המשכן ומעשה בראשית

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: (במדבר, ח', ב')

שואלים במדרש מדוע נסמכה פרשת המנורה, הפותחת את פרשת בהעלותך, לפרשת הנשיאים שבה מסיימת פרשת נשא והאם ישנו רעיון המקשר שתי פרשיות אלו זו לזו?

המדרש בילקוט שמעוני (רמז תשיט) עונה על כך בדברים הבאים:

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי שָׁלוֹם, מָצִינוּ שֶׁהָיָה הַמִּשְׁכָּן שָׁקוּל כְּנֶגֶד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, כֵּיצַד? בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּכְתִיב בָּהֶם (תהלים ק״ד:ה׳) ״נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה״, וּבַמִּשְׁכָּן כְּתִיב (שמות כ״ו:ז׳) ״וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים״. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי ״יְהִי רָקִיעַ… וִיהִי מַבְדִּיל״, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כ״ו:ל״ג) ״וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת״. בַּשְּׁלִישִׁי ״יִקָּווּ הַמַּיִם״, וּבַמִּשְׁכָּן ״וְעָשִׂתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת… וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם״. בָּרְבִיעִי (בראשית א׳:י״ד) ״יְהִי מְאֹרֹת״, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כ״ה:ל״א) ״וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב״. בַּחֲמִישִׁי ״וְעוֹף יְעוֹפֵף״, וּבַמִּשְׁכָּן (שמות כ״ה:ב׳) ״וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם״. בַּשִּׁשִּׁי (בראשית א׳:כ״ד) ״תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה… בְּהֵמָה״, וּבַמִּשְׁכָּן (ויקרא א׳:ב׳) ״אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה׳ מִן הַבְּהֵמָה״. בַּשְּׁבִיעִי הָיָה כֻּלּוֹ אוֹר, וּבַמִּשְׁכָּן כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס הָאֱלֹהִים לְתוֹכוֹ הִתְחִיל מַבְהִיק מִן הַשְּׁכִינָה לְכָךְ סָמַךְ ״וּבְבֹא מֹשֶׁה״ וְגוֹ׳. בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת וְגוֹ׳.

אומר בעל המדרש כי ישנה הקבלה בין המשכן ובין מעשה הבריאה, עד שהם שקולים זה לזה! הן במשכן והן בבריאה יש יצירת שמים, ישנה הבדלה, ישנם מים שנקווים, וכך הלאה עד היום השביעי בו העולם התמלא אור, וכך היה גם במשכן:

כאשר נכנס הקב"ה למשכן הוא התמלא אור ולכן, מסביר הדרשן, נסמכה פרשת הנשיאים שפותחת במילים- ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן, שאז ירד הקב"ה למשכן, אל פרשת המנורה- המאירה את המשכן.

אולם נראה שיש צורך להבין מה בעל המדרש רוצה לומר דרך הקבלה זו, משום שעל פניו ההשוואה נראית קצת מאולצת, ולמשל:

הקבלת בריאת השמיים והארץ לא נעשית בצורה ישירה לפסוק מבראשית אלא דרך פסוק מתהילים- נוטה שמים כיריעה, ואותו משווה הדרשן לעשיית יריעות העיזים, אך אין כאן הקבלה ליצירת הארץ, ובנוסף- למה נצרך הדרשן לפסוק מתהילים ולא הביא מבראשית?

עוד דוגמה היא בריאת הבהמות המושווית להעלאת הקורבנות, אך בעוד שבבריאה מדובר על נתינת חיים במשכן מדובר על לקיחה והקרבת הבהמות… משום כך נראה שהדרשן לא בא להציג בפנינו הקבלה מדויקת אלא להביע רעיון מהותי הקושר בין בריאת העולם ובין המשכן:

בסוף הבריאה מתואר במדרש ש-  בַּשְּׁבִיעִי הָיָה כֻּלּוֹ אוֹר, מהי משמעות האור הזה? הרי כבר ביום הראשון ברא הקב"ה את האור, וביום הרביעי נבראו המאורות – משמע העולם היה כבר מואר! אז מה החידוש בכך שבשביעי היה כולו אור?

עוד מהאתר

כלי מחזיק ברכה

אשר נשיא יחטא

סוף מעשה במחשבה תחילה

העקדה שבלב

אתה צריך פסק זמן

תישאר בן אדם

מטרת האור היא להאיר- להבהיר, כאשר אין אור האדם לא יודע מה מולו, והאור עוזר לו להסתכל בבירור ולהבין מה מונח בפניו. כאשר אדם בונה משהו, גם אם יש לפניו תכניות, לא ברור לו תמיד כיצד יראה הדבר בסוף התהליך, ורק לאחר שנגמרה המלאכה והאדם יכול לקחת צעד אחורה ולהסתכל על היצירה המוגמרת הוא יכול לומר האם עלתה בידו המשימה.

כך אומר הדרשן לגבי הקב"ה- כאילו רק בסוף הבריאה יכול היה הקב"ה להסתכל על העולם ולומר עכשיו ברור לי מה נעשה. אולם יש לכך גם רובד נוסף: האור מגלה לא רק מה מונח מולנו, אלא גם מה תכליתו, מה ייעודו, ולכן כאשר העולם נעשה אור ביום השביעי משמע כי גם תפקידו או תכליתו של עולם נעשתה ברורה, ונראה שלכך מכוונים דברי הדרשן:

ביום כניסת הקב"ה למשכן גם המשכן הואר, והארה זהה זו מבהירה שכשם שהמשכן והבריאה שקולים ביצירה שלהם כך הם שקולים במהות שלהם- המשכן הוא מהות הבריאה ומהות הבריאה היא המשכן,

מטרת יצירת העולם היא העבודה המתקיימת במשכן ובלעדיה לא היה לעולם קיום, והאור שמילא את העולם ביום השביעי הוא במהותו אותו האור שמילא את המשכן ביום שירד עליו הקב"ה, ותכלית זו באה לידי ביטוי באור העולה מהמנורה ומנרותיה המובאים על ידי בני ישראל שבמעשיהם ממליכים את הקב"ה בעולמו.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.