פרשת בלק מעוררת שאלות לא רק ביחס למהלך העניינים שמתואר בה, אלא בעיקר לשאלה כיצד להתייחס לדמותו של בלעם? ננסה לפתח מעט את דמותו ואת חילוקי הדעות שעולות ביחס לשאלות: מיהו בלעם? האם היה נביא או קוסם? (ומה בכלל ההבדל בין שני המושגים?) וכיצד להבין את העובדה שהקב"ה התגלה לאדם שכזה ? 

 מי זה בלעם?

התורה מפגישה אותנו עם דמותו של בלעם בפתיחת פרשת בלק:

וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. (ו) וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. (במדבר, כ"ב, ה'- ו')

התורה מספרת שבלק שלח אל בלעם מלאכים משום שידע שלברכות או הקללות שלו יש כוח, מכך נראה שבלעם היה ידוע ביכולות אלו – יכולת שכבר הוכחה. התורה לא מספרת לנו על המקרים הקודמים שבהם זה קרה, ובעצם, בדומה לדמויות אחרות בתורה, התהליך שהביא את בלעם לנקודת זמן זו לא ידוע לנו.

דומה הדבר גם לאברהם- מהלך חייו עד הרגע בו התגלה אליו הקב"ה לא מופיע בתורה, ואי ידיעה זו  משאירה לבעלי המדרש תפקיד חשוב  בהשלמת החסר. תופעה זו מדגישה את העובדה שעיקרה של התורה הוא לא בהיסטוריה שהיא מספרת אלא בפדגוגיה שהיא באה ללמד – הפן ההיסטורי של הדמות הוא לא העיקר אלא מה שהיא מביאה לטקסט ומה ניתן ללמוד ממעשיה הוא העיקר.

לינו פה הלילה

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם.

נקודה נוספת העולה מהתורה היא שלבלעם יש קשר אל האלוקים – הוא מודע לקשר הזה ולכן הוא יודע שתתקיים התגלות בלילה ובה הקב"ה ימסור לו את תשובתו. התגלות בחלום היא לא דבר חדש בתורה: הקב"ה מתגלה לאבימלך, ללבן ולפרעה בחלום. גם ההכרה בהתגלות אינה דבר חדש – כל אחד מאישים אלו הכיר בכך שהקב"ה התגלה אליו ויותר מכך – הוא קיבל את המסר (דבר שיכול לומר שזו לא הייתה הפעם הראשונה שקיבלו מסר בחלום – ולכן יכלו להבין שהוא אמיתי).  ההבדל בינם לבין בלעם הוא שאצל בלעם יש קשר כנראה קבוע, הוא יודע לומר שהקב"ה יתגלה אליו (לעתיד) והוא לא רק מכיר בהתגלות למפרע (בדיעבד).

בלעם מזווית היסטורית

מעניין מאוד הוא הקשר שבין הארכיאולוגיה ובין התורה, ובמיוחד בשאלה: כיצד ניתן להסביר ולהבין אירועים מהתורה על בסיס הרקע ההיסטורי של התקופה? נושא זה מתקשר לפרשה משום בלעם הוא מהדמויות הבודדות בתנ"ך המוזכרת גם במקורות חיצוניים (מקורות לא יהודיים מהתקופה).

דיר עלא הוא אתר ארכיאולוגי הממוקם על נחל יבוק בצדו המזרחי של עמק הירדן התיכון. באתר זה, שנחפר משנות ה-60 של המאה הקודמת, גילו החוקרים שרידי מבנה מתקופת הברזל. בין שרידי המבנה מצאו החוקרים כתובת, שניתן לה השם כתובת בלעם, שעיטרה במקור את קירות המבנה – שחורבנו תוארך לשנת 800 לפנה"ס.

הכתובת עצמה מזכירה דמות בשם בלעם ברבער, גרסה ארמית לשם בלעם בן בעור, וניתן ללמוד ממנה על היותו נביא וחוזה המנבא נבואת זעם. בכתובת בלעם מכונה כ- אש חזה אלהן (איש חוזה א-לוהים), אשר האל מתגלה אליו בלילה (ויאתו אלהו אלהן בלילה) ועולה ממנה שדמותו כחוזה הייתה מוכרת או ידועה בקרב עמי הסביבה לפחות עד ימי בית ראשון.[1]

נקודה מעניינת נוספת היא לא לגבי זהותו של בלעם עצמו, אלא לגבי תפקידו. בתרבות הבבלית והאכדית היה תפקיד הנקרא בארו (BĀRÛ). בארו  היה סוג של קוסם ומנחש, שמקובל היה בצפון מסופוטמיה להזמינו ללכת לפני הצבא היוצא לקרב.

