נאום הגבר שתום העין

בפרשת "בלק" אנו פוגשים את בלעם, הקוסם והנביא הגדול של אומות העולם. חז"ל אף משווים את בלעם למשה רבנו ואומרים שאמנם בישראל לא קם נביא כמשה רבנו, אבל בקרב אומות העולם קם: בלעם. בלעם היה ידוע בקללותיו ובברכותיו, כפי שמעיד עליו מלך מואב: "כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר" (במדבר כב, ו). לכן בלעם שוכר אותו בכדי לקלל את בני ישראל, ואולי כך למנוע מהם את הכניסה לארץ ישראל ואת כיבוש מואב. 

שלוש פעמים רצופות מנסה בלעם לקלל את ישראל ולפגוע בהם, שלוש פעמים הקב"ה שם את הדברים בפיו ומברכם. אבל היה תנאי אחד לכל ניסיון קללה: בלעם היה חייב לראות את העם פיזית. כך דורש בלעם בכל פעם: 

 וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת-בִּלְעָם, וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם, קְצֵה הָעָם… וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק, לְךָ-נָּא אִתִּי אֶל-מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם–אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה, וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה; וְקָבְנוֹ-לִי, מִשָּׁם…  וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹקים". (במדבר כב-כד) 

שלוש פעמים מנסה בלעם לקלל את ישראל, כאשר הוא צופה בהם מהצד, ושלוש פעמים יוצאות ברכות מפיו. לפני כל ברכה נושא בלעם הקדמה על עוצמתו וכוחו שלו עצמו, ובפעם השלישית כך זה נשמע: 

וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; וַתְּהִי עָלָיו, רוּחַ אֱלֹקים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר:  נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן. נְאֻם–שֹׁמֵעַ, אִמְרֵי-אֵל:  אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם". (במדבר כד, ב-ד)

בלעם מגדיר את עצמו כ"שְׁתֻם הָעָיִן". מה משמעותו של הביטוי הזה, ואיך זה קשור ליכולת של בלעם לקלל את בני ישראל?

סתום העין או גלוי העין?

ישנן שתי דעות מרכזיות אצל המפרשים בנוגע לביטוי זה, ושתיהן מובאות במדרש. האחת היא שלבלעם הייתה חסרה עינו הפיזית. לדברי דעה זו, הקב"ה סתם את עינו כדי שלא יוכל לראות את ישראל בנקודה ספציפית מאוד. כך נמנעה פגיעה בהם, כדברי המדרש: 

ונאם הגבר שתם העין – מכאן שבלעם סומא באחת מעיניו היה, אל תקרא שתום אלא סתום, ולמה סתמו האל, לפי שאמר ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב"ה מונה רביעיותיהן של ישראל ואומר אימתי תבוא שעה שיצא ממנה, אמר אותו רשע שהיתה עינו רעה מי שהוא קדוש ומשרתיו קדושים יסתכל בדבר זה, וכיון שראה הקב"ה שהיתה עינו רעה אוצרה וסימא עינו. (במדבר רבה, כד, ג) 

בלעם היה מסתכל בעיניו על הנקודה שאמורה להיות הצנועה והקדושה ביותר בעם ישראל, בעת שבה היו נמצאים זה עם זו וזו עם זה בקדושה. מטרתו הייתה אחת – לפגוע כבר מהראשית בזרע ישראל קודש. הקב"ה ידע היטב שלראייה זו, לעין הרעה הזאת, יש פוטנציאל נזק עצום בזרע ישראל. משום כך החליט למנוע מבלעם את היכולת לבצע את זממו באמצעות סתימת עינו. הקב"ה בכבודו ובעצמו מכיר ביכולת הנזק הקיימת בעין הרעה של בלעם ודומיו, ומונע זאת באופן אקטיבי. 

בדעה זו אוחז גם רש"י, אשר טוען בפירושו לגבי בלעם ש "עֵינוֹ נְקוּרָה וּמוּצֵאת לַחוּץ וְחֹר שֶׁלָּהּ נִרְאֶה פָתוּחַ". 

דעה אחרת המובאת באותו מדרש היא שעינו של בלעם לא הייתה סתומה פיזית. אדרבה, עינו הייתה פתוחה ומסוגלת לקבל מראות אלוקים, שאף עין אחרת לא הייתה מסוגלת לראות. לדעה זו, זו משמעות הביטוי "שתום עין": 

ד"א "שתום העין" – פתוח העין, שראה מה שלא ראו כל הנביאים, ואין שתום אלא לשון פתוח, כמו שאמרה המשנה כדי שישתום ויסתום ויגוף".

