עגלת קניות

מנהיגותו של בלק

בעיה אחת עיקרית נראה שיש במעשיהם של בלק ובני עמו, בעיה שמגדירה את מעשיהם מההתחלה כטעות - הם נכנסו למלחמה לא להם.

מנהיגותו של בלק

בעיה אחת עיקרית נראה שיש במעשיהם של בלק ובני עמו, בעיה שמגדירה את מעשיהם מההתחלה כטעות – הם נכנסו למלחמה לא להם.

בתחילת פרשת בלק אנו קוראים על הגעתם של בני ישראל לערבות מואב, אולם במקום לספר על מה שקורא במחנה ישראל, מספרת לנו התורה על תגובתם של המואבים: וַיָּגׇר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא, המואבים מפחדים, ויש להם סיבה לכך- הם נמצאים בעמדת נחיתות ומיעוט מול בני ישראל שרבים מהם. פחד זה מביא לפנייה למדין: וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כׇּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. ברית זו אינה טבעית, ורש"י מסביר: והלא מעולם היו שונאים זה את זה, כמה שנאמר: המכה את מדין בשדה מואב, שבאו מדין על מואב למלחמה. אלא מיראתם את ישראל עשו שלום ביניהם.

בלק מלך למואב בעת ההיא:

הדגשה מעניינת שיש בפסוקים היא לגבי בלק: וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא, הרמב"ן מציג את הקושי מבחינת הניסוח: ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא – כי הראוי הוא שיאמר תחלה: וירא בלק בן צפור מלך מואב את כל אשר עשה ישראל… תשובה אחת של הרמב"ן לכך היא שהדברים באים לבטא את עוצמת הפחד של בני מואב:

ואולי היה בלק גבור חיל נודע מאד במעשה תקפו וגבורתו, והזכיר הכתוב כי אף על פי שהיה למואב בעת ההיא מלך תקיף ואמיץ לבו בגבורים היה ירא וקץ מאד מפני בני ישראל…

דרך נוספת להסביר את העניין היא שמלכותו של בלק ,שהיה מבני מדיין (1), הייתה זמנית או לא מתוכננת:

בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ וְגוֹ׳ – וַהֲלֹא מִתְּחִלָּה נָסִיךְ הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן. אֶלָּא מִשֶּׁנֶּהֱרַג סִיחוֹן הִמְלִיכוּ אוֹתוֹ תַּחְתָּיו. בָּעֵת הַהִיא, שֶׁגָּרְמָה לוֹ שָׁעָה.(תנחומא).

…למדנו שכך היתה התקשרות חמשת נסיכי מדין עם מואב, שכל אחד מהם יהיה מלך למואב איזה עת קבוע חליפות, פעם זה ופעם זה, ובאותה שעה שהגיע לנסיך למלוך על מואב היה בא למואב הוא וביתו, עד שהגיע הזמן לשני.(הנצי"ב).

הרש"ר הירש רואה באמירה זו את הגורם והמכוון לפעולותיו של בלק לאורך הפרשה ולדעתו האמירה צריכה להיקרא בתמיהה ובהקשר לתחילת הפסוק:

לבלק היה את הייעוד והמעמד של מלך ביחס למואב; ובהקשר לתחילת הפסוק יהיה פירוש: ״אך בלק בן צפור היה מלך למואב בעת ההיא!״ אנשי מואב היו צריכים לדבר על חששותיהם עמו, עם המלך, לפני שיספרו אותם לאיש אחר (למדיין). הרי סוף כל סוף, דווקא לעת צרה כזאת יש לצפות שהמלך יפעל כמלך! וכאשר העם באימתו התעלם לחלוטין ממעמדו כמלך, כך שהוא ראה ״בעת ההיא״ שהינו רק ״בלק בן צפור״, (כפי שנקרא בפסוק ב), ולא ״מלך מואב״, הוא הכיר בחומרתו הגדולה של המצב, והכרה זו מסבירה את כל מעשיו לאחר מכן.

חששם של בני מואב היה משתק משום שתפסו את כוחם של ישראל לא רק במישור הצבאי אלא גם במישור המיסטי, בני ישראל מפעילים כוחות קסם שלמואב אין איך להתמודד נגדם. בשל כך היה בלק מלך למואב רק בשמו אך לא בפועל וזאת משום שמואב לא ראו כיצד יש למישהו- גם לא למלכם וצבאו, יש את היכולת להתמודד עם בני ישראל.

כיצד מתמודדים עם פחד פסיכולוגי?

בלק עצמו הבין את גודל המשבר ומפירושו של הרש"ר הירש עולה גדולתו של בלק כמנהיג. קודם כל הוא מכיר בחוסר היכולת הצבאית שלו לעמוד מול בני ישראל:

כי עצום הוא ממני: לנצחם בכוח הזרוע בלבד הוא דבר שלמעלה מכוחותי.

