עגלת קניות

על מי דיברה מרים?

על מי דיברה מרים?

בסיומה של פרשת בהעלותך, מתארת התורה את חטא מרים ואהרון אשר מדברים אודות האישה הכושית שלקח משה לאישה. מיהי האישה? ומה היה חטאם של מרים ואהרון?

להדפסה

חטא מרים ואהרון

בסיומה של פרשת בהעלותך אנו קוראים על אירוע מעניין המתרחש במחנה ישראל בין אחי משה:

(א) וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. (ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה. (במדבר י"ב).

מרים ואהרון מדברים בניהם על משה, ובתגובה לכך מרים נענשת בצרעת. הפרשנים ובעלי המדרש ניסו להבין ולענות על השאלות העולות מהאירוע, ובעיקר: מה בדיוק דיברו מרים ואהרון? ומיהי האישה עליה הם מדברים? ננסה ללכת בדרכי רבותינו ולראות כיצד נענו שאלות אלו:

האישה הכושית – זו צפורה

כיוון אחד של תשובה, שבו הלכו רוב הפרשנים, הוא שאישה המדוברת היא ציפורה אשת משה: האשה הכשית – זו צפורה (מדרש אגדה). הבחנה זו שציפורה היא האישה עליה מדברים מרים ואהרן מובילה לשני קשיים שאיתם היו הפרשנים צריכים להתמודד:

א. מדוע נקראה כושית ולא בשמה – ציפורה?

ב. מה היה נושא השיח?

כמענה על השאלה הראשונה מדגישים הפרשנים את מעלותיה של ציפורה אשת משה:

על אודות האשה הכושית – מגיד הכתוב שכל מי שהוא רואה אותה – היה מודה בנויה…

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: צפורה צפו וראו מה נאה האישה.

הכושית – וכי הייתה? אלא מדיינית הייתה, שנאמר ולכהן מדין שבע בנות (שמות ב׳:ט״ז), ומה תלמוד לומר: כושית? – מה כושי משונה בעורו, כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים. (ספרי במדבר)

דברים אלו מתייחסים ליופייה של ציפורה, ומבססים את הדרשה על המראה החיצוני: כשם שהאדם השחור בולט מהלבנים בשל צבע עורו, כך ציפורה בלטה מכל הנשים בשל יופייה. דרשה זו, העוסקת במראה החיצוני של אשת משה, נצרכת משום שלולי היה מדובר על מראה חיצוני לא היה טעם לתאר את ציפורה ככושית. אולם יש בבעלי המדרש שזיהו באשת משה גם תכונות אופי מיוחדות:

האשה הכשית – זו צפורה. וכי כושית הייתה? והלא מדינית הייתה! ולמה נקראת כושית? לומר לך מה כושית זו משונה בעורה, כך צפורה הצדקת משונה במעשיה הטובים וביופייה משאר נשים.

ולמה כפל הכתוב כי אישה כושית לקח? שאילו ביקש משה רבינו למצוא אישה נאה במעשיה וביופייה לא היה מוצא. (מדרש אגדה)

הדרשן כאן מוסיף ואומר שלא רק שהייתה ציפורה נאה במראה, אלא גם הייתה נאה במעשייה ובתכונותיה. מעלותיה של ציפורה הן כל כך נעלות על פני שאר הנשים עד שגם אם היה משה רוצה למצוא אישה אחרת טובה כמוה – לא היה מוצא, משמע זיווגם של משה וציפורה היה הזיווג הנכון והמתאים ביותר לשניהם.

גישה נוספת המסבירה את פשר הכינוי שניתן לציפורה היא דעת ר' אברהם בן עזרא:

והישר בעיני: שזו הכושית היא צפורה, כי היא מדינית, ומדינים הם ישמעאלים, והם דרים באוהליהם, וכן כתוב: ירגזון יריעות ארץ מדין (חבקוק ג׳:ז׳). ובעבור חום השמש אין בהם לבן כלל, וצפורה הייתה שחורה דומה לכושית.

ראב"ע מוצא טעם הגיוני בכינוי: המושג כושית מבטא כהות עור, ואכן זה היה צבע עורה של ציפורה שבאה משבט היושב במדבר והייתה כהה בשל החשיפה לשמש.

הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'

אם כן, לאחר שהבנו מיהי האישה עליה דיברו מרים ואהרון, נותר לשאול: מה אמרו?