דעה זו מופיעה כבר בתרגום אונקלוס ואחריו ברשב"ם, נכדו של רש"י (1085-1158, צרפת):  "שתום העין – פתוח עין. רואה מראות אלקים…"

 עין טובה, עין רעה

אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר (1696-1743, מרוקו וארץ ישראל), מסביר בפירוט כיצד עינו של בלעם יכלה לפגוע באחרים: 

כנגד מעשיו אמר הגבר שתום העין שהיה ניכר במעשה עיניו שכל מקום שהיה מסתכל בעיניו היה לוקה, ולכן היה סותם עינו הרעה לבל יזיק, ואפשר שהיתה לו עין השמאלית מיוחדת לזה, ואם נפרש שתום העין הוא לשון פתיחה ירצה שהיה מסומן בפתיחת עינו להרע, כנגד מקומו אמר שומע אמרי אל שהיה עומד לנס עמים ואין אדם אחר עומד במקום זה של נבואה. 

לבלעם הרשע הייתה עין מיוחדת ומיועדת לעשות רע, לגרום לנזק לאחרים באמצעות הראייה. כל מקום שהיה מסתכל בו – היה המקום לוקה. גם הקב"ה מודע לכוח הנזק הקיים בעין רעה, ולכן סתם לו עין אחת.  

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (1740-1810, פולין) היה ידוע בכינויו "סניגורן של ישראל". בכל מקרה ואירוע היה מסנגר על מעשיהם של בני ישראל, לא משנה מה הוא ראה. הוא הבין היטב את משמעותן של עין טובה ועין רעה, ואת התועלת או הנזק שהן יכולות להביא לעולם. רק גדול כזה יכול לכתוב את הדברים הבאים: 

נאום הגבר שתום העין. כי יש עין טובה שרוצה להשפיע טובות על ישראל וזה לעומת זה עשה הא-להים שיש גם כן עין רעה מצד הקליפה. ובלעם בכאן לא היה יכול לפעול בעינו הרעה שינק מהקליפה שהשם יתברך לא הניחו. נמצא לא היה לו יניקה מעין רעה וגם מעין טובה לא היה לו יניקה, דהיינו מהקדושה, כי מה שברך את ישראל היה בעל כרחו שלא מרצונו ודעתו, רק השם יתברך כפה אותו וכיון שלא היה מדעתו משום הכי לא היה לו יניקה מסטרא דעין טובה. לכן אמר שתום העין, שנעשה אז סומא, כי לא היה לו אז יניקה לא מצד הקדושה עין טובה ולא מצד הקליפה עין רעה כנ"ל. לכן נעשה סומא בעיניו. (קדושת לוי, בלק).

העיניים מייצרות מציאות, משנות ומשפיעות עליה. כולנו מרגישים ויודעים את זה, בכל יום ובכל מקום שבו אנחנו נמצאים. באמצעות עין טובה העולם מתברך, ובאמצעות עין רעה יכול לקרות ההיפך. בלעם איבד את היכולת להשפיע על המציאות לטובה – שכן זה לא היה על דעתו, אך גם לרעה – שכן הקב"ה סתם את עיניו. 

בכוחנו לבחור כיצד להשתמש בכוח האדיר שניתן ברשותנו – הראייה. באמצעות ההסתכלות וההתבוננות שלנו בעולם, במציאות ובאנשים נוכל לבנות או להרוס. במבטנו נוכל לעשות טוב או לקלל, להביא אור או חושך. זאת הבחירה שלנו. רק נזכור תמיד: מבלעם ניטלה יכולת הראייה וממילא יכולת ההשפעה על המציאות.

הנשר והעטלף

הרב ברוך הלוי אפשטיין (1860-1941, בלארוס) מביא בפירושו "תורה תמימה" משל, שבאמצעותו הוא משווה בין הנבואה של משה לנבואה של בלעם. בדבריו הוא מחלק בין שתי ראיות – אחת של אור ואחת של חושך:

משל לנשר ועטלף. שניהם יודעים עת זריחת השמש ובא השמש, אך מנקודת הראות, שתי הקצוות שונות תכלית שינוי זה מזה. כי כידוע טבע הנשר שאוהב קרני השמש, ובלילה עיניו כהות מראות, וכנגד זה העטלף ימצא קורת רוח רק באישון לילה ואפילה ומתיירא הוא מפני אור היום. הנשר יודע כדי להקיץ ולראות אור חיים, והעטלף יודע כדי להיטמן ולהיחבא… וציור זה מקביל לידיעת משה ובלעם את דעת עליון, כי אז בעת ששרתה עת רצון להשפיע אורה וברכה אז נתעוררה נבואת משה, וכיוון את השעה לחלות פני עליון לתכלית זו, ואף בלעם ידע העת ההיא אבל נתחמק ועבר בעת הטובה ההיא וכבש נבואתו כמו העטלף… ומבואר לפי זה שאמנם שניהם ידעו לכוון דעת עליון, אבל זה פירש לאור, וזה פירש לחושך. (תורה תמימה דברים לד, הערה כו)    

שנזכה להיות כמו הנשר: בוחרים לראות את אור החיים ולהסתכל על האנשים לידנו, על החברים לעבודה, על השותפים לחיים, ועל הקהילה שלנו בעין טובה. שנזכה מכח מבט זה להשפיע אור וטוב בעולם.