התבונן בעצמך

השבת אנחנו מתחילים מחדש את מחזור קריאת התורה, מתחילים "מבראשית". כל מחזור חיים מפגיש אותנו עם נקודות שפל, עם פסגות חדשות, עם הצלחות, עם משברים, עם חטאים, עם טעויות, עם מעשים טובים או רעים ועם החלטות נכונות או שגויות. הקביעה הזו נכונה למחזור החיים הפיננסי של חברה עסקית, למחזור החיים הארגוני של כל ארגון. זה נכון גם סתם לתקופות ניהול, ובאותה מידה לספר בראשית בכלל ולפרשת "בראשית", שאותה נקרא השבת, בפרט.

לפני שניכנס לפרטי הדברים, נציין את אשר ציינו במאמר הקודם. על פי דברי הרמב"ן, אין אנו מסוגלים בכוחנו השכלי להבין יותר מדי מסיפור הבריאה. אי אפשר לפתוח שום דיון בספר בראשית בלי לדעת את גודל חסרון הבנתנו בנושא.

סיפור חטאם של אדם הראשון וחווה אשתו בגן עדן מוכר וידוע לכולנו, בגרסה כזו או אחרת, עוד מהסיפורים בגן הילדים. לא ניכנס לתיאור החטא ולמה בעצם קרה שם. הפעם, ננסה לגעת בקצה קצהו של השיח המתנהל בין הקב"ה לבין אדם הראשון לאחר ביצוע החטא המפורסם, אולי המפורסם בעולם:

"וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקים, אֶל-הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. וַיֹּאמֶר, אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא. וַיֹּאמֶר–מִי הִגִּיד לְךָ, כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל-מִמֶּנּוּ–אָכָלְתָּ. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם: הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה-לִּי מִן-הָעֵץ וָאֹכֵל" (בראשית ג, ט–יב).

לפתוח בשיחה, לפתוח בתשובה

מה המשמעות של קריאתו של הקב"ה לאדם הראשון "אַיֶּכָּה"? וכי הקב"ה לא יודע היכן נמצא אדם הראשון?

ידועים דבריו של רש"י (1040-1105, צרפת) אשר מסביר שפנייה זו של הקב"ה לאדם הראשון נועדה לצורך 'היכנסות בדברים' עם אדם הראשון. השאלה נועדה בסך הכול לפתוח שיחה בין האדם לקב"ה, מבלי להבהיל את האדם:

"יוֹדֵעַ הָיָה הֵיכָן הוּא אֶלָּא לִכָּנֵס עִמּוֹ בִּדְבָרִים, שֶׁלֹּא יְהֵא נִבְהָל לְהָשִׁיב אִם יַעֲנִישֵׁהוּ פִּתְאוֹם, וְכֵן בְּקַיִן אָמַר לוֹ: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ", וְכֵן בְּבִלְעָם: "מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ", לִכָּנֵס עִמָּהֶם בִּדְבָרִים…" (בראשית ג, ט).

במדרש האגדה מובא כיוון נוסף. לדברי המדרש, שאלת הקב"ה לאדם לא נועדה כדי להיכנס איתו בדברים, אלא כדי להודיע לו, עוד לפני שדנו בחטא, שיש לו הזדמנות לשוב, להודות ולתקן את מעשיו:

"'ויאמר לו איכה' – וכי אין הקב"ה יודע היכן הוא, אלא שפתח לו הדרך אולי ישוב, כיוצא בדבר ויאמר מי האנשים האלה עמך, וכי לא היה יודע הקב"ה מי היו, ועל מה באו, אלא להודיע לבלעם מי מדבר עמו, ואמר לו לא תלך עמהם" (מדרש אגדה, בראשית ג, ט).