ה'בארו' היו מקריבים קרבנות, הולכים לפני מחנה האויב, ומנסים לזרוע בו הרס ובלבול על ידי כחות מאגיים. הבארו היה חלק מחצר המלוכה, כך שהיה שותף בהכנה ובמלחמה עצמה, דבר שמסתדר עם הקריאה לבלעם על ידי בלק.[2]  משמעות המילה בארו באה מהמילה לראות באכדית – משמע הבארו היה חוזה (נביא). תפקידו היה לפרש סימנים או אותות מהאלים ולתת את המשמעות למלך.

דמותו של בלעם היא אם כן דמות מאגית, עיסוקה בנסתר ובחזיית העתיד, ודמות זו הביאה את חז"ל והפרשנים לדון בקשר של בלעם עם הקב"ה.

האם בלעם היה נביא או קוסם?

לפני שדנים בשאלה, יש צורך להבין מה בכלל ההבדל בין שני המושגים? הרב זאב סולטנוביץ בספרו בינה לעיתים חלק א' מסביר שההבדל המהותי הוא שבעוד שהקוסם הוא תפקיד 'טכני' שבו לומד האדם לפרש אותות מתוך מטרה פונקציונאלית (רצון לקלל, לדעת את העתיד וכדומה), הנביא הוא תפקיד שנבחר על ידי הקב"ה להעברת מסר.

גם הנביא מצריך הכשרה, אך בעוד שאצל הקוסמים ההכשרה מביאה לידי היכולת המאגית, אצל הנביא ההכשרה אינה מבטיחה את הנבואה. הקוסם פועל מלמטה למעלה (הן מבחינת ההכשרה והן מבחינת הניסיון להשפיע על האלוקות לעשות את רצון האדם) ואילו אצל הנביא הכיוון הפוך – מלמעלה למטה (המסר והבחירה באדם כנביא מגיעה מהאל).[3]

בלעם הנביא

לעניין בלעם מהות השאלה היא האם היה קוסם – שבמהותו הוא תפקיד אלילי, או שהיה נביא, וכשם שהיו עובדי ה' גם מחוץ לישראל (יתרו למשל) גם הוא הכיר בקב"ה והיה נביאו? ננסה לראות קצת מדעות הפרשנים בנושא:

ספרֵי דברים פיסקה שנז :  "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה"- בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם. ואיזה זה? זה בלעם בן בעור. אלא הפרש [=הבדל] יש בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם:  משה לא היה יודע מי מדבר עמו, ובלעם היה יודע מי מדבר עמו, שנאמר (פרשת בלק, במדבר כד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל; משה לא היה יודע מתי מדבר עמו עד שנִדַבּר עמו ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו שנאמר (במדבר כד) וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן; משה לא היה מדבר עמו אלא כשהוא עומד שנאמר (דברים ה) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי ובלעם היה מדבר עמו כשהוא נופל שנאמר (במדבר כד) מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם; משל למה הדבר דומה לטבחו של מלך ויודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו. 

המדרש אומר כי למעשה בלעם היה נביא, ולא רק זו, גם נראה שבמעלתו היה גדול ממשה. בעל המדרש מסביר את ההבדלים שבין נבואת משה ובלעם במשפט אחד: טבחו של מלך שיודע כמה הוצאות על שולחנו – הטבח יודע הרבה יותר מהשר על המתרחש בתוך החדרים הפנימיים של הארמון, אך האם זה אומר שמעלתו גדולה יותר? כנראה שהתשובה היא שלא, וכמובן שבנמשל השר הוא משה רבינו.

מדוע זכה בלעם לנבואה?

אם בלעם היה נביא, ניתן להמשיך ולשאול – מדוע זכה בכך?

