וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרון ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות:
הפרשה פותחת בציווי לאהרון להדליק נר תמיד במשכן ובבית המקדש. ברור כי הקב"ה אינו צריך לאור המנורה, ולכן נשאלת השאלה- מה מטרת הדלקת הנר?
חלק מהפרשנים מצביעים על הפונקציה המעשית בהדלקת הנר: אהרון והכוהנים עובדים במשכן גם בלילות- ולכן המשכן צריך להיות מואר תמיד. הסתכלות נוספת בכיוון זה מציג ר' אברהם אבן עזרא שמקשר בין סיומה של הפרשה הקודמת שבה דובר על בואו של משה למשכן, שם דיבר איתו הקב"ה, ובין תחילת פרשתנו, והוא מסביר כי הקב"ה דיבר עם משה גם בלילה, והרמז לכך הוא הנר שתמיד דולק. אפשר להבין מדבריו כי הנר משמש כסמל- כשם שהוא דולק תמיד, כך הדיבור קיים תמיד. מצד שני אפשר להבין שבכדי שמשה יוכל להיכנס ולדבר עם הקב"ה גם בלילה- הוא נזקק לתאורה, לנר התמיד.
גם הדרשנים ניסו לענות על שאלה זאת:
כשהשלים משה את המשכן והעמידו, מיד הבהיק אור גדול והוא אור השכינה. מיד נתבייש אהרון ואמר: אני לא יכולתי להסתכל באור [שהיה חזק מדי], והוא מצווה אותי להדליק נר? אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'בהעלותך'- כדי לזכותך (מדרש החפץ).
במדרש תנחומא מובא מדרש נוסף המציג פן רעיוני בנושא המנורה, וממנו ניתן להבין מה הכוונה- לזכותך:
זה שאמר הכתוב: גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב). ולנו אתה אומר להדליק. שנאמר: בהעלותך את הנרות. משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב. אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד היום, לך התקין לי. הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, שלחן של הדיוט. כיון שבא המלך, באו עמו שמשין סבבו (מכאן ומכאן) מנורות של זהב לפניו מכאן ומכאן. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד הזה, נתבייש והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה לו הכל מן ההדיוטות. אמר לו המלך: מהו, לא אמרתי לך שאצלך אני סועד היום, למה לא התקנת לי כלום?! אמר לו אוהבו: אדני המלך, כשראיתי את כל הכבוד הזה, נתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. אמר לו המלך: חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך, איני משתמש אלא בשלך.
וכך הקדוש ברוך הוא כולו אורה, שנאמר: ונהורא עמה שרא ( דני' ב כב). והוא אומר לישראל, התקינו מנורה ונרות.
המדרש ממשיל את הנושא למלך שהחליט לבקר את חברו ולסעוד אצלו. הכין אותו חבר למלך מיטה, מנורה, שולחן וכלים לסעודה, אבל מכיוון שלא היה עשיר גדול- כל כליו היו פשוטים. כאשר הגיע המלך עם פמלייתו, וראה אותו חבר את כלי הזהב, הכסף והפאר שהביא עימו המלך, התבייש החבר בכליו הפשוטים והסתיר אותם. שאל אותו המלך: לא ידעת שאני מגיע? למה אין כלום מוכן? ענה חברו: לאחר שראיתי את הפאר שסובב אותך, התביישתי במה שהכנתי והסתרתי הכול! אמר לו המלך: אני אסתיר את כל מה שהבאתי ואני רוצה להשתמש דווקא בשלך!
המדרש מציג אמירה אמיתית ונכונה: לנו יש רק כלים פשוטים! להאיר באמת לפני הקב"ה אין אנו יכולים, וגם לעבוד אותו באמת זה מעבר ליכולתנו והשגתנו. כל שיש בידינו הם הכלים האנושיים שלנו- מנורה ונר, ולמרות פשטותם הם מספיקים, ויותר מכך- הקב"ה לא דורש מעבר לכלים אלו. (המשמעות של – לזכותך היא: לאפשר לך- הכלים שלנו רק דרכם אנו יכולים לעבוד את ה', ומתן הכלים הללו והכרת הקב"ה שרק דרכם אנו מסוגלים וההכרה שזה בסדר, זה מה שמאפשר לנו לזכות לעבוד את ה') בכול מעשה ומעשה, בין בעשייה הדתית ובין בזו שאינה דתית אנו צריכים לזכור זאת. לעיתים אנו לא אוהבים את הסיבות שיש לנו לעשות דברים- הן נראות קטנויות, אגואיסטיות ולא כל כך אידיאליסטיות. לעיתים אנו לא אוהבים להכיר ביכולות האמיתיות שלנו- במה אנו טובים יותר ובמה פחות, אבל אלו אנו- אנושיים. התנכרות לכך עלולה לגרור אותנו לכישלון גדול במקום שאפשר היה להשיג הצלחות קטנות, לעומת זאת, קבלה והכרה ביכולות ובמגבלות האנושיות שלנו, רק היא תוכל להביא לצמיחה ושיפור התכונות ושיתקיים בנו 'בהעלותך'- כדי לזכותך.