מתלמידיו של אברהם

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי: וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר: (במדבר, כ"ב, ה'-ו')

פרשת בלק מזמנת לנו פגישה עם אחת הדמויות המעניינות שבתורה- בלעם בן בעור. בלעם מעורר עניין בכמה רמות:

מהבחינה הסיפורית הוא דמות מסתורית ולא מוכרת בעלת קשר עם הקב"ה, הקושיות סביב מעשה האתון, הניסיונות לקלל, הליריות של ברכותיו ועצם הסיפור המתרחש מחוץ למסגרת של מחנה ועם ישראל.

מהבחינה התיאולוגית הוא מעורר שאלות ביחס לנבואה- כיצד להתייחס לאדם מחוץ לעם ישראל שהקב"ה נגלה אליו? האם יש נבואה מחוץ לעם ישראל והאם בכלל היה נביא או קוסם? וכמובן מהבחינה החינוכית עולה השאלה כיצד להתייחס לבלעם ומה אפשר ללמוד מהסיפור כולו?

חז"ל ראו בבלעם אב טיפוס לאדם שלילי באשר הוא ולכן ניסו ללמד אותנו, דרך דמותו, ממה עלינו להתרחק ולהישמר:

כל מי שיש בו שלושה דברים הללו- מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלושה דברים אחרים- מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה ונפש שפלה- מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה ונפש רחבה- מתלמידיו של בלעם הרשע. (מסכת אבות)

ויקם בלעם בבוקר ויחבש את אתונו- אמר רשב"י: אהבה מקלקלת את השורה, שנאמר: 'וישכם אברהם בבוקר ויחבש את אתונו', וכי לא היו לו כמה עבדים? אלא האהבה מקלקלת את השורה. ושנאה מקלקלת את השורה, שנאמר: 'וישכם בלעם בבוקר ויחבש את אתונו', וכי לא היו לו כמה עבדים? אלא שנאה מקלקלת את השורה. (בראשית רבה).

אל זקני מדיין- מה טיבם [שייכותם] של זקני מדיין כאן? שהיו [מואב] רואים את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ. אמרו: מנהיג שלהם [משה] היכן נתגדל ? [במדיין] נדע מהן מה מדתו. אמרו להם זקני מדיין: אין כוחו אלא בפיו. אמרו להם: אף אנו נבוא כנגדן באדם שכוחו בפיו [בלעם]. (תנחומא).

בשלוש דוגמאות אלו מעמידים חז"ל את בלעם מול אברהם אבינו ומול משה רבנו:

בדוגמה הראשונה מסכת אבות מעמידה את בלעם מול אברהם, ושואלת- מה באדם הופך אותו לאדם חיובי, ולעומת זאת מה מגדיר אותו כשלילי? תשובת המשנה היא המידות[1], וזאת משום שהן אלו שמגדירות כיצד יעמוד האדם מול העולם וכיצד יתנהל בעולם. צריך לשים לב כי המשנה מדברת על תלמידי בלעם, משמע לא המידות שנולדים איתן הן שקובעות מיהו האדם אלא המידות שהאדם רוכש הן שחשובות, ושם לב לכך בעל המדרש שמואל[2] באומרו:

ומה שהקדים ואמר ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע השמיענו כי אף אם האדם יהיה משולל מהדברים שהם בתלמידיו של אברהם אבינו לא מפני זה יקרא מתלמידיו של בלעם הרשע ולכן לא אמר: וכל מי שאין בו שלשה דברים הללו מתלמידיו של בלעם הרשע, להודיע כי דווקא מי שנטה עצמו אל צד אחר מן הקצה אל הקצה לקנות ג׳ דברים אחרים בתכלית הרע והפחיתות אז הוא נקרא מתלמידיו של בלעם הרשע. נמצא לפי זה ששלוש חלוקות בדבר: מי שיש בו ג׳ דברים הללו עין טובה וכו׳ הוא מתלמידיו של אברהם אבינו ואם הוא משולל מהם לא יקרא תלמיד לאברהם וגם לא מתלמידי בלעם כי הוא איש בינוני אמנם כאשר קנה בנפשו קנין של ג׳ דברים אחרים אז הוא מתלמידיו של בלעם. 