התורה עצמה מתארת מה היו הדברים שנאמרו, אולם למרות זאת הם אינם ברורים לחלוטין:

(ב) וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר וַיִּשְׁמַע יְהֹוָה. (במדבר י"ב)

משמע מפשט הפסוק הוא שיש קשר בין לקיחת האישה ובין נבואת משה: הנבואה היא שמצריכה או מכשירה את לקיחת האישה, ועל כך מתרעמים מרים ואהרון. אולם כיצד ניתן להסביר זאת? הרי משה לקח את ציפורה לאישה כבר שנים קודם למתואר? ואם יש בעיה עם לקיחת ציפורה – מדוע נזכר העניין כאן?

קשיים אלו הביאו את הפרשנים לומר שהלקיחה לא היא הבעיה שבמעשה משה:

…במה דברו עליו? על אודות האשה הכושית, ועשה שלא כהוגן שאשה כושית לקח וריחקה. (מדרש הגדול).

כי אשה כושית לקח – ועתה גירשה. (רש"י).

לקיחת ציפורה הייתה בעבר, אך כעת הדבר שהתחדש הוא גירושיה. על פי דברי מרים ואהרון, גירוש זה קשור בנבואה ולכן מוזכר עניין זה כאן לאחר השראת הנבואה על שבעים הזקנים:

ותדבר מרים ואהרן במשה – מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה? אלא שראתה צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אמרה לה: מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים? אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר. לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו. (ספרי במדבר).

ותדבר מרים ואהרן במשה – בעת שהיו אותם שבעים מתנבאים והיו אומרים האנשים: אשרי אמותיהם של אלו שרואות בניהם נביאים! והיתה שם צפורה והתחילה עונה להם: אשרי אמותיהם, אבל אוי לנשותיהם! והייתה שם מרים, ואמרה לצפורה: ולמה את אומרת ככה? אמרה לה צפורה: לפי שקיבל משה אחיך את התורה ונזקק לדיבור פירש ממני. מיד מרים הגידה לאהרן והתחילו לדבר שניהם במשה. במה דברו עליו?  על אודות האשה הכושית, ועשה שלא כהוגן שאשה כושית לקח וריחקה. (מדרש אגדה)

על פי דעת בעלי המדרש, הרחקת משה מאשתו באה בעקבות הצורך שלו להיות זמין לנבואה בכל עת- בדומה לבני ישראל לפני מעמד הר סיני שהוצרכו לפרוש מנשותיהם שלושה ימים לפני המעמד. פרשנים נוספים ממשיכים קו זה ורואים במעשי משה חסידות יתירה שלא לצורך:

זהו כעין סמך שלא כושית היתה כי אם שחרחורת, וחשדוהו שמפני פרישות נשא און שלא להנות מיופה, ואמרו הרק אך במשה וגו׳ (במדבר י״ב:ב׳), ומה לו להתחסד יותר ממנו. (רכסים לבקעה).

וכן הוא אומר ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכושית אשר לקח, שפירש ממנה, והיו אומרים שזהו חסידות של שטות, הלוא גם בנו דיבר. (מובא בשיעורי הספורנו).

בעל צרור המור[1]  מביא שטעותם של מרים ואהרון נבעה מטעות בהבנת סיבת הפרישה:

…כן אהרן ומרים חטאו בהוצאת דבה על משה ולקו עליה. וכל זה להורות שהותרה הרצועה אפי׳ בגדולים ובצדיקים ולזה אמר ותדבר מרים ואהרן במשה וחשדוהו במה שלא היה בו. כי חשבו כי פרישת האשה הייתה בסבת היותו מגדיל עצמו בנבואה…

הרב ממשיך ומסביר שמגדיל בנבואה משמעה מתגאה על נבואתו, וחשד זה לא היה נכון והוא היה חטאה של מרים. ונסיים בדברי האברבנאל המציג שלושה סיבות אפשריות שהביאו מרים ואהרון לפרישת משה מאשתו:

ואמנם אמרו על אודות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח הם לדעתי כלם דברי מרים ואהרן שהם אמרו שמשה בהפרדו מאשתו לא היה אפשר שיהיה אלא לאחת מג׳ סבות או לשלשתן יחד: הא׳ להיותם כושית כעורב כי צפורה הייתה ממדין והייתה שחורה כי מדינים הם ישמעאלים שחורים מכוח השמש וחומו ואולי משה נמנע ממנה לפי שאינה ישרה בעיניו. והב׳ מפני התבודדותו לנבואה והיותו מוכן אליה בכל עת. והג׳ להיות משה בטבעו ענו ומסתפק ומואס בפחיתות המשגל כי חרפה הוא לו.

