על מספרים ובני אדם

כשהייתי נער, כל שהיה עלי לזכור זה שלושה מספרים: תאריך הלידה שלי, תעודת הזהות שלי ומספר הטלפון בבית. כשהתגייסתי, נוסף לכך המספר האישי שלי. היום, עשרים וקצת שנה אחרי, כמות המספרים שעליי לזכור כדי לנהל חיים תקינים שולשה ואפילו רובעה. יש לי מספר רישיון נהיגה ומספר דרכון. אני זוכר את מספר הטלפון הנייד שלי, של אשתי, של אבי ושל ילדיי. אני זוכר את מספר חשבון הבנק שלי, את הקוד הסודי של כרטיס האשראי ואת הסיסמה לכניסה לחשבון האונליין שלי. עלי לזכור את הקוד לביטול האזעקה במכונית, ועוד הרבה מאד סיסמאות לאתרים שונים שמהם אני מקבל שירות.

החיים שלנו כיום מושתתים יותר מאי פעם על מספרים. חשבו על ההון שלכם. מספר האנשים שמחזיק בכסף או בשווה כסף פוחת והולך. רוב הפעילות העסקית כיום נעשית באמצעות העברת כספים דרך חשבונות ואפליקציות, כלומר בתחלופת ספרות ומספרים. כדי להיות מיליונר צריך רק להוסיף כמה אפסים ליתרת הזכות שבחשבון הבנק, וכדי לפשוט רגל צריך רק להוריד אותם. גורלנו תלוי במספרים שממלאים את החיים שלנו.

אבל מספרים לא רק מנהלים את החיים שלנו אלא גם עוזרים לנו לנהל אותם. כשאנחנו יודעים כמויות של דברים אנחנו מסוגלים להשתמש בהם בחכמה. כשאנחנו יודעים כמה כסף יש לנו אנחנו יודעים אם אפשר להגדיל את ההוצאות או שצריך לצמצם אותן. כשאנחנו יודעים סטטיסטיקות של אירועים, אנחנו יודעים למה לצפות וכיצד להתכונן לתרחישים צפויים או בלתי צפויים. ציונים שאנו מקבלים עוזרים לנו להעריך את היכולות שלנו. ובדומה לכך – כשאנחנו יודעים את כמות האנשים שחיים איתנו, אנחנו יכולים להעריך בדיוק מירבי את כוחנו.

*

מספרים. זהו סודו של ספר במדבר, שלא במקרה נקרא בלשון חז"ל "חומש הפקודים", ובאנגלית Numbers. הספר פותח בציווי לספור את בני ישראל:

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגולגולותם.

בעקבות ציווי זה, פרשת 'במדבר' תתאר בפירוט רב כמה מונים שבטי ישראל. היא גם תספור, יחד עם פרשת 'נשא', את שבט לוי ואת הבכורים. לקראת סוף הספר, בפרשת 'פנחס', נקרא שוב על מניין בני ישראל בשנת הארבעים למסע במדבר. אך מדוע מספרם של בני ישראל כה חשוב כעת? מה השתנה בתחילת ספר 'במדבר' שמצדיק ספירה כה מדוקדקת?

את המשמעות הראשונה של המספרים מביא רש"י בשם המדרש:

מתוך חיבתן לפניו – מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים – מנאן. וכשנפלו בעגל – מנאן, לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהם – מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן ובאחד באייר מנאם.

יש כאן מבט מעניין על המספרים. מספרים מבטאים חשיבות. כשמשהו חשוב לנו, איכפת לנו כמה בדיוק יש לנו ממנו. הדוגמה המובהקת לכך היא כסף. סקר שנערך בארה"ב בשנת 2018 מצא ש-36 אחוזים מהציבור הבוגר בודקים את חשבון הבנק שלהם פעם ביום. 30 אחוזים נוספים בודקים את חשבון הבנק שלהם אחת לשבוע. כסף חשוב לנו ולכן אנו בודקים באופן תדיר כמה בדיוק יש לנו ממנו.

אבל זה לא רק כסף אלא גם דברים אחרים שחשובים לנו. אספנים אוהבים לספור את פריטי האספנות שלהם. סבים וסבתות יספרו בגאווה על מספר הילדים והנכדים שיש להם. לא לחינם, כשאנו רוצים לומר בעברית מדוברת שמישהו או משהו לא חשובים, אנו אומרים שלא "סופרים" אותם. המספר מבטא חשיבות. וכפי שכתב ידידי אסף פרי, לספור אדם מראה שהוא חלק מן הסיפור.

