החיים כולם הם תהליך אחד גדול שמוביל אותנו מתחנה לתחנה בחיים האישיים, מתפקיד לתפקיד בחיים המקצועיים וממידה למידה בחיינו הרוחניים. מי שסבור שאפשר לקפוץ ממקום מסוים למקום אחר באופן פתאומי, בדרך כלל נופל ולא מצליח להחזיק מעמד במקומו החדש. כמה פעמים ראינו חוזרים בתשובה שניסו להגיע לרמה הגבוהה ביותר תוך זמן מועט מתחילת התהליך. אלה לרוב לא מחזיקים מעמד ונופלים חזרה למצבם הראשון. המצבים הבונים והמחזקים ביותר את האדם הם הניסיונות שהוא עובר והחוויות שהוא חווה. הם מלמדים ומחזקים אותו, ובונים אותו להמשך הדרך.
בפרשת בשלח מלמדת אותנו התורה יסוד גדול במחזור החיים של כל אומה בכלל ושל כל יחיד בפרט: כל דבר בחיים דורש מעבר של תהליך, של דרך ושל ניסיונות. בני ישראל יוצאים ממצרים אחרי מאתיים ועשר שנות שיעבוד, עבדים ברמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם, ובן רגע נעשים בני חורין. לפתע, הם עדים לנפילתה של מצרים אל מול עיניהם ויוצאים ברכוש גדול ממצרים:
"וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּם-סוּף, וַיֵּצְאוּ אֶל-מִדְבַּר-שׁוּר; וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת-יָמִים בַּמִּדְבָּר, וְלֹא-מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה–וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה, כִּי מָרִים הֵם; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמָהּ, מָרָה… וַיִּסְעוּ, מֵאֵילִם, וַיָּבֹאוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר-סִין…וַיִּלּוֹנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע: כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה, לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות טו, כב–טז, ג).
כפי שנראה בהמשך, משה נדרש לעקור את בני ישראל מחוף הים בכוח. מה גורם לבני ישראל לא לרצות לצאת מים סוף? מה מצאו במקום הזה, ומדוע נסמכו לפסוקים אלו פרשיות החוסר במים והמחסור באוכל המגיעות מייד לאחר מכן?
לאחר שראו בני ישראל את מצרים טובעים בים, ביקש משה להתקדם ולהמשיך במסע אל עבר הר סיני. זה לא הלך לו בקלות, הוא היה צריך להוציא את בני ישראל מחופו של ים סוף בעל כרחם, ממש לעקור אותם בכוח. כפי שמסביר רש"י (1040-1105, צרפת):
"ויסע משה – הִסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם, שֶׁעִטְּרוּ מִצְרַיִם אֶת סוּסֵיהֶם בְּתַכְשִׁיטֵי זָהָב וָכֶסֶף וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל מוֹצְאִין אוֹתָן בַּיָּם – וּגְדוֹלָה הָיְתָה בִזַּת הַיָּם מִבִּזַּת מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר "תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף", לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַסִּיעָן בְּעַל כָּרְחָם" (רש"י, שמות טו, כב).
בואו נבין את הסיטואציה. בני ישראל, עבדים נרצעים עד לפני שבוע ימים, אחרי עשרות שנים של עבודת פרך בלתי נסבלת, עומדים לפתע על חוף הים. לפני רגע ראו את האימפריה הגדולה בעולם, זאת ששעבדה אותם באכזריות, טובעת, וכעת הם אוספים בחוף הים אוצרות יקרים, תכשיטי זהב ואבנים טובות. מובן מדוע הם לא מוכנים להמשיך הלאה: הם דורשים להישאר בחוף הים ולצבור עושר. כעת מובן גם מדוע משה רבנו כופה עליהם את הנסיעה משם.
מדרש האגדה מוסיף לכתוב מילה אחת, שמסבירה בתמצות כמה קשה היה למשה להוציא את בני ישראל מאותה סיטואציה:
"ויסע משה – שהסיעם במקל שלא היו רוצים ללכת, מפני שהיו מלקטין מן הים אבנים טובות ומרגליות, וכל ספינה שנטבעה בים וכל כסף וזהב שנטבע בים עלה כל כסף וזהב עם ביזת המצריים" (מדרש אגדה, שמות טו, כב).