על מנת לענות על דברי מרים ואהרון, בא הקב"ה ומתערב לטובת משה:

(ח) פה אל פה – אמרתי לו לפרוש מן האשה. והיכן אמר לו? בסיני: לך אמור להם שובו לכם לאהליכם (דברים ה׳:כ״ו), ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה׳:כ״ז). (רש"י)

תשובת הקב"ה אינה מתבטאת רק בצרעת שבה נענשת מרים, אלא גם בפירוש בדברי ה': אמרתי לו לפרוש מן האישה! אותה התנהלות שנדרשה מעם ישראל לזמן מועט במעמד הר סיני, היא ההתנהגות המצופה ממשה באופן מתמיד, וזאת משום שנבואתו אינה כשאר הנבואות:

…אז הראה ה׳ את ההבדל בינו לביניהם כדברי ישתבח האומר: ״לא כן עבדי משה״. וחילק את הנבואה לשני חלקים: האחד מהם, שיתנבא הנביא במראה כמראה הזה כמו מראה יחזקאל ודניאל ואחרים, ולא בחלומות הלילה, אלא ישמע קול אשר שמיעתו מצלצלת כראייה הקיימת בין האיש ורעהו. וזהו יתרון יוחד בו זולת כל הנביאים ככתוב: ״ולא קם נביא עוד בישראל כמשה״ (דברים ל״ד: י׳). (ר' יהודה אבן בלעם).

נסכם את הדברים בדברי הרש"ר הירש, המנסה להתמודד עם הקשיים שעולים מזיהוי הכושית עם ציפורה:

כהקדמה אומר הרב, הקשר שבין הנבואה ונישואין מופיע פעם אחת בתורה בהקשר למעמד הר סיני, והפרישה מוסברת כחלק מהכנה להתגלות ה'. הרב מדגיש כי בניגוד לשאר העם, משה הוצרך להמשיך בפרישות משום שהמשיך לעמוד מול ה'. בנוסף, מדגיש הרב כי הניסוח 'על אודות' מופיע בתורה תמיד במובן המתייחס תמיד לאדם או לחפץ הסובל משום שנמנע ממנו דבר, ועתה מבקשים להיטיב את ענייניו, משום כך גם כאן מובן שעוסקים בסבלה של האישה. 

לגבי המושג 'כושית' מסביר הרב שלא מדובר על האישה עצמה אלא על הנישואין: הביטוי ״לקיחת אשה כושית״ אינו אלא לשון מליצית ל ״נישואין ללא יחסי אישות״… לפיכך אם אדם נשא אישה, אך חי בנפרד ממנה, ייאמר עליו ש״נשא אישה כושית״. ומסיים הרב באומרו: נוכל לומר ביאור זה רק כהצעה בעלמא, אך לדעתנו מה שהעלנו כאן אינו נגד הסברא, ואם כיוונו לאמת, הרי עלה בידינו הפירוש הפשוט של פסוקנו.

 

אשת מלך כוש 

גישה שנייה בזיהוי האישה הכושית מסבירה שאכן מדובר באישה אחרת ולא בציפורה, וזאת משום שכפי שנראה ישנם קשיים עם הרעיון שציפורה היא האישה המדוברת:

קודם כל, אומר הרשב"ם- כי לא היתה כושית! כי כוש מבני חם הוא, ומדיין מבני קטורה אשר ילדה לאברהם. קושי נוסף מביא החזקוני ואומר-  ואין לפרשו על צפורה דאם כן מאי דכתיב כי אשה כשית לקח וכי עד עתה לא היינו יודעים שלקח הוא את צפורה… משמע מה מיוחד בהדגשת הפסוק שמשה לקח את ציפורה, שהרי כבר כתבה זאת התורה?!

קושי נוסף עולה מכך שהתורה כותבת במפורש שסיבת דברי מרים ואהרון היא על לקיחת האישה הכושית ולא על גירושה! לקיחה זו היא הגורמת לשיח של אחי משה. עוד שאלה עולה לעניין גירוש ציפורה: המדרש מציג את דברי צפורה, אלם ההפרדה שבין משה וציפורה נעשתה כבר מזמן- כאשר חזרה ציפורה לבית יתרו. כאשר חזרה ציפורה למחנה ישראל, לא מסופר אם חזרו משה והיא לחיות כזוג נשוי, אך גם אם כן – לאור ההרחקה הקודמת, הפרישה של משה מציפורה לא אמורה להתקבל בכזאת הפתעה. אם כן, מיהי הכושית?