בנוסף, הוא ריאלי ביחס למטרות שלו:

אולי אוכל נכה בו: ..ניתן לו מכה, נביא לנפילתו, ״ואגרשנו מן הארץ״ – לא להשמידו אלא רק לגרשו למקומות אחרים. בלק אינו מעז לדבר על השמדה גמורה – אפילו בעזרת בלעם.  

בלק גם רגיש לפחד של העם, הוא מזהה את מקורו ויודע כי ללא הסרת פחד זה אין בכלל אפשרות לדבר על ניצחון ולכן הוא מנסה להראות שגם למואב שי קסם שמלווה אותם, ומבחינתו זה לא משנה אם הקסם אמיתי או לא (ועל כך דן הרש"ר בהמשך בפסוק ז'), החשיבות היא פסיכולוגית- לייצר מצב בו מואב ירגישו מספיק בטוחים להילחם בישראל:

…את הקסם הזה, או את האופן שבו הוא נתפס בלב העם, היה צורך לנתץ. לא משנה הדבר אם בלק עצמו האמין אף הוא באותם כוחות קסם… הוא ידע והכיר את סוד התחבולות של אומנות זו, בין כך ובין כך הקסם היה צריך להיות מנותץ. היה צורך להעמיד נגדו כוח שהוא מסתורי באותה מידה, כוח הפועל בחשאי ובחושך, לפני שבלק יוכל להעז להוביל את עמו להילחם בישראל, או לפני שיוכל אפילו לקוות שיצליח לעשות כן.

ודבר אחרון וחשוב מכל, בלק יודע שגם אם יעשה את כל הניסים שבעולם, אם העם לא יקבל זאת- המהלך לא יצליח, ולכן הוא מלכתחילה בוחר את שליחיו מתוך ראייה זו:

זקני מואב וזקני מדין – בלק לא בחר כשלוחיו שרים נכבדים מאנשי חצרו הרחוקים מן העם, אלא, בהתאם למטרת השליחות, אנשים שקרובים אל העם ושהעם רוחש להם אמון, אנשים שהעם כיבד כזקניו ויועציו. שכן היה חשוב לו שכל המהלך הזה יתפרסם בקרב העם עד כמה שאפשר. זקני מדין, שהעם כבר התייעץ אתם (פסוק ד), הצטרפו למשלחת.

הדמות שעולה מהדברים היא של מנהיג עירני ומחושב שלכאורה מתאים בדיוק לתקופה בה הגיע לשלטון. נראה שאילולי עמידתו כנגד ישראל הינו אמורים להסתכל על בלק כסוג של מודל להנהגה נכונה, ועולה השאלה- האם אכן כך הדבר?

לראות את העתיד:

בעיה אחת עיקרית נראה שיש במעשיהם של בלק ובני עמו, בעיה שמגדירה את מעשיהם מההתחלה כטעות. ישנה אמרה מוכרת והיא: פיקח הוא מי שנחלץ מצרה שחכם נמנע ממנה מלכתחילה, ונראה שאת זה בלק לא הבין. משה בספר דברים מספר את מהלך האירועים מבחינת בני ישראל:

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: (דברים, ב', ט')

אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר: וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה: (דברים, ב', י"ח-י"ט)

וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר: אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול: אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי: כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ: (דברים, ב', כ"ו- כ"ט)

למעשה לחששו של מואב לא היה בסיס- הקב"ה עצמו אסר להילחם בהם, ארצם מלכתחילה הייתה שייכת להם ירושה מהקב"ה! התורה גם מספרת כי חלק מבני מואב כן נתנו מעבר לבני ישראל- המואבים היושבים בער, והם נזכרים לטובה דווקא. הפחד, שכעת מסתבר כלא מבוסס, הוא שגרם לבני מואב ומדיין לפעול בצורה שהביאה עליהם את הרעה, ולאחר מכן- כל ההתחכמויות שבעולם כבר לא יעזרו. התורה עצמה מנסחת זאת בדברים כ"ד:

לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד עוֹלָם: עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ:

אם כן, בסופו של דבר יש לנו ללמוד הרבה מדמותו של בלק ומניסיונו להתמודד עם מצב לאומי לא פשוט, אבל בעיקר יש ללמוד ממנו איך לא לפספס הזדמנויות.

—————————————————

[1] על פי אוצר ישראל סיחון כשכבש את מואב ומדיין השאיר את האליטה השלטונית במקומה והם מי שמוכרים בשם זקני מואב ומדיין. לאחר מות סיחון המליכו בני מואב את בלק עליהם ובכך נוצר איחוד בין שתי הממלכות.

תמונה של מוטי מלכא

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.

עוד מהאתר

מנהיגותו של בלק

 

————-

דילוג לתוכן