עוד בטרם בירר הקב"ה עם אדם את החטא, הוא כבר פתח את פתח התשובה. עוד בטרם בא הקב"ה בטענה כלשהי לאדם, הוא כבר מראה לו את הדרך חזרה מדרכו הרעה. במילה אחת, פשוטה, אך עוצמתית כל כך, מאפשר הקב"ה לאדם הראשון לשוב בתשובה שלמה על מעשיו, רק בתנאי אחד – שייקח אחריות על מעשיו ולא יזרוק את האחריות על מישהו אחר. הזדמנות אדירה להתחרט, לשוב בתשובה, מבלי להתחמק מאחריות.

כלומר כבר בחטא הראשון המופיע בתורה מאפשר הקב"ה לאדם לתקן את מעשיו ולשוב בתשובה. לצערנו, אדם הראשון לא נענה לקריאה הזאת ולא מנצל אותה, הוא זורק את האחריות על אשתו: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי", ועל הקב"ה שכביכול הביא אותה וחיבר בינו לבין חווה אשתו. בכך, לא רק שחטא האדם הראשון, אלא גם באותה נקודת זמן כפר בכל הטובה אשר עשה ה' עימו, כפי שמסביר הרמב"ן (1270-1194, ספרד וארץ ישראל):

"וטעם האישה אשר נתת עמדי, כלומר: האשה אשר אתה בכבודך נתת אותה לי לעזר היא נתנה לי מן העץ והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל, וזהו מה שאמר בענשו "כי שמעת לקול אשתך" שלא היית ראוי לעבור על מצותי בעבור עצתה, ורבותינו קורין אותו בזה כפוי טובה, ירצו לפרש שענה אותו אתה גרמת לי המכשול הזה שנתת לי אשה לעזר והיא יעצתני להרשיע" (רמב"ן, בראשית ג, יב).

קריאת השכמה לאחריות

יש קו נוסף של מפרשים, שרואה בקריאתו של הקב"ה לאדם הראשון לשוב הרבה יותר מפתיחת פתח מרומז לשוב בתשובה. את קריאתו של הקב"ה לאדם הראשון "איכה" מסבירים פרשנים, שהיא לא קריאה פשוטה ורגילה, אלא שמדובר בצעקה מעומק הלב ועצה מעשית ישירות מהקב"ה: תתבונן בעצמך, תחשוב טוב, איך נפלת ממעלתך וממדרגתך עד כדי כך שעכשיו "ערום אתה". נביא בהקשר זה שני מפרשים.

בעל "אדרת אליהו", רבי אליהו בן שלמה זלמן, הלא הוא "הגאון מווילנא"[1] (1720-1797, ליטא) כותב כך:

"'ויאמר לו איכה' – פירוש התבונן בעצמך איך נפלת ממעלתך. איה מדרגתך" (בראשית ג, ט).

המלבי"ם[2] (1809-1879, אוקראינה) מביא דברים דומים ונוקבים לא פחות:

"'ויקרא ויאמר לו איכה' – הוא על שאלת המדרגה, ראה איה אתה איך נפלת ממדרגתך" (בראשית ג, ט).

הקב"ה מבקש לעורר את האדם הראשון, לנער אותו. בקריאה 'איכה' הוא מבקש להבהיר לו שהמציאות השתנתה לגמרי, ושעליו לקחת אחריות ולתקן אותה. הקב"ה צועק אליו כביכול מעמקי ליבו – "מה קורה איתך? איך הגעת למצב הזה?" תעשה חשבון נפש עם עצמך היטב היטב, איך הגעת למצב הזה. בלי לזרוק אחריות החוצה, אלא הסתכל פנימה. "התבונן בעצמך איך נפלת", "איך נפלת ממדרגתך". לא אחרים אשמים אלא אתה. עשה חשבון נפש.