הילקוט שמעוני מסביר את הדברים:

וַיְהִי בִּהְיוֹת הַמָּצוֹר עַל כּוּשׁ, וַיִּבְרַח מֹשֶׁה מִמִּצְרַיִם וַיָּבֹא אֶל מַחֲנֵה קוֹקנוּס מֶלֶךְ כּוּשׁ, וּמֹשֶׁה בֶּן שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבָרְחוֹ, וְהַיָּמִים אֲשֶׁר צָר קוֹקְנוּס עַל כּוּשׁ, תֵּשַׁע שָׁנִים, וַיְהִי הַבָּחוּר הוֹלֵךְ וּבָא עִמָּהֶם וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וְכָל חֵיל הַמִּלְחָמָה אֶת הַבָּחוּר כִּי רַב וְיַקִּיר הוּא… וַיְהִי יוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ. וַיְהִי מִקֵּץ תֵּשַׁע שָׁנִים וַיֶּחֱלֶה הַמֶּלֶךְ אֶת חָלְיוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ… וַיַּעֲשׂוּ בָּמָה גְּדוֹלָה וַיוֹשִׁיבוּ עָלֶיהָ אֶת מֹשֶׁה, וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת וַיֹּאמְרוּ יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשָּׁבְעוּ כָּל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם לָתֵת לוֹ אֶת הַכּוּשִׁית הַגְּבִירָה אֵשֶׁת קוֹקְנוּס לוֹ לְאִשָּׁה וַיַמְלִיכוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם. וּמֹשֶׁה בֶּן שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמָלְכוֹ עַל בְּנֵי כּוּשׁ.

תיאור זה לקוח מספר דברי הימים של משה רבינו, והוא מובא גם אצל הרשב"ם ופרשנים נוספים:

כי אשה כושית לקח – כדכתיב בדברי הימים דמשה רבנו: שמלך בארץ כוש ארבעים שנה, ולקח מלכה אחת, ולא שכב עמה, כמו שכתוב שם. והם לא ידעו כשדיברו בו, שלא נזקק לה. זהו עיקר פשוטו. (רשב"ם).

יש אומרים: כי משה מלך על כוש ולקח אשה כושית. (ראב"ע).

על אדות האשה הכשית – מלכת כוש כמו שכתוב בדברי הימים דמשה, והוא לא נזקק לה. (חזקוני).

אם כן, על פי מסורת זו, משה נשא לאישה את מלכת כוש ועליה מדברים מרים ואהרון. מסורת זו, שאין לה בסיס או רמז בפשט הכתובים, מעלה קושי לגבי סיבת השיח בין האחים דווקא כעת- האם הדבר קשור לעזיבת בני ישראל את הר סיני ותחילת מסעם לארץ כנען? האם בכל זאת הדברים קשורים לעניין שבעים הזקנים- אך משה פרש מאישה זו ולא מציפורה? לא ידוע.

גישה נוספת הרואה באישה לא את ציפורה גם היא מובאת במפרשים:

לפי הפשט: שהיו אומרים: וכי לא מצא משה אשה מבנות ישראל שיקח לו לאשה, שהלך לקחת לו מבנות הכושים שהם ערלים. וכי בשביל שהקב״ה מדבר עמו מתגאה, שאינו רוצה לישא אשה מבנות ישראל שבקש אשה במרחק. (ר"י בכור שור)

כי אשה כושית לקח – לפי שלא מצינו במקום אחר שמשה לקח אשה כושית, הגיד לך הכתוב כי בודאי אשה כושית לקח. ועל צפורה לא דברו, שלא היתה מישראל, כי אז אנוס היה מפני שהיה בורח, ולא יכול לבא במצרים בתוך בני ישראל. (ר"י בכור שור)

כי אשה כושית לקח – לפי הפשט משמעות ״כושית״ — גויה, אלא שנתגיירה. וכסבורים אהרן ומרים דמשום הכי פירש משה ממנה משום שאינו לפי כבודו של משה שתהיה אשתו שלא מיחוסי ישראל. (הנצי"ב).

