'העם' מול 'בני ישראל'

לאחר כל ההקדמה הזו מגיע הרב להסבר מדוע התורה מכנה את בני ישראל פעם בשם 'העם' ופעם בשם ישראל:

והנה קודם שקבלו ישראל התורה היו בכלל שאר העם ולא נבדלו עדיין בשלימות המיוחד להם מן שאר האומות ע״כ לא נקראו בשם בני ישראל, כ״א על ידי קבלת התורה אז הבדילם ה׳ מכל העמים להיות לו לעם סגולה. ובזה יהיה ביאור הפסוקים על זה האופן:

ויהי בשלח פרעה את העם- בשעת שלוח נקראו עדיין בשם העם כי לא נבדלו עדיין מן שאר עמי הארץ לפי שלא היה כלי זיינם עליהם: לא כלי זיין הטבעי… ולא כלי זיין של התורה שהרי לא קבלו עדיין התורה… לפיכך לא נחם אותם אלהים דרך ארץ פלשתים, אע״פ שקרוב הוא, כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה- לפי שעדיין המה בכלל יתר עמי הארץ על כן בהכרח ישובו מצרימה, כי מאחר שאין בידם שום כלי זיין פשיטא שיהיו מנוצחים אם לא ישובו.

על כן: ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף- כי על ידי ניסי הים והמדבר יקנו אמונה שלימה ואז יהיו מוכנים לקבל התורה, ומשעה ההיא יהיה כלי זיינם עליהם ויהיה דומה כאילו כבר קבלו התורה ויהיו נקראים אז בשם בני ישראל להבדילם מן שאר עמי הארצות, וז״ש וחמשים עלו בני ישראל- אין חמשים אלא מזויינים בחמשה כלי זיין היינו ה׳ חומשי תורה וז׳ ספרים או שבע תפלות כאמור.

אם כן, כל זמן שלא נשלמה הכנת בני ישראל לקבלת התורה הם היו עדיין בכלל שאר העמים- ולכן בשלושת הפעמים הראשונות הם נקראים בשם העם משום שהם היו אז בכלל שאר העמים ונוהגים כשאר העמים שלא מסתמכים על הקב"ה להצלתם. ולכן בשעת היציאה נקראו עם ככל העמים, וכפועל יוצא מזה התנהלותם מול מלחמה הייתה באותה הצורה שבה עם יפעל מול אויב שנראה חזק ממנו- הוא יברח.

מתוך הדברים הללו מסביר הרב את השימוש בשם ישראל בפסוק בכך שהיה שלב שבו היו מוכנים בני ישראל להתחיל לרכוש את האמונה- והוא היציאה למדבר. נקודה זו, גם אם לא הושלמה עדיין כל ההכנה, יש בה ליצור הבדל בין עם ישראל לאומות העולם:

…ואע״פ שבשעת העלייה ממצרים לא היו עדיין מזויינים (בפועל כי עדיין לא קיבלו התורה אלא) עד שבאו למדבר מ״מ אמר וחמשים עלו וגו׳, לפי שמיד כאשר נתרצו לילך למדבר ולא אמרו היאך נלך למדבר לא מקום זרע מיד קנו האמונה, והתחלת הקנין נחשב להם כאילו היו מושרשים בה, לכך נאמר וחמושים עלו היינו בזמן שעלו מארץ מצרים אל המדבר, וסוף קנין האמונה היה על ים סוף כאמור.

מדברי הרב עולות שתי נקודות: האחת היא- מהות הסגולה של בני ישראל, והשנייה- חשיבות ההכנה. לגבי סגולת בני ישראל מסביר הרב כי סגולה זו היא התורה, ובלעדיה אינם שונים בני ישראל משאר העמים. לגבי הנקודה השנייה עולה שלכל ייעוד של האדם או העם, יש צורך בהכנה. הכנה זו היא הן מבחינה פנימית והן מבחינה חיצונית: בני ישראל לקבלת ייעודם היו צריכים הכנה רוחנית או פנימית והיא קבלת האמונה בקב"ה, אולם באותה מידה היו צריכים הכנה שהיא במהותה חומרית- מידת ההסתפקות, ורק לאחר קניית שתי המידות הם יכלו לקבל את התורה. כך גם האדם בכלל, כאשר הוא מציב לעצמו מטרה הוא צריך הכנה משתי בחינות אלו- מצד אחד קבלת הרצון הפנימי ומצד שני ההכשרה המעשית לביצוע המשימה.