פרשת השבוע, בחקותי, היא אולי אחת הפרשיות שמעוררות שאלות מהותיות וקשות ביותר. חלקה הראשון הפרשה עוסק בברכות אשר יזכה להם העם אם ישמור את מצוות ה', ובקללות אשר יבואו עליו אם לא יעשה כן. נושא זה מעלה שאלות רבות בקרב הפרשנים, שאלות הקשורות לא בפרשה לבדה אלא בעיקרי היהדות בכלל, כשהעיקרית בשאלות אלו עוסקת בעולם הבא.
רבים מהפרשנים שואלים מדוע בתוך הברכות לא מוזכר שכר העולם הבא? והרי זה השכר המשמעותי מקיום המצוות. ר' יוסף אלבו מציג שאלה זו בספר העיקרים:
הספק אשר לא סרו הראשונים והאחרונים מלהסתפק בו, והוא: למה לא נזכר בתורה היעוד הרוחני בפרוש, כמו שנזכרו היעודים הגשמיים? והיותר קשה בכול זה: כי אחר שלא הזכיר הייעודים הרוחניים, שהם עיקר השכר, למה הזכיר הייעודים הגשמיים, שאינם עיקר השכר?
למעשה הרב מעלה שתי שאלות- האחת: מדוע לא נזכר שכר העולם הבא שהרי הוא השכר העיקרי בעבור קיום המצוות? והשנייה: מדוע, אם שכר זה לא נזכר, דווקא השכר המשני כן נזכר?
התשובות לשאלות אלו הן רבות, כל פרשן לפי כוחו ולפי דרכו. ריבוי התשובות רק מוכיח עד כמה הטרידה שאלה זו את אבותינו.
התשובה הראשונה לכך היא שתפיסת העולם הבא והשכר העתידי כפי שאנו מכירים אותה אינה התפיסה ודרך המחשבה המקראית. אפשר שתפיסת עולם הבא הזו התפתחה בעקבות תהליכים חיצוניים או היסטוריים.
לאחר החורבן ואובדן העצמאות המדינית של העם, התפתחה תפיסה שמאמינה בשכר עתידי בעולם הבא, בעיקר כי שכר בעולם הזה לא היה: בית המקדש חרב והעם גלה, ולכן על מנת להתמודד עם מצב זה התפתחה האמונה בשכר עתידי ובעולם הבא.
תשובה זו כמובן לא מקובלת על הרוב במוחלט של פרשנים וההוגים ולא עלינו, וברור לנו שהמצרים עצמם האמינו בסוג של עולם שלאחר המוות ולכן לומר שבני ישראל ששהו מאות שנים בתוך תרבות זו, לא הכירו ברעיון העולם הבא- היא לא הגיונית.
מהעבר השני, דווקא ההיכרות של בני ישראל עם עולם המחשבה והתיאולוגיה המצרים יכול לתת תשובה על כך: התורה מנסה ליצור הפרדה בין האמונה בקב"ה והעולם האלילי, ורבות מהמצוות מביאות גישה אחרת והפוכה לתפיסות שרווחו בקרב העמים. משום כך, ודווקא משום שבני ישראל הכירו את התפיסה המצרים לגבי העולם הבא, התורה לא מביאה שכר זה. התורה אינה רוצה לקשר את השכר עם עולם המושגים המצרי או האלילי, ולכן שכר זה אינו מופיע בתורה.
תשובה שנייה היא שנושא העולם הבא הוא מורכב ולא נתפס לכלל האנשים, ולכן לא חשפה אותו התורה. בגישה זו הולך ר' אברהם איבן עזרא שכותב כך:
ולפי דעתי, שהתורה ניתנה לכול, לא לאחד לבדו, ודבר העולם הבא לא יבינו אחד מני אלף- כי עמוק הוא. (פרשת האזינו, ד"ה: אני אני)
הניסיון להסביר את מהותו של עולם הבא לרוב האנשים נידון לכישלון, ישנה עמקות מסוימת שהבנה זו מצריכה – ובמיוחד כאשר ניגשים לנסות ולהבין את הדין וחשבון שהקב"ה עושה עם בני האדם, ולכן העדיפה התורה להעלים שכר זה.
טיעון נוסף ברוח זו מביא רבנו בחיי שאומר:
…ונתבאר בכאן שכר עולם הנשמות וערב אותו הכתוב בכלל היעודים הגופניים וסמך על שכלו של משכיל שיבינהו מתוכם, ולרוב מעלת העולם ההוא לא הזכיר התורה בשום מקום ענינו מפורש, כי הוא נעלם ועמוק מהשגת היחידים בעוד שהם מחומר, ואפילו הנביאים לא נתנבאו עליו, וכן דרשו רז״ל כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה״ב עין לא ראתה אלהים זולתך, בארו בכאן רוב עומקו והעלמתו שאפילו הנביאים לא נתנבאו עליו…
מסביר הרב כי היכולת להבין את השכר לעולם הבא היא קשה- ובשל קושי זה לא הזכירו הכתוב. אבל, מוסיף הרב, התורה סומכת על המשכיל להבין שכר זה מתוך שכלו, וגם אם אין מקרא מפורש המזכיר זאת, סמכה התורה על חכמי ישראל שיוכלו להסיק וללמוד לגבי שכר זה, וכמובן להעביר זאת לשאר העם – איש כפי כוחו.
