי זה?

להטעות הבריות אחריו..

צדק יראה

להעלות נר תמיד

ויהי בישורון מלך

איך להקשיב לאנשים

נתחיל בכלל היסודי ביותר בעניין, בכדי שנוכל לעמוד על הרלוונטיות של הנושא לימינו. המהר"ל (1520-1609, פראג) מסתמך בין היתר על פירוש של רש"י במקום, וקובע שאין זה ציווי עתידי או היסטורי, אלא ציווי שמתקיים כל העת ובהווה:

"שמוע לשון הוה" – דאינו ציווי, דאם כן היה השי"ן בשו"א, אלא "שמוע" לשון הוה, פירוש שתשמעו תמיד בין אחיכם, ודרך המקור לשמש על פעל שהוא נמשך… והמלה הזאת היא מקור. (גור אריה, שם)

אל לנו לחשוב שהפסוק אינו רלוונטי אלינו; ציווי זה נאמר בלשון הווה דווקא, הוא היה נכון אז ונשאר נכון לנצח נצחים.

רבי יצחק דון אברבנאל (1437-1508, פורטוגל ואיטליה) מסביר שציווי זה נועד לדיינים. הם מחויבים לשמוע לבעלי הדינים כמה שרק נדרש, כאילו בעלי הדינים היו אחים שלהם ממש. כמו שהיו מקשיבים לאחים שלהם, כך עליהם להקשיב לבעלי הדינים:

האחד שלא ירצו לשמוע הבעלי דינין ויהיה המשפט בעיניהם לעמל רב וכמאמר התנא החושך עצמו מן הדין וכו'. ועל זה הזהירם משה רבנו ע"ה ואמר שמוע בין אחיכם וגו'. ר"ל אל תמנעו עצמכם מלשמוע כי אחיכם הם. וכמו שבהיות ג' אחים ויריבו הב' מהם. האח הג' יכנס ביניהם לשפוט להם ולשום שלום. ככה השופט ראוי שישמע דברי המריבים וידון ביניהם כאלו הם אחיו.

אני לא יכול להעיד על עצמי שאני מקשיב לאחרים כאילו היו אחיי, אפילו אם לא מדובר בדיונים משפטיים, אלא בסתם שיחות, דיונים בעבודה וכדומה. באה התורה ואומרת לנו: תקשיבו לאנשים כאילו הם אחיכם. כך צריך להקשיב.

רבי חיים בן עטר הקדוש (1696-1743, מרוקו וישראל) מביא כמה הסברים לציווי זה, ונסקור את חלקם. ההסבר הראשון לציווי זה הוא שהשופטים והדיינים מחויבים לחזור בפיהם על הדברים הנאמרים מפי בעלי הדין, וכך להראות לבעלי הדין שהם אכן הקשיבו לכל טיעון שיצא מפיהם:

עוד יתבאר על דרך מה שאמרו בסנהדרין ופסקו רמב"ם.. וזה לשונו "צריך הדיין לשמוע הטענות מבעלי דינין ולשנות טענותיהם"… והוא מה שנתכוון במאמר לאמר שמוע פירוש שצריך השופט לאמר בפיו מה ששמע מבעלי דינים.

איזו תחושה מדהימה זו, לדבר עם מישהו ולשמוע אותו משקף את הדברים שאמרת. יש לי חבר טוב, שבשיחות בינינו חוזר תמיד על מה שאמרתי, ומברר את הדברים. בהתחלה זה ממש הציק לי, אבל הבנתי כמה חשוב לשקף מה ששמעת, קודם כל כדי שיידעו ששמעת.

ההסבר השני של "אור החיים" הקדוש הוא שהדיינים לא יקוצו מפני בעלי הדין, ואף שלא ייצרו תחושה של טרחה יתרה, ולא ישדרו לבעלי הדין שהם שמעו מספיק:

"שמוע בין אחיכם וגו'" – קשה מה צריך לצוות לזה אם לא ישמעו על מה ידונו, עוד למה אמר בדרך זה ולא אמר שמעו, אכן הכונה היא שיהיו מתמידין לשמוע ולא יקוצו, ודבר זה יתחלק לב' דברים. א' הוא מבעלי דינים עצמן שאם יאמרו עוד יש לנו לטעון עוד יש לנו להוכיח לא יקוצו מדבריהם, ומה גם כשירבו להביא ראיות אחר ראיות ולא הועילו לא יאמר הדיין שוב אין ראיה ואין טענה אלא שמוע בתמידות. והב' שאם הטריחו עליהם בעלי דינין לא יאמרו הרבה טורח טרחנו היום ואין לשמוע עוד טוען ונטען עד אחר זמן אלא שמוע באין הפסק, וכאן נצטוו על דקדוק עינוי הדין".

