קומה ה' ויפוצו אויבך

בשבועות האחרונים אני מוצא את עצמי מקבל תשובות ובעיקר כוח ובהירות בהבנה מלימוד פרשת השבוע השבועית אשר, עד כדי כך שאני שוקל להתחיל לכתוב ביום ראשון ולקבל את הכוחות לפני המסע השבועי ולא אחריו….

בחודשים האחרונים אני במסע מחודש בשירות הציבורי, מסע הדורש הרבה מאוד כוחות, למידה והשקעה מרובה. כמו כל מסע, גם הוא מתחיל בקשיים גדולים, באתגרים משמעותיים אשר בדרך הדברים רק ילכו ויתעצמו. כל מסע כזה דורש הרבה מאוד כוחות, אתגרים והבנה ברורה של שטח הפעולה בו אתה ממוקם. האתגרים במסעות האלו רק הולכים ומתגברים בדרך כלל והעובדה שמסעות אלו מתקיימים בתוך מערכת ממשלתית נוקשה, בירוקרטית ועם כללים מיוחדים משלה – אינה מסייעת להתמודדות.

ויהי בנסע הארון

פרשת "בהעלותך", היא אחת הפרשיות המרתקות במסעות בני ישראל במדבר. יש בה הכל, את סדר המסע המתוכנן והאסטרטגי של בני ישראל, לצד נפילות והבנה שכאשר הולכים במדבר נתקלים בקשיים ואתגרי אמונה לא פשוטים בכלל. סיומו של ספר במדבר, התורה תפרט לנו את ארבעים ושתיים המסעות של בני ישראל במדבר.  בפרשתנו, אנו למדים שלפני מסע וחניה משה רבנו נושא תפילה:

"וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ה' וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ. וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה ה' רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל". (במדבר י, לה-לו)

הרי למדנו שמי שבני ישראל נוסעים וחונים על פי ה', אם כך, לשם מה מצווה משה בכל נסיעה וחניה "קומה ה'" ו- "שובה ה'" – מה המשמעות של ציווי זה ומה המשמעות של תפילה זו בכלל ?

המדרש מלמד אותנו שאומנם היציאה לדרך והחניה נעשות על פי ציווי ה' ועל פי העלייה של עמוד הענן, אבל הענן מסמל את היציאה לדרך ונשאר "מקופל", כאשר משה רואה את הדברים הוא נושא תפילתו והענן נפתח עבור עם ישראל ואפשר לצאת או לחנות :

"ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל – מלמד כשהיו ישראל נוסעים היה עמוד הענן מקופל ועומד עד שמשה אומר קומה ה' וכשהיו חונים היה עמוד הענן מקופל עד שמשה אומר שובה ה'". (מדרש לקח טוב, במדבר י׳:ל״ו:א׳)

תפילתו של משה רבנו מעבירה את המציאות מקבלת סימן לתזוזה או חניה, לנסיעה או חניה בפועל.

הרש"ר הירש (1808-1888, גרמניה) מלמד אותנו יסוד עצום וגדול. משה רבנו יודע באופן ברור וודאי שהוא לא קובע את הדברים והוא לא קובע מתי יסעו ומתי יחנו והכל קורה על פי דבר ה'.  הוא גם נושא את תפילתו רק  לאחר שהקב"ה כבר הודיע שזזים – בדרך זו מראה משה רבנו לעם ישראל כולו את ביטולו הגמור אל מול רצונו של הקב"ה ומבקש מהם תחתרו למידה זו, תבטלו עצמכם אל מול הקב"ה:

"כאשר הארון יצא למסע, קרא לו משה לצאת למסע; וכאשר הארון הגיע למנוחה, קרא לו משה לנוח. והנה, אנו יודעים שהארון לא נסע ולא נח על פי ציוויו של משה; ואף על פי כן קרא לו משה לנסוע ולנוח, כאילו מה שכבר נעשה צריך עדיין להיעשות. הרי לנו ביטוי למצב שבו האדם ורצון ה' שווים זה לזה באופן מוחלט….אך מידה נעלה זו של קבלה גמורה ובלתי אנוכית של רצון ה', והשתוות עצמית עם רצון זה, הוא ההפך הגמור מהלך ־ הרוח השפל שדורו של משה עדיין היה שקוע בו, כפי שנראה מהאירועים שיסופרו עתה. משה הגיע לפסגת ההשתוות הגמורה עם רצון ה', אך רק באחרית הימים תהיה זו תכונה לאומית של כלל ישראל. השגת מידה זו היא תנאי מוקדם לקיום חזון אחרית הימים, שישראל ותורתו סוללים אליו את הדרך, ואילו חסרון המידה הזאת הביא לנקודת־מפנה בדברי ימי ישראל. משום כך, הפסוקים שמובא בהם מאמר זה של משה הם נקודת ביניים והפרדה בין שני ספרי ההיסטוריה היהודית". (רש"ר הירש – במדבר י, לה-לו)

האומה הישראלית באותו שלב, נמצאת במקום אחר לגמרי ממשה רבנו. חוסר הביטול שלהם כלפי הקב"ה הוא זה שמוביל אותם מיד אח"כ לחטאים גדולים אל מול הקב"ה הנובעים מדבר אחד – חוסר אמונה בקב"ה : חטא המתאוננים, קברות התאווה ומיד בפרשה הבא חטא המרגלים. האמונה המוחלטת בקב"ה, הביטול המוחלט כלפיו הם הבסיס לאומה הישראלית וכאשר זה יקרה, יצליחו בני ישראל ליצר תפנית בהיסטוריה של העולם כולו..