על פי המדרש, זו גם הסיבה שאלוהים מונה את בני ישראל בתחילת ספר במדבר. כשבני ישראל היו במצרים אף אחד לא ספר אותם. הם היו כוח עבודה, שנבחן בתפוקות שהוא מייצר, אך הם לא עניינו את אדוניהם כבני אדם. לכן, הדבר הראשון שהתורה מציינת כשעם ישראל יוצא ממצרים, הוא המספר שלהם: "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף". פתאום יש לבני ישראל מספר, יש להם חשיבות, וזה הביטוי הראשוני לחירות שלהם.

גם כאן, בתחילת ספר במדבר, אלוהים מבקש לבטא את חביבותם של בני ישראל בעיניו ולכן הוא מורה על ספירתם. אנו מצויים חודש לאחר חנוכת המשכן, בה ירדה השכינה אל מחנה ישראל. מפגש זה יצר חיבה וקרבה, ואלו באות לידי ביטוי בספירה המחודשת של בני ישראל, כמעין אוצר שבעליו נהנה לסופרו.

*

אבל יש כאן עניין נוסף. שכן, כפי שאמרנו, מספרים לא רק מבטאים חיבה אלא גם מאפשרים שליטה. והשליטה נדרשת במיוחד כאשר נכנסים לתקופות של חוסר יציבות.

כזה הוא המדבר. המדבר מהווה תקופת מעבר, בין החיים הקבועים במצרים ולמרגלות הר סיני ובין היישוב הקבוע בארץ. בתקופה הזו עם ישראל צפוי להיות בתנועה, וממילא חשוף יותר לפגעים שונים. זו הסיבה שבספר במדבר נקרא על כל כך הרבה תלונות ומרידות של בני ישראל במשה ובאלוהים. תקופת מעבר היא תקופה רגישה, המסוגלת להעיר שדים ולחשוף עצבים. חוסר היציבות הפוליטי גורם לחוסר יציבות נפשי ומוביל לעצבנות ורגישות יתר.

מציאות זו מופיעה בצורות שונות בחיים של כל אדם. אנו חווים תקופות של מעבר בשלבים שונים בחיינו: בגיל ההתבגרות, ביציאה מן הבית, בזמן האירוסין (בין ההחלטה להינשא לחתונה עצמה), במעבר בין עבודות, בפרישה בגיל הפנסיה ועוד. בתקופות אלו אנו רגישים יותר ופגיעים יותר. חוסר היציבות מערער אותנו וגורם לנו לתחושות עצבנות וגם תסכול.

זה הזמן שבו אנו זקוקים יותר מכל לתחושת יציבות, לתחושת שליטה, ומספרים עוזרים לנו בכך. כשאנו יודעים מה יש לנו וכמה, אנו מסוגלים להיערך נכון לתקופות המעבר ולצלוח אותן. כשאנו יודעים כמה כסף יש לנו, אנו יודעים כיצד לנהל נכון את ההוצאות בתקופות שבין עבודות. כשנער מתבגר יודע כמה מבחני בגרות צפויים להיות לו הוא יודע לנהל את הזמן שלו נכון כדי להצליח ללמוד לכולם. וכשזוג שמתחתן יודע כמה אורחים עליו להזמין לחתונה הוא יודע להיערך נכון בבחירת האולם וניהול התשלומים.

גם המספרים של ספר במדבר מסייעים למשה לצלוח את תקופת המדבר. הידיעה כמה אנשים יש בכל שבט עוזרת לו לסדר את המחנה בצורה כזו שלכל שבט ולכל בית אב יהיה מיקום קבוע במחנה. גם בזמני מסע, כל אדם ידע לפני ואחרי מי הוא צועד. המספרים גם עוזרים למשה לנהל את תנועת המשכן. פירוק המשכן והרכבתו, שהם אולי הפרוייקט האדריכלי המורכב ביותר בתקופת המדבר, מוטלים על שלוש משפחות שבט לוי, שכל אחת מהן יודעת בדיוק את תפקידה. המספרים מאפשרים למשה לראות איזה כוח אדם מצוי ברשותו.

וכמובן, מספרם של בני ישראל גם מאפשר לנהל אותם מבחינה צבאית. עם היציאה למדבר עם ישראל רואה כבר את הכניסה לארץ, שם יפגוש עמים שאיתם יצטרך להילחם. כדי להיערך לכך יש צורך לבנות את הצבא ולסדר את הגדודים. כמו מפקד הסופר את חייליו, כך מצווה משה לספור את אנשי הצבא בישראל: "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאותם". המניין לא רק מסייע אפוא בניהול המחנה אלא גם מכין את עם ישראל מבחינה צבאית לקראת כיבוש הארץ.