כנגד תפיסתם של האבן עזרא ור' בחיי זו עולות שאלות שעיקרן הוא שאנו יודעים שישנם דברים שקשים לתפיסה שהתורה כן אומרת- פרה אדומה למשל, ובכלל האמונה באל לא גשמי היא גם כן קשה ולא מובנת לכול אחד, אם כן מה ההבדל דברים אלו ובין שכר העולם הבא?
תשובה שלישית היא תשובתו של הרמב"ן אשר מתייחס לדרך הטבע, ומסביר שדווקא השכר שמופיע בפרשה הוא שכר בדרך נס:
והכלל: כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג עניינם בטבע כלל, לא בגופם ולא בארצם, לא בכללם ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר השם מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר: כי אני י״י רופאך (שמות ט״ו:כ״ו).
ההשפעה של קיום המצוות על הבריאות, הכלכלה יחסי החוץ ועוד, היא היא הנס משום שבכך מוכח שהקב"ה לא מתנהג עם העם כדרך הטבע (שבה יש בריאים ויש חולים, יש עניים ויש עשירים וכו'). ולכן דווקא את הנהגה זו הביאה התורה, אך עולם הבא, שהוא טבע הבריאה (הישארות הנפש), אותה לא היה צורך לומר:
ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחיית המתים כי קיומן מחויב בדרך היצירה כמו שפרשתי בכרתות (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ט), והעונש הוא שמכרית החייבים מהם והשאר כולם יתקיימו ביסוד יצירתם. (רמב"ן ויקרא, כ"ו, י"ב).
הנשמה היא החלק האלוהי שיש באדם, ומשום כך היא לא תעלם ותתקיים בעולם הבא. אין בכך נס, אלא זו חוקיות טבעית, ממש כמו כל חוק טבע אחר: החומר מתכלה ומתפרק – זהו טבע החומר, ואילו לנפש יש קיום לעד – זהו טבעה כרוחנית. התורה לא עוסקת בטבע וחוקיו, ולכן בעיני הרמב"ן היא לא מזכירה את הישארות הנפש וחיי העולם הבא – דברים שמבחינתו הם חלק מחוקיות זו.
תשובה רביעית היא תפיסתו של הרמב"ם כפי שמוצגת בהלכות תשובה פרק ט':
הקב״ה נתן לנו תורה זו, עץ החיים, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו הוא זוכה. והבטחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש, ונהגה בחכמתה תמיד, שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזקים את ידינו לעשות את כל התורה, כגון שובע ושלום ורבות כסף וזהב:
לדעת הרמב"ם קיום התורה צריך להיעשות לשמה, וללא בקשת תמורה. משום כך הוא לא רואה בברכות הנאמרות בפרשה שכר עבור קיום המצוות, אלא הוא רואה בהן כלי המשמש לעזרת האדם בעבודת ה'.
הקב"ה אומר לאדם: אם תקיים חלק מהמצוות, אני אביא למצב בו אקל עלייך לקיים את שאר המצוות על ידי כך שאבטל את מה שיכול להפריע בקיומן – הפרנסה תהיה בשפע, לא יהיו מלחמות וכו'. שכר קיום התורה יהיה בעולם הבא, אולם כדי שהאדם יוכל לזכות בו הקב"ה עוזר לו לקיים את המצוות בעולם הזה.
בעל הכלי יקר, ר' אפריים מלונטשיץ, בניסיונו להסביר מדוע לא נזכר שכר העולם הבא בתוך כלל הברכות, מביא מגוון דעות שיסודן בדברי האברבנאל (ואת חלקן הבאתי לעיל), אולם על תשובה אחת הוא מעיר את דעתו: וזה באמת תשובה ניצחת! סיבה זו היא דידקטית במהותה:
הדעה הרביעית היא, לפי שבימים ההם היו כל העולם מכחישים השגחת השם יתברך, והיו טוענים שכל הנעשה בעולם הכל בהכרח ולא ברצון רצה הקדוש ברוך הוא לאמת פנת ההשגחה על ידי יעודים אלו אשר עיניהם הרואות שכל העושה רצון בוראו מושגח לטובה בכל ההשגחות הללו, ואילו היה מייעד להם השכר הרוחני עדיין ישארו בכפירה זו כי הרוצה לשקר ירחיק עדיו…
תשובה זו מבוססת על דברי רבנו ניסים ואומרת שהתפיסה באותם ימים הייתה שאין השגחה של הקב"ה על הטבע – הטבע נוהג כמנהגו ללא התערבות אלוהית מכל סוג שהוא. לכן ברך הקב"ה את ישראל דווקא בדברים אותם יוכלו לחוש ולראות ומכך להבין כי הוא המשגיח והמפעיל את הטבע. משמע מתן השכר הגשמי היא כלי להורות לאנושות על אמיתות הקב"ה.