כמה פעמים הרגשנו שהפכנו לטורח בדיונים, שמשדרים לנו שדיברנו מספיק. כמה פעמים שידרנו בעצמנו לאחרים ש"התעייפנו, בואו נתקדם". התורה מבקשת מאיתנו: תקשיבו, תשמעו, כמה שנדרש.

ההסבר הנוסף, שהוא אולי המצוי ביותר, אומר שהמשמעות הפסוק היא: אל תשמעו אנשים על ידי אנשים אחרים. אל תקשיבו להם באמצעות צד שלישי או מתורגמן, אלא באופן ישיר ובלתי אמצעי. מי כמונו מבין את חשיבות העניין, שלא להקשיב לדברים שאנשים אחרים אומרים בשם אנשים או על אנשים:

עוד נתכוון על דרך אומרם במס' מכות משנה וזה לשונם: "שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי מתורגמן וכו'" ע"כ, והוא אומרו שמוע בין אחיכם ולא מהמתורגמן.

ההסבר האחרון שאני מבקש להביא בפניכם, מדברי רבי חיים בן עטר, נכון למקרה שבו צריך לשמוע שני צדדים של דיון. הוא מלווה בסיפור שאור החיים עצמו מביא, על רבי משה בירדוגו זצוק"ל (1679-1730, מרוקו). מהות ההסבר היא שבדיון בין שני צדדים, צריך להקשיב לשניהם באותו אופן בדיוק, ובאותם תנאים:

עוד ירצה שלא יהיה השופט מצהיל פניו ונושא עיניו באחד מהם ומשפיל עיניו מאחד מהם אלא שתהיה דרך השמיעה שוה ביניהם, והוא אומרו שמוע פי' דרך השמיעה תהיה בין אחיכם אם אתה תשא עיניך תשא לשניהם ואם תשפיל תשפיל לשניהם… ושמעתי מפי חכם גדול חסיד וגדול בישראל חביב עלי כרוחי ה"ה הרב ר' משה בירדוגו זלה"ה, שהיה מדקדק בשעת הדין שיהיו עיניו למטה ולא היה נושא עיניו כל עיקר, ושהיה מרגיש שאם היה נושא עיניו לצד ההכרח באיזה א' מבעלי הדין היה מתבלבל שכנגדו, והוא אומרו שמוע בין אחיכם שלא יעשו אלא השמיעה והדברים באים מהטוענים לפניהם באין השתנות לאחד מהם ובזה ושפטתם צדק.

נכון שמדובר כאן בבית הדין, אבל כמה פעמים אנחנו נדרשים להכריע במקרים בין אנשים בעבודה, בין הילדים, במשפחה. האם אנחנו יכולים להעיד על עצמנו שאנחנו מקשיבים באופן שווה, נותנים בדיוק את אותו היחס, ולא משנה במי מדובר?

נסיים בדבריו של ה"מאור ושמש", רבי קלונימוס קלמן אפשטיין (1753-1823, פולין) אשר עומד על חשיבות ההקשבה ועל ההשפעה שהיא יכולה ליצור בחברה:

וזה נרמז כאן כי ידוע אשר שמע הוא לשון אסיפה מלשון וישמע שאול את העם וכו', וזהו שמוע בין אחיכם ביאורו שתתאספו ביחד באהבה ואחוה וריעות ועל ידי זה ושפטתם צדק, כידוע מספרי קודש כי צדק הוא מדת מלכות ודינא דמלכותא ומשפט הוא רחמים והוא עמודא דאמצעיתא שיהיה צדק נמתק ברחמים בין איש ובין אחיו ובין גרו… שמסולקים כל הדינין ונמתקים ברחמים ונתגלה בעולם רחמים גמורים וחסדים מגולים על ידי התחברות כנ"ל.

שנזכה להביא לעולם אהבה, אחווה ורעות בינינו, בזכות היכולת להקשיב ולשמוע זה את זה.