בדוגמה השנייה המדרש רבה מעמיד גם הוא את אברהם ובלעם זה מול זה אלא שהפעם השאלה שעומדת בבסיס המדרש היא מהי המטרה של מעשי האדם? הדרשן במדרש מתייחס למוסכמות החברתיות: גם אברהם וגם בלעם 'קלקלו את השורה', הם היו יוצאי דופן בהתנהגותם ופעלו שלא במסגרת המוסכמה החברתית. הדומה הוא ששניהם פעלו מתוך אותה הסיבה: להיטות למלא רצון כל שהוא, אך ההבדל היה במטרה– האחד רץ למלא את רצון אביו שבשמים והשני רץ לקלל[3].

עצם הרצון, השאיפה והכוח לרוץ ולפעול הם לא דברים שליליים ולמעשה כל מי שרוצה ליצור שינוי חייב אותם, כך גם לגבי כל חברה הרוצה להתקדם, אולם עם כל הצורך בהם- הם עדיין כלים וכמו שהם יכולים להוביל יצירה חיובית הם עלולים לשמש גם למטרה ההפוכה: נקמה, החרבה והפיכת הטוב לרע.

בדוגמה השלישית המדרש תנחומא גם עוסק במטרה, אולם הוא שם את הדגש על הכלי להשגת המטרה: כיצד האדם משתמש בכליו להשפיע על העולם? מדרש זה נאמר מתוך נקודת מבטם של זקני מואב- הם רואים את בני ישראל מנצחים שלא כדרך הטבע וכשהם חוקרים בדבר הם מוצאים את משה, שכוחו בפיו, ולכן הם מחפשים מישהו שגם הוא כוחו בפיו על מנת להתמודד נגד משה.

כוחם של משה ובלעם נתפס כזהה, שניהם משנים מציאות דרך המילים שהם מוציאים, אולם ההבדל הוא לא רק לשם מה הם מדברים אלא מה הם מוציאים מפיהם- האם הפה מברך ומדבר תורת חיים או שמא מקלל ומחרחר ריב? בניגוד למדרש הקודם אשר דיבר על רצונות שונים למרות שדרך הפעולה זהה, כאן המדרש שם דגש על המעשה עצמו- האם תוכן המעשה הוא חיובי או לא?

אם כן, שלושה מקרים בהם חז"ל לקחו את דמותו של בלעם ודרכה לימדו אותנו לשאול את עצמינו איזה מין אנשים אנחנו: האם אנו משפרים את המידות והתכונות איתן נולדנו- האם אנו מחזקים את החיובי שבנו ומתקנים את השלילי? מהן המטרות של מעשינו- האם אנו מנסים לשפר את הסביבה ואת המציאות שבה אנו חיים או שמא אנו פוגעים בה? כיצד אנו משתמשים בכלים שהקב"ה נתן בנו- האם להשפיע טוב או שמא לפגוע? ויהי רצון שנזכה להיות תמיד מתלמידיהם של אברהם ומשה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

———————————————–

[1] הרמב"ם: עין טובה כבר בארנו פעמים רבות שעניין עין טובה היא ההסתפקות ונפש שפלה היא הזהירות ורוח נמוכה היא הענוה יתירה…והשלש שכנגדן הוא החריצות לקנות הממון והוא עין רעה ורוב התאווה והיא נפש רחבה והגאוה והיא רוח גבוהה.

[2] רבי שמואל די אוזידא (1545–1604) (ה'ש"ה–ה'שס"ד) היה ראש ישיבה, מקובל ומחבר ספרים שחי בצפת. מתלמידיו הראשונים של האר"י, וחברו של רבי משה קורדובירו.

[3] למעשה יכולים שני אנשים לעשות את אותו המעשה, שניהם היכו אדם אחר למשל, על פי החוק היבש שניהם אשמים במעשה אלימות באותה המידה, אולם ברור שאם הקשר המעשים יהיה שהאחד שדד באלימות והשני הגן על הנשדד, אנו נשפוט אותם בצורה שונה- משמע מטרת המעשה יש בה בכדי להשפיע האם מדובר בפשע או בחסד.