פרשת בראשית עוסקת בבריאה והענקת חיים, אך יחד עם זאת היא מספרת על לקיחת החיים: הריגת הבל. קין האח הבכור הורג את הבל, ששמו מרמז על כך שהוא יעלם כאילו לא היה, לאחר ששניהם מביאים קורבן לה', אך קורבנו של הבל מתקבל ואילו של קין לא. קין כועס, הרי הוא זה שחשב ראשון על הבאת המנחה לקב"ה, אך אל מי מופנה הכעס?

יש לכך שתי תשובות: הראשונה היא שהכעס מופנה אל הקב"ה, שהרי מיד לאחר מכן הקב"ה פונה אל קין בשאלה: למה חרה לך? ולמה נפלו פניך?  הקב"ה יודע שקין כועס והוא מנסה להסביר לקין את המצב בפסוק הבא: הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו.

פסוק זה, שנחשב לאחד הקשים להבנה שבכל ספר בראשית, זכה לפירושים הרבה אך ננסה ללכת בעקבות הסברו של הרש"ר הירש שמסביר כי הסיטואציה שמתוארת בפסוקים היא בעצם של החלפת מנהיגות: מצד אחד קין הבכור ומצד שני הבל. קין מביא קרבן בשם כל משפחתו, אך הבל בהביאו קרבן נוסף מבטא את אי קבלת ההנהגה של קין, ובחירת הקב"ה בקרבנו של הבל ממשיכה את ההתרחשות הזו.

אך מדוע מקבל הקב"ה דווקא את מנחתו של הבל? הפרשנים רואים את התשובה בכך שהבל הביא מבכורות צאנו ואילו קין הביא מפרי האדמה – אך לא מראשיתה או מהמיוחדים שבה. אם מנסים לנתח את ההתנהלות של כל אחד מהם עולה שיש הבדל מחשבתי או רוחני בין שניהם: קין הוא עובד אדמה, העבודה עצמה היא קשה, אך בנוסף יש בה גם פן מעניין הבריאה – גם החקלאי בורא פרי חדש שלא היה, הדברים מתחדדים במיוחד כאשר נזכרים בסיפור הבריאה השני שם אומרת התורה: וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכׇל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר ה' אֱלֹקים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה: האדם מקבל תפקיד משלים לקב"ה בבריאה של הצומח. מצב זה יכול להביא את קין למחשה שבה הוא תופס מקום מרכזי או שווה ערך לקב"ה מבחינת הזכויות על תוצרי האדמה. הוא עבד ולכן מגיע לו את הביכורים, ואילו הקב"ה יכול להסתפק במנחה משאר הפירות.

לעומתו הבל מייצג הבנה אחרת, הבנה שדווקא מהקב"ה הגיע לו השפע ולכן הוא צריך להודות לו. אם נסתכל, הבל הוא רועה צאן, העדר הולך להיכן שיש מרעה ועשב לאכול. הבל יודע שלא הוא זה ששתל את העשב ולכן לא לו עצמו מגיעה התודה. יתר על כן, יש משהו ברועי הצאן שמוביל אותם למדרגה רוחנית גבוה יותר או לתפקידי הנהגה, והדוגמאות לכך הם כמובן משה רבינו, דוד המלך והנביא עמוס. אם כן הבל מיצג הבנה שאומרת שהקב"ה הוא בעל הבית האמיתי בעולם ולכן ראוי להודות לו בצורה הטובה ביותר- בבכורות הצאן.

אם כן אנו מבינים מדוע בחר הקב"ה דווקא במנחתו של קין. אך בכך לא מסתיים העניין:

הרש"ר מסביר כי התשובה של הקב"ה לקין אומרת שאין כאן גזירה מלמעלה, אם תטיב, אז תזכה ל- שאת – אז תעלה למדרגת גדולה שהמילה שאת מבטאת. את המילה הזו אנו מכירים מברכת יעקב לראובן: יתר שאת, שמשמעותו יתר חשיבות (בזכות הבכורה). לעומת זאת אם לא תטיב נשאר פתוח ומבטא בעצם את המשך המצב שבו הבל עדיף עליך..

המשך הפסוק מבטא על פי הרש"ר את אחד מבסיסי היהדות והאנושיות:

והנה, ״חטאת״, תאוַות החושים, נאמרה כאן בלשון זכר (״רובץ״), הרומזת לכחה הרב. יש בידה את הכח למשול בך; אך למרות זאת היא רובצת בשקט אצל הפתח, ולא תכנס מעצמה פנימה בלי נטילת רשות. אם בכל זאת תזמין את התאווה לשבת על שולחנך, היא תרגיש אצלך כבתוך שלה ותהיה לאדוניך. אולם אם לא תעורר אותה, היא תרבץ בשקט ליד הפתח; ולא רק זאת, אלא שכל תשוקתה היא שאתה תמשול בה ותנהיג אותה. ה׳ ברא את כח התאווה, לא כדי שהוא ימשול בך, אלא כדי שאתה תמשול בו. אין עליך לדכאו או להרגו, אלא ״ואתה תמשל בו״ ותנהיג אותו. זוהי כל תכליתו וייעודו. בשעה שאתה מושל בתאוותך, היא משיגה את ייעודה, ולכן ״ואליך תשוקתו״.