תורת ישראל היא נצחית ולדורי דורות. הסיפורים המובאים בתורה בכלל ובספר בראשית בפרט, תכליתם להדריך את עם ישראל לנצח נצחים. לא היה שום צורך להביא את סיפור חטא אדם הראשון אלמלא הוא היה רלוונטי מתמיד להיום, למאה ה-21. בספר סיפורי חסידים מביאים סיפור מיוחד על רבי זלמן שניאור מלאדי,[3] מייסד חסידות חב"ד (1745-1813, בלארוס והאימפריה הרוסית). נדמה שסיפור זה ממחיש היטב את הדברים:

"כשהיה אדמו"ר הזקן, בעל ה"תניא", חבוש בבית האסורים… בא אליו שר הז'נדרמים לחקירה ודרישה. ראה השר את אדמו"ר כי איום הוא, וכולו שקוע בהרהוריו, והבין, כי איש מורם מעם לפניו. והשר היה גדול בחכמה וגם בקי בתורה. אמר לו השר לאדמו"ר: שאלה אחת בתורה יש לשאול ממך. האם תשיב על שאלתי? השיב לו אדמו"ר: שאל מה תשאל. שאל השר אמור נא לי פירוש הפסוק: 'ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה'. וכי הקב"ה לא ידע, איה הוא האדם? אמר לו האדמו"ר: האם מאמין אתה, שהתורה היא נצחית, וישנה בכל זמן ובכל דור ובכל אדם? השיב לו השר: כן, אני מאמין בזה. אמר לו האדמו"ר: פירוש הפסוק הוא, שבכל זמן קורא ה' לכל אדם ואומר לו: 'איכה'? איה אתה בעולם? הנה לאדם נקצבו ימים ושנים, שבכל יום ובכל שנה יעשה הטוב עם ה' ועם אנשים, ועל כן התבונן, איה אתה בעולמך, כמה שנים עברו עליך ומה עשית באותן השנים. הרי חיית, למשל, כך וכך שנים – מה עשית בשנותיך, האם היטבת למי שהוא?…" (סיפורי חסידים, תורה, עמ' 12(.

בכל יום ויום אנחנו צריכים לשמוע את השאלה הנשאלת כלפינו: "איכה?". אם חלילה אין אנחנו יכולים לשמוע את השאלה, עלינו לשאול אותה בעצמנו, פנימה. ככל שנשאל את השאלה הזאת עמוק יותר כלפי עצמנו, נגיע להבנה עמוקה יותר לגבי תפקידנו בעולם, המקום שבו אנו אוחזים, המגמה שלנו ולאין פנינו מועדות. ככה אולי נזכה לנצל כמה משנותינו.

בכל עת חובה עלינו לזכור תמיד שלא משנה לאיזה מצב נפלנו, מה עשינו, כמה חטאנו ובאיזה עומק אנחנו נמצאים, אם רק נרצה בכך באמת ואם רק נבין שהאחריות היא שלנו – דרך התשובה והתיקון פתוחה בפנינו תמיד. כנגד כל המשברים והנפילות, לא נסטה מהדרך. נשאל את עצמנו שוב ושוב: "איכה?"

————————–

[1] הגאון מוילנא – רבי אליהו בן רבי שלמה זלמן קרמר מווילנה, מכונה "הגר"א", ראשי תיבות של: הגאון רבי אליהו. היה פוסק, פרשן ומקובל בווילנה שבליטא בתקופת האחרונים ומגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. בעל השפעה מכרעת על עולם התורה על כל ענפיה, נחשב לסמל ההתמדה והשקדנות.

[2] המלבי"ם – ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל, 1809-1879. רב, מגיד ופרשן המקרא. חי באוקראינה ובאימפריה הרוסית. חיבר ספרים בהלכה, פירוש לתורה בשם "התורה והמצווה" ופירוש לתנ"ך "מקרא קודש".

[3] רבי זלמן שניאור מלאדי – שנת לידתו אינה ידועה במדויק (בין 1745 ל-1749) ופטירתו בשנת 1812. פעל באימפריה הרוסית ומכונה "האדמו"ר הזקן", "בעל התניא" על שם ספרו היסודי "ספר התניא" או בעל "שולחן ערוך הרב" על שם ספרו. מייסד חסידות חב"ד.