משה רבנו נדרש להשתמש במקלו כדי לגרום לבני ישראל בכוח לצאת משם. משה לא יכול לסבול את המצב שבו בני ישראל רודפים בלי הבחנה אחר זהב ומרגליות טובות, והוא דורש להפסיק זאת. נעיר גם שכל נסיעותיהם של בני ישראל ממקום למקום נעשו על פי ה', מלבד הנסיעה הזאת. את הנסיעה מים סוף קבע משה על דעתו, ככל הנראה בשל רצונו לעצור את ההתרחשות. כך מבאר בעל "הכלי יקר", רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (1550-1619, צ'כיה):
ויסע משה את ישראל. פירש רש"י ויסע הסיעם בעל כרחם, לפי שלא רצו לפרוש מן ביזת הים והיה משה מתירא פן ריבוי העושר יביאם לידי חטא, ומעשה העגל יוכיח כי רוב זהב שהושפע להם היה סבת עשייתו על כן הסיעם בעל כרחם, ועוד חשב משה שרבוי העושר יהיה סבה לשלא יהיו ראויין לקבל התורה, כי התורה והעושר בורחים זה מזה והם כצרות זו לזו… ע"כ הסיעם בעל כרחם" (כלי יקר, שמות טו, כב).
משה מפחד שהרדיפה אחרי העושר תביא את בני ישראל לידי חטא ותמנע מהם לקבל את התורה, הוא נלחם בזה ועוצר את זה.
יש הסבר נוסף המובא במפרשים. רבי אברהם סבע (1440-1508, ספרד), בעל "צרור המור", מסביר שרצון אחר הניע את בני ישראל. לא רצונם להתעשר בער בהם, אלא רצון לחזור חזרה למצרים ולכבוש אותה ולעשות נקמה באויביהם, להחריב את הארץ הארורה הזאת ולהודיע את כוחו של הקב"ה בעולם:
"'ויסע משה את ישראל מים סוף' – אולי כי ישראל לא היו רוצים לצאת וליסע אל המדבר. אלא שהיו רוצים לשוב בדרך אשר באו בו. וללכת למצרים ליקח ארצם ולהנקם מאויביהם. כי היו יודעים מוצא הערים וידעו שלא נשארו בכל הארץ אלא טף ונשים. ורצו לילך שם להחריב את הארץ ולהודיעם כח ה' ויכלתו. ומשה כשראה שהיו עוברים בזה מאמר השם. הסיעם בעל כרחם אל מדבר שור" (צרור המור על התורה, שמות טו, כב).
כדי להשלים את התמונה, וכן כדי ללמד זכות על בני ישראל, נציין שבהמשך דבריו מוסיף בעל "צרור המור" שבני ישראל ביקשו להישאר על חוף הים מסיבה אחרת. אותה סיבה חלופית נובעת ממקום טהור לגמרי, והיא להמשיך ולזכות במראות אלוקים כפי שראו על הים וכך להמשיך להתנבא:
"ובמדרש הנעלם אמרו כי לא היה זה בסיבת ביזת הים ולא בסיבה אחרת. אלא לפי שישראל השיגו מעלה והשגה גדולה בראיית השכינה. כאומרם זה אלי ואנוהו עד שנהנו כולם מזיוו. ואכלו משולחנו לחם אבירים. והתנבאו נבואות גדולות עתידות. עד שלזה הטעם לא היו רוצים ליסע משם. לראות ולהשיג השגה יותר שלימה. וזהו ויבאו מדבר שור. לראות אם יוכלו לראות ולהשיג ולשור ולהסתכל במראה השכינה" (שם).
כך או כך, מציאות שבה עבדים של מאות שנים הופכים בן רגע אחד לאדונים מובילה לשיגעון, למקומות שלא מתחברים למציאות. את המצב הזה משה אינו יכול לסבול. משה מבקש לשמור על שפיותו של העם באמצעות תהליך הדרגתי, לבנות את האומה צעד אחרי צעד, להיבנות מהיציאה מהעבדות ולהפוך לעם של חירות בהדרגה. בחיים יש תהליכים שחייבים לעבור אותם, תהליכים שמכינים את האדם או את האומה לחיים, למציאות, למצבים שונים. לשום הישג אי אפשר להעפיל בבת אחת.