*

ובכל זאת, עננה מרחפת מעל סיפור המספרים של פרשת 'במדבר' ועל הספר כולו. בספר שמות, מצאנו שהתורה אסרה למנות את בני ישראל:

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם.

על פי התורה, ספירה מובילה לנגף, ועל כן אי אפשר למנות את בני ישראל כשלעצמם אלא יש לעשות זאת באמצעות כופר. מסיבה זו, לאחר שנים רבות, שאול המלך ימנה את צבאו לא באופן ישיר אלא ישתמש לשם כך בטלאים ודוד ייענש על כך שמנה את בני ישראל באופן ישיר.

איסור זה מתעתע: אם דיברנו עד כה על חשיבות הספירה ועל התועלת שלה, מדוע אנו מוצאים כאן שהדבר אסור?

תשובה עקרונית אחת יש לכך: כל עוד מדובר בחפצים או בכסף, אין כל מניעה לספור אותם. אך כשמדובר בבני אדם, הספירה הופכת למסוכנת. הסכנה אינה נובעת רק מאיזה נגף פלאי שיבוא ויכה בסופרים ובנספרים. הסכנה טמונה בעצם פעולת הספירה. שכן הספירה הופכת את בני האדם מסובייקט לאובייקט. היא נוטלת את אישיותו הייחודית והחד-פעמית של כל אדם והופכת אותו לנתון סטטיסטי יבש ועיוור.

כשהתורה אוסרת עלינו לספור בני אדם היא מטמיעה בנו את התודעה שאדם הוא לעולם אינו חלק אלא שלם. לכל אדם ערך אינסופי שאי אפשר באמת למדוד אותו. האם ציון שתלמיד מקבל במבחן באמת משקף את כל יכולותיו והפוטנציאל שלו? אבוי למורים שיחשבו כך. ציון במבחן מעיד אולי על ידע נתון בזמן מסוים, אבל הוא לא חושף את המאמץ וההשקעה של התלמיד, את ההתקדמות או הנסיגה שלו, את הרקע שממנו הוא בא וגם לא את הפוטנציאל העתידי שלו. ציון הוא אינדיקטור מאד נקודתי שלעולם לא יוכל באמת להעריך את עולמו של התלמיד.

גם בצבא זה כך. מלחמת ששת הימים נחרתה בזיכרון הישראלי כניצחון מזהיר על צבאות ערב. אלפים חגגו ברחובות בעקבותיה. אבל עבור 736 משפחות, שיקיריהן נפלו במלחמה הזו, המלחמה הזו היא פצע מדמם שלעולם לא יתאחה. אסור לנו לעמעם את הכאב על הנופלים בשם השמחה הלאומית על הניצחון. יש לחגוג את ההישג המופלא אבל בה בעת לזכור את המחיר הנורא שיש באבדן של כל חייל שהביא לניצחון הזה.

אמת, מפקד שמתכנן מבצע נועז אינו יכול לקחת בחשבון את כאבם של ההורים על החיילים שהוא מסכן ושעלולים לא לשוב בחיים. עליו לחשוב במספרים בלבד – מהם אחוזי ההצלחה ומהם אחוזי הסיכון. אם יחשוב על הצער האינסופי של משפחות הנופלים, הוא לא יכול להוציא לפועל אף מבצע. לכן התורה מתירה לספור ואף סופרת בעצמה. אנו זקוקים למבטם של המספרים כדי להוציא לפועל פרוייקטים. אבל יחד עם זאת אסור לתת למספרים לעוור את עינינו. כמדובר בבני אדם, צריך תמיד לזכור שמאחורי כל מספר ניצב עולם ומלואו. אי אפשר להיות אדישים לחדשות המספרות על אדם אחד שנהרג או נפצע. גם אם התרחש נס, ורבים מאד נצלו, עדיין הפגיעה באדם אחד היא אינסופית. לכן אסור לספור בני אדם כשלעצמם. תמיד צריך להשתמש בכופר, באמצעי אחר שיבוא תמורת האדם. אותו נספור, אך לא את האנשים.

זהו סיפורם המורכב של המספרים בחיינו. אנו זקוקים להם וצריכים אותם כדי להתקיים וכדי להבטיח את עתידנו. אבל אבוי אם הם ישתלטו עלינו. אי אפשר להמיר חיים בטבלת אקסל. אי אפשר להמיר אדם בטבלה של ציונים. האדם תמיד יהיה מעבר לכך, שלם ואינסופי, נטול תג מחיר.