אם כן, יש מקום לומר שמשה אכן נשא אישה אחרת מלבד ציפורה, ועל כך דיברו מרים ואהרון. נישואים אלו יכולים היו להיות מוסברים בכמה דרכים: האם ציפורה בכלל הייתה בחיים בזמן זה (דעת מקרא)? הרי לא מסופר על חייה כלום לאחר הגעתה עם יתרו למחנה, וגם אז- עיקר הסיפור סובב סביב יתרו. או אולי עזבה את מחנה ישראל יחד עם יתרו כאשר הוא חזר למדיין? אולי נשא משה אישה שנייה? גם תשובות על שאלות אלו לא נמצאות בפשט התורה,  הדבר היחיד הברור מפשט הפסוקים הוא שאכן משה נשא אישה כושית: כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח.

שלא מייחוסי ישראל

האם ניתן לנסות ולמצוא הסבר שיענה על השאלות איתן פתחנו? ננסה לעשות זאת:

אם נלך בדרכם של הרב בכור שור והנצי"ב, ונאמר שהאישה עליה מדובר היא אישה חדשה שנשא משה (בין אם בנוסף לציפורה ובין אם במקומה), נצטרך לענות על השאלה: מה אמרו האחים? התורה עונה על כך באומרה: על אודות האשה! משמע טענתם הייתה כלפי עצם הנישואים של משה לאישה הכושית.

מרים ואהרון תומכים את דבריהם בטענה: וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהֹוָה הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר! משמע טענתם כלפי הנישואים קשורה בנבואה ובמעמדו של משה. פתח להסבר הדברים נמצא בדברי הנצי"ב: וכסבורים אהרן ומרים דמשום הכי פירש משה ממנה משום שאינו לפי כבודו של משה שתהיה אשתו שלא מיחוסי ישראל, סבורים היו שמשום שלא לקח אישה מיוחס מעם ישראל- לכן פרש ממנה! אולם נשאל אנחנו: האם יכול היה משה להתחתן עם מישהי מעם ישראל? האם בכך לא יהפוך למעשה את אותה המשפחה והשבט למיוחדים יותר משאר השבטים?

חז"ל מראים בהרבה מקומות עד כמה משה רבנו היה מופת למנהיגות, ואולי יש בכך להסביר מדוע בחר שלא להתחתן עם מישהי דווקא מעם ישראל- עלול הדבר היה להוביל ליצירת מעמד חדש בעם ישראל! אהרון שאב את מעמד הכהונה מהקב"ה, ראשי השבטים שאבו את מעמדם מתוקף בכורתם או מעמדם הכלכלי, ואילו המשפחה שתתחתן עם משה תשאב את מעמדה ממשה.

דברי מרים ואהרון מלמדים שהם לא חששו מכך: אהרון היה נשוי לאלישבע אחות נחשון, והמסורת מספרת שמרים נישאה לכלב בן יפונה (סוטה, י"א:)-  שניהם נישאו בתוך עם ישראל ולבני שבט יהודה. משום כך ברור להם שמעמדם כנביאים לא אמור ליצור מעמד מחודש בעם (וצריך לשים לב שלגבי אהרון לא עולה הטענה שהוא כהן אלא שגם איתו דיבר ה' – על מנת להשוות למשה).

טענה זו לא עלתה כלפי ציפורה, וכך מסבירים בעלי התוספות בפירוש דעת זקנים:  ולכך אמרו אך במשה דבר ה׳ כלומר וכי בשביל שדבר עמו הקב״ה נתגאה שלא רצה ליקח אשה מבנות ישראל הלא גם בנו דבר ולא נתגאינו בכך ונראה שעל אותה מלכה שלקח היו אומרים כן כי מצפורה בורח היה מפני פרעה ואנוס היה… לגבי ציפורה לא הייתה למשה ברירה משום שחי מחוץ לעם ישראל, ולכן כעת, שמשה חי עם בני ישראל- ראוי היה שיתחתן בתוך העם.

מתוך ראייה זו מסתבר שדברי הקב"ה בהמשך מכוונים לענות על טעותם:

(ו) וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם יְהֹוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ. (ז) לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכׇל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. (ח) פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה.

מעמדו של משה הוא שונה ותפקידו בעם ישראל הוא תפקיד יחיד שלא עתיד להמשיך אחר כך: משה שייך לה'. מעמד זה עלול ליצור ניסיון להמשכיות גם לאחר מותו- משום כך לא נודע מקום קבורתו ומשום כך לא מונו בניו להמשיך אותו. מחטא העגל כבר ראינו את הסכנה שקיימת במעמד זה: החטא מתחיל בדברי בני ישראל- וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ, וצריך לשים לב: בתפיסתם משה הוא זה שהוציאם ממצרים, הוא הקוסם הגדול שניצח את פרעה! וזה שורש הבעיה.