ולא רק זאת, במתן שכר לעולם הבא היה פגם מבחינה חינוכית: ואילו היה מיעד להם השכר הרוחני- עדין יישארו בכפירה זו, כי הרוצה לשקר ירחיק עדיו. מבחינה חינוכית כאשר רוצים לחנך ילד למעשה מסוים – הוא צריך לראות בפועל את הטוב שהוא מקבל מהעשייה, וכך גם העם: אם ההבטחה הייתה לעתיד וללא שכר מוחשי אז זה לא היה עובד.
הרב מוסיף הוכחה שעולה לדברי דעה זו מדברי ריה"ל בכוזרי:
…אמר הכוזרי ולא ראיתי אחד מהמאמינים ביעודים ההם (השכר לעולם הבא) מתאווים לקנותה מהרה, אבל אם היה בידו לאחרם אלף שנים ושהוא יישאר בזכירת החיים ובעול העולם הזה ורוב עצבונו היה בוחר בזה עכ״ל.
המלך מציג טיעון כנגד החבר לגבי שכר העולם הבא, טיעון העולה מהמציאות: בהינתן האפשרות לאדם הוא היה מעדיף להמשיך לחיות אפילו אלף שנים ולא להקדים ולהגיע לשכר שבעולם הבא! על כך מסכם בעל הכלי יקר: וזה באמת תשובה ניצחת לומר שיעדה התורה הדבר אשר בו האדם חפץ מאד. משמע, האדם רוצה את מה שהוא יכול להרגיש בו ולחוש בו ולכן בחרה התורה לפרט שכר זה. הבטחה לעתיד לבוא כמוה כעדים רחוקים, ואילו שכר העולם הזה הוא הוכחה מוחשית לאמיתות ההליכה בדרך ה'.
בעל הכלי יקר שם את הדגש על מה שהאדם יכול לחוש בו ובמה שמעסיק אותו ביום יום בחיי העולם הזה. נרחיב מעט נקודה זו:
להרבה פרשנים יש כיוון או דרך שעל פיה הם מבינים את הפסוקים ולפיה הם בונים את פרשנותם. הכלי יקר, למשל, בונה את פירושו בעיקר על מסרים חברתיים, הבכור שור שואף אל הפשט והבנת המהלכים הפסיכולוגיים או הנפשיים שמאחרי האירועים שהתורה מספרת עליהם ואילו הרד"צ הופמן מתדיין בפרשנותו כנגד בעלי ביקורת המקרא. כל פרשנות כזו מגלה קו מנחה העובר בדברי התורה וממנו הוא שואב את פירושו. קו מנחה נוסף שאפשר לזהות בתורה מתייחס לעולם שסובב אותה והוא קו אנטי אלילי שרואה בתורה אלטרנטיבה לכלל התפיסות האליליות שהיו רווחות בעולם העתיק – ועדיין קיימות בחלקן היום.
בעולם העתיק ה'אלים' שלטו על כוחות הטבע, ותופעות שבני האדם לא הצליחו לפענח הוסברו או כזעם האלים או עונש מידיהם (משום כך הופיעו ברוב התרבויות אלים מקבילים האחראיים על הים, התבואה ועל תופעות הטבע הלא מובנות לאדם). גם הצלחה או הפסד במלחמות התפרשו בצורה זו, ואכן ברוב התרבויות העתיקות היה קיים אל מלחמה. כאשר ניגש לבחון את הברכות ואת הקללות המופיעות בפרשה, נוכל לראות שהן 'מדברות' או מתקשרות עם אותם גורמים מאיימים אשר היו מביאים את האדם לפנות לאלילים: פרנסה, מזג אויר, הפחד מחיות רעות, הפחד ממלחמות ומהפסד בהן, כל אלו ועוד מקבלים מענה בברכות ובקללות.
אם כן, התורה מכוונת לתת מענה לכול פחדים אלו ממקור אחד, מהקב"ה: אין אל המלחמה ואל הרפואה, אין אל ים ואל תבואה, הכול נובע ממקור אחד. אפשר לזהות כאן כוונה ברורה לצאת כנגד כל אותם כוחות טבע עלומים שה-'אלילים' כאילו שולטים בהם, ולתת אלטרנטיבה ברורה ונכונה – הקב"ה. משום כך היה נכון שלא לדבר כאן על שכר העולם הבא, שבשל מורכבותו היה עלול להתפרש כשייך לאותו עולם מושגים של אלילות וכוחות נסתרים השוכנים מעבר לעולם הגלוי ודווקא לדבר על מה שמעסיק את האדם בחיי החומר הקרובים.
95.00₪
120.00₪
30.00₪
125.00₪
35.00₪
120.00₪
120.00₪
25.00₪
59.00₪
125.00₪
130.00₪
75.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
50.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
35.00₪
70.00₪
25.00₪