עוד מהאתר

אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן גְּדֻלָּה לָאָדָם עַד שֶׁבּוֹדְקֵהוּ בְּדָבָר קָטָן

למקומה של פרשת קדושים

לא תאכל כל תועבה

פקודי המשכן

להבדילם מן הטומאה

וייסעוּ מֵאֵתָם וַיָּשׇׁב עַל פִּי הַחִירֹת

קומה ה'

אחרי שהבנו מדוע מתעקש משה לצוות למרות שלא הוא המצווה, ננסה לעמוד על מהותה של תפילת משה. ר' יוסף בכור שור (המאה ה- 12, צרפת) עומד על פשט התפילה, עם ישראל יוצא לדרך ומתפלל ביציאתו שכל האויבים והשונאים שלו לא יצליחו לפגוע בו ובחזרה שלא ייפקד איש אחד מבני ישראל :

"קומה ה' ויפוצו אויביך. אם נתאספו לבא לקראת ישראל ולארוב להם יפוצו אויביך ולא ימצא בם שנים יחד אם יבאו ינגפו וינסו ולא תהיה להם תקומה וזו היא תפילת הדרך. ובנחה יאמר שובה. כשהיה נח הענן ובאים לחנות היה אומר "שובה ה' רבבות יהי רצון שישובו כל האלפים וכל הרבבות למקומם במספרם ולא יפקד מהם איש". (בכור שור, במדבר י׳, לה)

הנצי"ב מוולוזין (1816-1893, פולין) מסביר שתפילתו של משה היא לקב"ה כלפי אומות העולם, שבנסיעה זו, אומות העולם לא תהיה להם מחשבה לצאת ולהילחם בבני ישראל – לא אלו הנמצאים בביתם ומתכוונים לצאת ולא אלו היוצאים בראש מחנה למלחמה עם ישראל. גילוי השכינה יהיה משמעותי כל כך, עד אף אחד לא יעז לצאת נגד האומה הישראלית :

"בנסוע הארון. שהלך לפניהם. קומה ה׳. … שיראו אומות העולם  גלוי שכינה בדרך הליכתם ויהיו יראים היושבים במדבר להתחרות עם ישראל. וכמו שהקם בין היושבים הכל רואים אותו כך המליצה קומה ה׳ על גלוי כבודו יתברך…. על זה התפלל משה ויפוצו אויביך. השרויים במקומם בעריהם יפוצו מפחד גלוי שכינה בנקרות ובבתים ויהיו יראים לצאת ולבזות, אמנם לא שייך להתפלל עליהם שינוסו. דלהיכן ינוסו. אלא יפוצו ויחבאו עצמם. אבל אם יתקבצו גדודי מלחמה כדי להילחם ממש על זה התפלל וינוסו. ועל אלו קרא משנאיך. בבנין הכבד. באשר מכוונים ובאים למלחמה. והתפלל שבהתקבצם להילחם בעת שיגיע ישראל סמוך להם. ואח״כ כשיראו בבואם כבוד ה׳ שעליהם. ינוסו מפני ה׳ והדר גאונו. למקומם במושבותם". (העמק דבר על במדבר י׳, לה)

בעל "מי השילוח", ר' מרדכי יוסף ליינר (1801-1854, פולין) מסביר שאדם, כל אדם, לפני שהוא יוצא למסע שלו, לפני שהוא יוצא לדרך צריך לצעוק אל הקב"ה ולא משנה בכלל באיזה אופן :

"כי נסיעה הוא שהאדם יוצא לדרך ולא יודע מה יולד לו צריך להרעים ולצעוק לה', וזה שקודם כל נסיעה היו תוקעין תרועה, כי תרועה היינו קול רעם וגם ביו"ט היו תוקעים, כי בשינוי הזמן צריך האדם לצעוק לה' שישמרו מכל דבר רע שיבא נגדו, ועתה שהתחילו לנסוע לארץ ישראל ונסע הארון, קודם כתיב ויאמר משה קומה ה' היינו שהתחיל להתפלל שיהיה נסיעה הזו לשלום מכל פגע רע בדרך". (מי השלוח, חלק א, ספר במדבר, בהעלותך ו׳)

בכל מסע ויציאה צריכים אנו להתפלל לקב"ה ממה שאנחנו מכירים שיבוא עלינו ואלינו וממה שאנחנו לא מכירים שיבוא עלינו – פשוט שישמור אותנו. זה נכון למסע פיזי בדרך ממש וזה נכון למסע רוחני וזה נכון למסע שבחרת לצאת אליו במסלול המקצועי שלך. כל מסע יבקש אדם מהקב"ה שהמסע יהיה לשלום.