מדרש תנחומא: "וירא בלק בן צפור" (במדבר כב). זה שאמר הכתוב הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ וגו' (דברים לב), [שלא] הניח הקב"ה פתחון פה לאומות העולם לעתיד לבא לומר שאתה רחקתנו, ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם הזה, [מה] עשה הקב"ה כשם שהעמיד מלכים ונביאים [וחכמים] לישראל, כך העמיד מאומות העולם… כיוצא בה העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה, העמיד בלעם לאומות העולם כדי שידבר עמו כל זמן שירצה, ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם, נביאי ישראל מזהירים את האומה על העבירות… ונביא שעמד מן האומות [בלעם], העמיד פירצה [=חטא בנות פעור] לאבד הבריות מן העולם הבא, ולא עוד אלא כל הנביאים היו במדת רחמים על ישראל ועל אומות העולם… וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלימה על חִנם, על לא דבר, לכך נכתבה פרשת בלעם להודיע למה סילק הקב"ה רוח הקודש מאומות העולם שזה עמד מהן וראֵה מה עשה.

ז"א, על פי המדרש בלעם היה נביא בכדי למנוע מהאומות פתחון פה אם יבואו לטעון שלהם לא היה מי שיקרב אותם אל הקב"ה, ולכן ניתנה נבואה לבלעם. עצם הטיעון מעמיד את בלעם כנביא, משום שאם לא היה ברור שעדיין היה ניתן פתחון הפה. 

נבואת בלעם

פרשני ימי הביניים עסקו גם בשאלה זו, וגם אם קיבלו את עצם הנבואה של בלעם, הם תחמו אותה בכמה דרכים:  ר' חסדאי קרשקש, סובר כי נבואתו של בלעם לא הייתה טבעית כנבואות שאר הנביאים, אלא ניסית. בנבואה טבעית, כוונתו לנבואה הבאה לאחר הכנה והגעה לשלמות, ואילו נבואה ניסית אינה קשורה בהכנתו של הנביא. וזה לשונו:

שנבואת בלעם היה שלא על המנהג הטבעי. למה? שהשגת הנבואה צריך הכנות והשלמות. היה חסר מהם אותו הרשע ההוא. ולזה כינה אותו הכתוב בקוסם. אלא שבהיותו אצל בלק, נתנבא על דרך נס ופלא. וזה להשגחה על ישראל, שלא יקללם. (ר' חסדאי קרשקש, אור ה', מאמר ב, כלל ד, פרק ג).

הרמב"ם מעמיד את בלעם במדרגה השנייה ממדרגות הנבואה- מדרגת רוח הקודש. זאת המדרגה שבה "אדם מרגיש כאילו דבר מה שרה עליו, וכוח אחר מופיע עליו פתאום ומדובב אותו. אז הוא מדבר פתגמי חכמה או שבח או דברי הטפה מועילים או דברי הנהגה או דברים אלוהיים" (מו"נ ב,מה בתרגום שורץ).

הרלב"ג אומר בפרשתנו שדברי בלעם הם נבואות, לא קסמים, ואף על פי שבלעם לא היה נביא אלא קוסם, יש כאן מקרה מיוחד, שהקב"ה הפך אותו לנביא לצורך עם ישראל במסגרת ההשגחה המיוחדת שלו על העם: 

וראוי שתדע כי אלו הדברים הנזכרים זאת הפרשה מבלעם הם נבואות לא קסמים… ואחשוב כי ה' ית' השיבו נביא בזה הזמן בעבור עוצם השגחתו על ישראל. 

אם נסכם, נראה שהפרשנים מודים בנבואת בלעם, אך תחמו אותה בשתי דרכים: הראשונה היא שהיה נביא אך בדרגה נמוכה של נבואה, והשנייה היא שהיה נביא אך לזמן מוגבל ורק לצורך ישראל.

בלעם הקוסם

מן הצד השני ניצבים פרשנים הרואים בבלעם לא נביא אלא קוסם:

זוהר פרשת וישלח: כתוב בבלעם 'וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים' שכך היא דרכו, שהיה מנחש… זה הוא שכתוב כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב – בתחילה בימי לבן, וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל – לבסוף בימי בלעם… אמר ר' יהודה חס ושלום שהיה בלעם יודע בקדושה שלמעלה כלל, שהרי הקדוש ברוך הוא לא התרועע בעם ולשון אחר שישתמש בכבודו… אלו שהם קדושים ישתמשו בקדושה. ישראל הם קדושים שכתוב (דברים יד) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, אתה קדוש ולא עם אחר. אלו שהם טמאים, טמאים יזדמנו להם להטמא בהם.