המילה רובץ מבטאת שכיבה בשלווה, ואילו החטאת מבטאת את תאוות החושים. את תאווה זו אפשר להגדיר כיצרים האנושיים, כחומריות ועוד. אך בניגוד לדעה שרואה בדברים אלו גורם שלילי מעצם היותו, מסביר הרש"ר לא כך הדבר:

אין תכונה אנושית שהיא טובה או רעה כשלעצמה; הכל תלוי בשימוש המוסרי. יש אכן ברכה מרובה בכח התאווה, ובלעדיו אי אפשר להשיג את מעלות הנפש. אילו הטוב היה תמיד מתוק, והרע לעולם מר, הייתה בטלה כל מעלת האדם; כיון שהיה מוכרח מחמת גזירת טבעו לעשות מעשים טובים. אולם האדם נברא כדי למשול בנטיותיו הטבעיות ולהשתמש בהן בדרך הנכונה.

הכוחות החומריים של האדם משתוקקים לשליטתו, ולכך הם מיועדים. רק כאשר אדם יודע לשלוט בהם הוא מתעלה מתעלה לדרגת אדם, אך כאשר הוא ניכנע להם אין בינו ובין בעלי החיים הבדל.

אם נסתכל נראה שהתורה לא מנסה להפוך את האדם למלאך אלא היא דורשת ממנו להתקיים בתוך המסגרת שהיא מלמדת כאדם – אם אדם היה מתעלם מיצר המין, לא היה קיום לעולם, אם אדם היה מתעלם מיצר הסקרנות – לא היו המצאות בעולם וכן הלאה.. האדם צריך לנתב את הכוחות החומריים שלו בתוך המסגרת שהתורה מציבה. אומר המדרש שהקב"ה ברא ליצר הרע תבלין והוא התורה. צריך לשים לב שלא מדובר בתרופה- התרופה הייתה מבטלת את היצר כשם שהיא משמידה את החיידקים או גורמי המחלה. מדובר דווקא בתבלין, התבלין בא ונותן טעם שונה לאותו חומר הגלם שלפני כן היה לא טעים. כך התורה – היא לא מסלקת את היצר אלא דווקא היא מנתבת אותו למקום הנכון.

לאחר כל זאת, נחזור לכעסו של קין ונראה שהוא יכול להיות מופנה גם לכיוון הבל, דבר זה יכול להיות מוסבר מהדבר הבא שקין עושה – הוא הורג את הבל. מדובר כאן ברצח הראשון, אך במידה מסוימת גם במלחמת העולם הראשונה : קין והבל היו כמעט מחצית העולם.. ההסבר הפשוט למעשהו של קין יכול להיות מוסבר בקנאה או בכעס על כך שהקב"ה שעה דווקא למנחתו של הבל, אך המדרש בבראשית רבה מוצא הסברים נוספים לריב:

"ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה" – על מה היו מדיינים? אמרו: "בואו נחלוק את העולם". אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין. דין אמר: "ארעת דאת קאים עליה – דידי" (זה אמר: הארץ אשר אתה עומד עליה שלי היא). ודין אמר: "מה דאת לביש – דידי" (וזה אמר: מה שאתה לובש שלי הוא). דין אמר: "חלוץ!" דין אמר: "פרח!" מתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".      ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: שניהם נטלו את הקרקעות, ושניהם נטלו את המטלטלין. ועל מה היו מדיינין? אלא זה אומר: "בתחומִי בית המקדש ייבנה". וזה אומר: "בתחומִי בית המקדש ייבנה", שנאמר "ויהי בהיותם בשדה" ואין "שדה" אלא בית המקדש, דכתיב (מיכה ג') "ציון שדה תיחרש".  ומתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו".  יהודה בר' אמי אמר: על חוה הראשונה היו מדיינין.

פרופ' נחמה ליבוביץ מסבירה כי בעלי המדרש למעשה מנסים להגיע לשורש המחלוקות האנושיות באשר הם, והמסקנה היא שיש שלוש גורמים לריב או מלחמות אנושיות: הגורם הראשון הוא תאוות הרכוש – שניהם רוצים לחלוק את עולם ומה שהוא מציע ובכלל זה אדמה וכסף. הגורם השני הוא הגורם הדתי – בתחומו של מי יבנה בית המקדש, והגורם השלישי הוא  חווה הראשונה – תאוות מין. או אפשרות שנייה היא ע"פ המדרש המספר על כך שלילית הייתה אשתו הראשונה של אדם אך לא הייתה הסכמה בניהם מי יהיה למעלה ומי למטה – הן מבחינת יחסי המין והן בהנהגה, ולכן נבראה חווה שנייה – דבר המעמיד את הגורם השלישי על הגאווה. 

(חוה הראשונה נקראת בשם לילית והיא מאופיינת במתירנות מינית  מרדנות ורוע לב, אפשר אם כן לראות בגורם השלישי את חוסר הממסד או אנרכיזם בנוסף על תאוות המין).

אם כן, אם לוקחים את מקרה קין והבל כאב טיפוס למחלוקת האנושית אפשר לזהות בכל אחד מהמאבקים, הן הפרטיים והן הלאומיים לפחות אחד משלושת הגורמים האלו  ואולי יש כאן גם רמז אלינו לבחון לפני שאנו מגיבים בכעס כלפי מישהו אחר האם יש בתחושה מגורמים אלו…

ברוך ה' לעולם אמן ואמן