בפרשת בהעלותך אנו קוראים על ההכנות למסע בני ישראל ממדבר סיני לכיוון ארץ ישראל. כחלק מהכנות אלו מצווה התורה על עשיית החצוצרות ועל סדר ההליכה, ומסיימת התורה בדברי משה אל יתרו חותנו :
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי יְהֹוָה דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ:
וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם:
וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב יְהֹוָה עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ: (במדבר, י', כ"ט – ל"ב)
משה מבקש משה מיתרו ללכת עם בני ישראל אך תשובת יתרו היא שלילית, לאחר מכן מנסה משה לשכנע את יתרו שוב והפעם התורה לא מספרת לנו מהי תשובת יתרו- האם הסכים או לא.
בעל הכלי יקר מתייחס לניסוח בו משה משתמש ושם לב לכך שהוא משתמש בשני פעלים בכדי לתאר את ההליכה: הראשון הוא הליכה (וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ) והשני הוא נסיעה (נֹסְעִים אֲנַחְנוּ), ולכן הוא שואל מדוע השינוי: …ועוד שאמר נוסעים אנחנו ולכה אתנו היה לו לומר הולכים אנחנו או תסע אתנו? על כך הוא מוסיף שאלה לגבי תשובת יתרו למשה: ועוד ויאמר לא אלך כי אם אל ארצי אלך, תרתי אלך למה לי? מדוע ענה יתרו פעמיים אלך, הרי היה יכול לומר: לא, כי אל ארצי אלך…
בתשובתו מדגיש הרב את ההבדל שבין הליכה לנסיעה באומרו:
ונראה שלשון הליכה נופל על תנועת הרגלים לבד, המעתיקין את האדם ממקום למקום אבל יכול להיות שאף בהיותו הולך למקום אחר מ״מ עדיין דעתו קשורה במקום אשר הלך משם, אבל לשון נסיעה העתקה כוללת לגופו ולמחשבתו מכל וכל…
כאשר אדם הולך ממקום מסוים, ההליכה מתייחסת לפעולה הפיזית אך אין בה בכדי להצביע על הלך הרוח שלו ולכן הוא יכול עדיין להיות קשור למקום ממנו יצא- גם אם פיזית הוא לא שם. לעומת זאת המושג נסע מלמד על הלך הרוח של האחד- בנסיעתו הוא מבטא ניתוק מוחלט מהמקום ממנו יצא, הן פיזי והן מחשבתי. משום כך משה משנה בדבריו בין בני ישראל ובין יתרו:
כי לגבי אצלינו נקרא נסיעה מן המקום אשר יצאנו משם כי אין לנו שם נחלה וכרם ומשפחה אמנם לגבי דידך נקרא הליכה מארצך וממולדתך ואעפ״כ אני מבקש לכה אתנו והטבנו לך.
במובן זה היציאה לכיוון ארץ ישראל קשה הרבה יותר ליתרו מאשר לבני ישראל משום שלהם אין מה שיקשור אותם למדבר ולמצרים, ואילו יתרו בעצם המסע מתנתק מכל עולמו החברתי ומהמקום בו גדל וחי עד עתה.
נוסח תשובתו של יתרו גם כן עוררה קושי אצל הרב, ולכן שאל: ויאמר לא אלך כי אם אל ארצי אלך, תרתי (שניים, פעמיים) אלך למה לי? ובתשובתו מגלה בעל הכלי יקר עד כמה הייתה גדולה דבקותו של יתרו בקב"ה:
ויאמר אליו (יתרו למשה): לא אלך. היה חרה לו (ליתרו) שהזכיר לו לשון הליכה לחשדו שמחשבתו עדיין משוטטת בארצו ובמקום מולדתו, כי באמת הייתה התורה כל כך חביבה עליו עד שיהיה מסלק אפילו מחשבתו מכל וכל מן ארצו ומולדתו והיה לו חשק מכל וכל לדבק בשכינה.
דברי יתרו מחולקים לשניים: החלק הראשון הוא התגובה לדברי משה- לא אלך שהיא אמירה כועסת המתייחסת לכך שחשדו של משה אינו נכון ולכן לא היה צריך לדבר אליו בלשון הליכה.