אם כן, משה נשא אישה שלא מעם ישראל מתוך חשש משה מהאפשרות שמשפחתו תהפוך למעמד בפני עצמו בעם ואת הדבר הזה לא הבינו מרים ואהרון.[2] במובן זה גם ברורה מקומה של הפרשה לאחר עניין שבעים הזקנים- היא מבליטה את מעמדו המיוחד של משה על פני כל נביא אחר בעם ישראל.

מדוע מספרת התורה על חטא מרים?

שאלה אחרונה שבה יש לעסוק היא: מדוע בכלל מספרת לנו התורה על כך? מה יש ללמוד מהדברים לחיינו אנו? ואחלק את התשובה לשתי הדעות שהזכרתי:

נתחיל באלו הסוברים כי העניין מדבר בציפורה, ומעניין לראות שהפרשנים מסבירים שמשה עצמו היה חלק מהשיח שבין מרים ואהרון, וכל מסביר בעל אור החיים הקדוש:

ותדבר וגו׳ במשה – אולי שדברו בפניו של משה, והדעת מסכמת בזה גם כן, כי מה יועילו דבר לא טוב ביניהם לבין עצמן, אלא אמרו דבריהם דרך תוכחה והוא שומע מלתם, שוב ראיתי בדברי רז״ל (ספרי) שאמרו כן ורמזוהו במאמר וישמע ה׳ והאיש משה וגו׳ פירוש גם הוא שמע. (אור החיים).

מטרת שיחתם של מרים ואהרון, כך מתברר מדברי בעל אור החיים הקדוש, לא הייתה לשון הרע או הוצאת דיבה, אלא להיפך- הם באו על מנת לנסות ולשכנע את משה לחזור לאשתו ציפורה. הבנה זו יש בה לרמז עד כמה חשובה שמירת הלשון- שהרי מדוע בכלל שתיכתב פרשה זו בתורה? מה יש בה ללמד אותנו? הספרי עונה על כך ואומר:

והרי דברים קל וחומר: ומה מרים, שלא נתכוונה לדבר באחיה לגנאי אלא לשבח, ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, בינה לבין עצמה – כך נענשה, המתכוון לדבר בחבירו לגנאי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, בינו לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו – על אחת כמה וכמה. (ספרי במדבר).

מהעבר השני, לדעה הסוברת שמשה נשא אישה מחוץ לעם, נראה שהמסר ברור: אין מעמד בעם שיש לו בעלות על התורה ועל הקשר אל הקב"ה!

—————————————————————————-

[1] ר' אברהם סבע, 1440 – 1508 לספירה, היה מורה ופרשן ספרדי שנאלץ רוב חייו לברוח מרדיפות. נולד וגדל בקסטיליה, ובעקבות גירוש ספרד ב-1492 ברח לפורטוגל, ומשם גורש שוב ב-1497. שני ילדיו נחטפו ממנו והוטבלו לנצרות. רבי סבע נעצר בליסבון ועוּנה, אך עם הזמן הצליח לברוח לפס במרוקו. את ספריו הרבים נאלץ להשאיר בפורטוגל, שם קבר אותם תחת עץ זית ליד ליסבון, מפחד שאם ייתפס עם ספרים יהודיים או תפילין ייגזר לדין מוות. מאוחר יותר כתב מזיכרונו את החיבורים שהשאיר מאחור, וגרסאות אלה הוצאו לאור ופרסמו את שמו. (מתוך ספריא).

[2] להבדיל אלף אלפי הבדלות, דבר זה בא לידי ביטוי באסלם במחלוקת שבין סיעת עלי (השיעה) לשאר המוסלמים: לאחר מות מוחמד עלי וסיעתו טענו שרק אדם מתוך משפחת ה'נביא' יכול להמשיך את דרכו ולהיות החליף, מהצד השני עמדו אלו שטענו שהשיוך למשפחת מוחמד לא מקנה מעמד מיוחד בהנהגת האסלם – ומאבק זה ממשיך ומתקיים עד ימינו…

Picture of מוטי מלכא

מוטי מלכא

נשוי לעדי ואב לארבעה, ומתגורר כיום בבית שמש. בעבר עסק בחינוך בעיקר במסגרות לנוער בסיכון. כיום הבעלים של 'הרמן הדפסות'.

עוד מהאתר
דילוג לתוכן