ואכן, לאחר נסיעתם מים סוף הוריד הקב"ה את בני ישראל חזרה למציאות הקשה, להתמודדות עם החיים האמיתיים. הבנו שאבנים טובות עושות לכם טוב, אומר הקב"ה, אבל קודם בואו נתמודד ביחד עם סיטואציה של רעב ושל צמא ומשם נתקדם. ולפי השיטה הסוברת שבני ישראל רצו להמשיך ולחזות מראות אלוקים, אמר להם הקב"ה: שיא הנבואה יגיע בעוד ארבעים ושלושה ימים, במעמד הר סיני. בינתיים, בואו נתחיל מהתחלה ונבנה את האמונה שלכם, באמצעות הניסיונות שאתם מתנסים בהם.
הקב"ה מלמד את בני ישראל לקח גדול ועצום. דקה אחרי שאספו את האבנים הטובות, הוא גורם לבני ישראל לחוש את צורכיהם הבסיסיים ביותר – מים, לחם ובשר. רגע אחרי הנבואה הנשגבת על שפת ים סוף, נבואה שלא זכה לראות יחזקאל בן בוזי הכהן במראותיו הגדולים והעצומים, מנסה ה' את אמונתם בתחום הארציות הבסיסית כמו שמלמד אותנו המדרש במכילתא : "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" (מכילתא דשירה ג, ד"ה זה אלי).
הרב עמוס חכם[2] (1912-2012, ישראל), מחכמי דורנו, בפירושו "דעת מקרא", מביא את הדברים בצורה מתוקה כל כך:
"כוונת ההשגחה העליונה לתת רווח של זמן בין העלייה מים סוף לבין מעמד הר סיני כדי להכין את העם למעמד הזה, לנסותו ולצרפו ולחזק את אמונתו. אמנם לאחר קריעת ים סוף ותשועת ישראל נאמר: 'וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ'. אבל תוכן לבות הוא ידע, שאמונה זאת, שבאה על ידי ההתלהבות וההתפעלות מן הישועה הפלאית, אינה מושרשת בעומק לבם… ועל כן סבב את הדברים, שתארך להם הדרך אל הר סיני, ויתנסו בתלאות רבות, ובאותו זמן ינתנו להם קמעה קמעה חוקים ומצוות, וכך תתבסס אמונתם, ויהיו ראויים לגילוי שכינה ויש לומר, שבמסעות אלו… נתנסו בשלוש הפורעניות הרגילות במקרא: חולי, רעב וצמא, חרב אויב. במרה למדו לדעת שה' מציל מחולי. באילים, במדבר סין, וממעשה הכאת הצור בחורב, למדו, שה' מציל מרעב ומצמא. ובמלחמת עמלק ברפידים נוכחו, שה' מציל מחרב אויב".
אי אפשר להפוך בן רגע לאיש עשיר, אי אפשר להפוך בן רגע מחייל פשוט לרמטכ"ל או מאזרח תמים לראש ממשלה, וגם אי אפשר להפוך בן רגע לאיש מאמין. גם בתחום המידות, אי אפשר להפוך מאדם כעסן לאדם רגוע ללא תהליך ממושך. כל הישג דורש תהליך למידה, ניסיונות קשים, נפילות, אירועים גדולים, מראות גדולים, צמא ורעב. אין דרך אחרת להתקדם ולהחזיק מעמד.
יש בנו עוצמות לעבור את הכול, רק צריך להבין שאין קיצורי דרך. צריך רק לקבל החלטה עם עצמנו, שזה מה שאנחנו רוצים ושאנחנו מוכנים לניסיונות, לתהליך ארוך שבסיומו נצליח להגיע ליעדנו ברמה הרוחנית והגשמית ברבדים הפרטיים והלאומיים.
——————————
[1] יחזקאל בן בוזי הכהן – היה נביא בסוף תקופת בית ראשון ולאחר חורבן הבית, ופעל בין היתר בבבל. נבואתו של הנביא יחזקאל מאופיינת במראות מרשימים וגדולים. המפורסם והראשון שבהם הוא "מעשה המרכבה" המתאר על דרך הסוד את התגלות ה' בעולם ודרך הנהגתו. חזון ידוע אחר הוא חזון העצמות היבשות, המתאר את גאולת עם ישראל דרך תחיית המתים.
[2] הרב עמוס חכם – נולד בשנת 1921 בירושלים ונפטר בשנת 2012 בירושלים. היה הזוכה הראשון בחידון התנ"ך והפך לסמל של ידענות. חוקר המקרא וחתן פרס הרב קוק לספרות תורנית (1984).
אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".
35.00₪
75.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
125.00₪
59.00₪
50.00₪
95.00₪
25.00₪
70.00₪
125.00₪
35.00₪
120.00₪
120.00₪
30.00₪
120.00₪
25.00₪
130.00₪