בחלק השני של דבריו הוא משתמש בלשון ההליכה בצורה הנכונה לגביו:
כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך – זה יקרא הליכה כשאלך אל ארצי לגייר את בני משפחתי כי אז ודאי תמיד תהיה מחשבתי משוטטת במקום קדוש זה אשר נפשי קשורה בו![1]
דווקא לשוב למדיין חזרה היא הליכה משום שרצונו האמיתי הוא להישאר עם עם ישראל, וגם אם הוא הולך למדיין בשביל להפיץ שם את תורת ה' – הוא לא מתנתק מהמשכן ומעם ישראל, ולכן הוא מדגיש הוא לא נוסע למדיין אלא הוא הולך למדיין!
כל אחד מאיתנו שניסה לעשות איזה שינוי בחייו מגיע לדילמה- מה טיב הקשר עם העבר? אם כעת אני שומר מצוות- מה יחסי למשפחה ולחברים מהתקופה שלפני? האם כעת לאחר השינוי אני מנתק את הקשר למה שהיה לפני כן או לא? ובעיקר האם שימור הקשר עם העבר עלול לפגום בשינוי החדש?
בנקודה זו ההבחנה שעושה הרב בין שני המושגים רלוונטית גם אלינו: משה מכיר בקושי האפשרי של יתרו לעזוב את כל חייו ולהצטרף לעם, וכך גם אנו חייבים קודם כל להכיר בקושי שמביא השינוי ואסור להיות אטומים למה ששינוי זה גורם לסביבה שלנו- גם אם קושי זה לא ישנה את החלטתנו.
דבר שני הוא להכיר בכך שבכדי להצליח יש לעיתים צורך בניתוק מהעבר ושמירת הקשר איתו דווקא עלולה לפגום בתהליך, ומדגים הרב את הנקודה בדבריו לגבי אברהם אבינו: …כי מטעם זה אמר הקב״ה לאברהם: לך לך מארצך (בראשית י״ב:א׳), כי בהתחלה ודאי מסתמא עדיין נפשו קשורה בבית אביו. ולסוף נאמר: (שם י״ב:ט׳) הלוך ונסוע הנגבה- תחילה היה הולך ואח״כ נוסע הנגבה כי נשנו אלהים את כל בית אביו. למרות שאברהם עזב את בית אביו, עדיין הקושי היה קיים ונפשו הייתה קשורה בבית אביו, אולם עצם היציאה משם היא שהובילה לניתוק- הלוך ונסוע, היציאה הביאה לכך שיכול היה להיווצר שינוי אמיתי ולכן משתנה הניסוח מהליכה לנסיעה. באותה מידה יש צורך למצוא את מי שיכול לעזור בתהליך, מי שיספק מסגרת תומכת ומכילה כדי להצליח.
ודבר שלישי וחשוב מכול שנלמד מיתרו דווקא: …זה יקרא הליכה כשאלך אל ארצי לגייר, הניתוק אינו טוטאלי, עדיין יש רגש אל מי שהיו איתנו בעבר ואל הסביבה הקודמת- שהרי ללא רגש ומחויבות זו לא הייתה סיבה ליתרו לדאוג לגייר גם אותם. השינוי שאנו מייצרים בחיים שלנו והניתוק הרעיוני לא אומר שאנחנו כבר לא קשורים, דואגים ואוהבים את מי שהיו חלק מאתנו במשך כל השנים.
כאשר אדם יוצר תהליך נכון, בו הוא מכיר בקשיים שעלולים לעלות, הוא מוצא רשת תומכת סביבו והוא מצליח לייצר 'אני חדש' שבטוח בדרכו אז הוא יכול גם להתמודד עם אותם קשרים מהעבר בצורה נכונה. רצונו של יתרו הי להשפיע טוב על סביבתו במדיין- ודבר זה לא מבטא את חולשת השינוי וקושי הניתוק מסביבתו הישנה אלא דווקא מראה את חוזקו של התהליך שעבר.
ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
————————————–
[1] הספרי זוטא אומר: "ויאמר אליו לא אלך" – למה חזר לארצו? … אלא כך היה יתרו מחשב ואומר: וכי מה הנר הזה בין חמה ללבנה? משה חמה ואהרן לבנה, מה אור יש לי ביניהם? אלא הריני הולך לארצי ומגייר את כל בני מדינתי ומכניסן תחת כנפי השכינה.
125.00₪
50.00₪
25.00₪
המחיר המקורי היה: 160.00₪.130.00₪המחיר הנוכחי הוא: 130.00₪.
95.00₪
120.00₪
35.00₪
59.00₪
125.00₪
70.00₪
75.00₪
35.00₪
30.00₪
120.00₪
130.00₪
120.00₪
25.00₪
המחיר המקורי היה: 120.00₪.105.00₪המחיר הנוכחי הוא: 105.00₪.