לצאת למסע

הרש"ר הירש אשר עליו עמדנו בתחילה מודיע לנו שכבר משה רבנו הבין שהדרך לא פשוטה, שבמסע הזה יש הרבה "שונאים" ו- "אויבים" ובכל זאת משה יוצא לדרך ומשה יודע שבסוף בסוף הכוח הטוב. התורה המבטאת את רצון ה' ודרך ה', היא זאת שתגבר, למרות האתגרים והמכשולים. הרש"ר משתמש במילים מדויקות וחריפות כל כך, המתאימות לעניות דעתי גם לתקופתנו:

"משה ידע ש"אויבים" ו"משנאים" יחכו לתורה מיד בכניסתה לעולם. דרישות הצדק והאהבה שלה עומדות בניגוד חד לציוויי כוח־הזרוע והאנוכיות, אשר קללתם מורגשת היטב אצל החלשים והנזקקים. אנשי השלטון מתאגדים יחד להבטיח באופן הדדי את כפיית קיום צווייהם. אלה הם "אויביה" של התורה, הזוממים בשתיקה ליצור מחסום כללי מקיף לתורה, המבקשת לשכון בארץ. ודרישות התורה לשליטה עצמית ולהתקדשות מוסרית, עומדות בניגוד חד לפיתויי החושניות הגסה…. ואף על פי כן ידע משה שבסופו של דבר תגבר ידה של התורה. בגלל שמסעות התורה הם מסעות ה' בחברה האנושית ובלבבות בני האדם, ובגלל שאויבי ומשנאי התורה הם אויבי ומשנאי מלכות ה' בארץ – דווקא משום כך אמר משה את מאמרו. כאשר ארון התורה החל במסעו, היה משה סמוך ובטוח שהתורה תשלים את מהלכה בארץ, ושכאשר התורה תתערב בענייני העולם, ברית האויבים תתפזר ותפוץ, והמשנאים רודפי התורה ינוסו בבהלה". (רש"ר הירש, במדבר י, לה)

אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מלמד אותנו יסוד עצום – תכליתנו היא מסע ותיקון המציאות והדרך, למרות האויבים ולמרות האתגרים. אור החיים הקדוש קורא לזה "בירור ניצוצות הקדושה" והוא מלמד אותנו כלל גדול – כאשר יוצאים לדרך, כאשר יוצאים למסע נדבקים באדם ניצוצות אלו, קרי, כאשר אדם מחליט לצאת למסע – הוא גם יצליח לתקן את המציאות. תכלית תפילתו של משה היא שבני ישראל בנסיעתם ולאחר מכן בחנייתם (בשיטה אחרת…) יצליחו לעמוד במשימתם ולתקן את הדרוש תיקון בדרך:

"ויהי בנסוע הארון וגו' קומה ה' וגו' – …שטעם הליכת ישראל במדבר הייתה לברר ניצוצי הקדושה השבויות ברשות שוכן מדבר ציה, וצריך אתה לדעת כי החיצונים ישנם בב' הדרגות א' הוא בחינת המסית והמפתה לנדבק בו להרע ולהשחית, ב' בחינת המזיק והמחבל ואין בטבעו לפתות, ובא המאמר כאן ויהי בנסוע הארון כי כשנוסע ומתדבקים בו כל ניצוצי הקדושה וכשמתבררים ניצוצי הקדושה מתפוצצים ומשתברים הקליפות, והוא מאמר קומה ה', ויפוצו אויביך שהם הקליפות הנאחזות בניצוצי הקדושה יתפוצצו….וכל זה בנסוע פירוש בדרך נסיעה, וכשהיה חונה היה אומר באופן אחר, כי ה' כשחונה במקום אחד יגיד בזה כי המקומות שלא חנה שם לא היה שם בירור ניצוצי הקדושה שיצטרך לחנות שמה ויספיק מעבר דרך שם, ובמקום אשר יחנה שם יגיד כי שם יש ניצוצי הקדושה שצריך להתעכב בשבילם שם, ועל זה היה מכוין משה ואומר בנחה שובה ה' רבבות אלפי ישראל, פירוש שישיב ניצוצי הקדושה לקבץ כל הרבבות ואלפים הנקראים ישראל כי כל ניצוצי הקדושה יקראו ישראל…וצא ולמד רות מנין יצתה, ויכוין משה בזה להתפלל להתעצם כח קדושת ישראל בעזר ה' לנצח ולברר כל אשר ימצא במקום ההוא". (אור החיים, במדבר י', לה)

צאו למסע. צאו לדרך. נבקש תמיד לתקן את המעוות ואת המציאות הדורשת ובעזרת קדושת ישראל וביטול אמיתי לרצון ה',  בעזרת ה' נצליח לברר ולנצח כל אשר יקרא בדרכנו. אמן.

שנזכה. שבת שלום ומבורך