ר' יהודה מעמיד טיעון בסיסי – לא יתכן שמי שאינו קדוש יתרועע עם הקדושה, ולכן לא יכול להיות שהיה נביא, אלא היה מנחש, וכשם שהקדושים (ישראל) יש להם נביא קדוש, כך לטמאים (האומות) יש כלים טמאים לנחש בהם ואלו הן גם המנחשים עצמם (בלעם) וגם הדרך בה הם עושים את מעשיהם (על ידי הנחש – בעל החיים).

ר' אברהם אבן עזרא אומר כי בלעם היה סוג של אסטרולוג:

וי"א כי היה יודע דעת עליונים לקבל כחם למטה בצורות. וזה טעם ואשר "תאור יואר". והנכון בעיני כי היה יודע מזלות. ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת רעתו, היה מקלל אותו. ובבא הרעה אל המקולל, יחשבו הרואים והשומעים הנמצאים כי בעבור קללתו באה הרעה. 

בדרך זו הולך גם ר' יצחק עראמה:

ולזה היתה הנבואה נמצאת בימים ההם באומות העולם, כי החכמים שבהם, המפליגים לדעת במשפטי הכוכבים, יוכלו לעונן ולנחש בהגדת העתידות, ברוב דברים שיקרו להם מחמת מצבי הכוכבים ומערכותם. וכמו שאמר: מודיעים לחדשים מאשר יבואו עליך. ולטעם הזה יקראו אותם חז"ל נביאים. כי כל המיעד דבר ובא שולח עליו זה השם […]. והנה בלעם היה קוסם בשעות, ולזה קראוהו נביא. (עקידת יצחק, שער נו, שמות, עמ' רכד). 

אם כן, דעה שנייה המופיעה לגבי בלעם היא שכוחו לא היה נבואי, אלא מאגי והוא עסק בקסמים, נחשים או אסטרולוגיה.

נבואה פילוסופית

נסכם בדעה שלישית ומעניינת: ר' יצחק בן ארויו (סאלוניקי, המאה הט"ז) מגדיר למעשה מין שיטת נבואה פילוסופית, שבאה לידי ביטוי בדבריו של בלעם עצמו. למעשה, ארויו הולך בעקבות הרמב"ם, הסבור שהנבואה היא כישרון טבעי נרכש, אלא שלדעת הרמב"ם, יש התערבות אלוהית במניעת הנבואה ממי שאינו ראוי לה, ואילו אצל ארויו ייתכן מצב של רמה שכלית גבוהה, שבה המעיין יכול לראות מחזה מסוים, אך אין בו שליחות.

כך בלעם את מגדיר עצמו שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל (במדבר, כ"ד, ד'), אך לא מדבר עם האל או האל מדבר עמו. דהיינו, מדובר בפעולה שכלית של בלעם, שיכול להגיע בשכלו ולשמוע את דברי האל, מבלי שהאל יתגלה אליו וידבר אתו. אימות השמיעה הוא כיוון ש- מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה (במדבר, כ"ד, ד'). זאת אומרת שהשמיעה מצטרפת לראיית המחזה כאשר הוא נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. דהיינו, כשהוא מפשיט את כוחותיו הגופניים החומריים ומגיע לרמה שכלית גבוהה של רוחניות נטולת חומריות.[4]

בסופו של דבר, בין אם היה נביא או קוסם, סיפור בלעם מציג לנו שבעל הבית בעולם הוא הקב"ה, ורק את מי שהקב"ה יחליט לברך –  יבורך.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

————————————————

[1] הדברים מובאים מתוך דף פרשת השבוע של אוניברסיטת בר אילן שכתב פרופ' אהרון מאיר https://www1.biu.ac.il/Parasha/Balak/Meir  

[2] The Religious Aspects of War in the Ancient Near East, Greece, and Rome. Brill, 2016 : Under the general editorship: K. Ulanowski.   Krzysztof Ulanowski

[3] בינה לעיתים א', הרב זאב סולטנוביץ.

[4] פרופ' שאול רגב: בלעם – נביא או קוסם https://www1.biu.ac.il/index.php?id=15168&pt=1&pid=13962&level=0&cPath=9,13916,13920,13962,15168