בהעלותך את הנרות

וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל אהרון ואמרת אליו: בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה, יאירו שבעת הנרות: (במדבר, ח', ב')

פרשת בהעלותך פותחת בציווי לאהרון להדליק נר תמיד במשכן ובבית המקדש. ברור כי הקב"ה אינו צריך לאור המנורה, ולכן נשאלת השאלה- מה מטרת הדלקת הנר? במיוחד חשובה השאלה משום שלצערנו אין לנו לא מקדש ולא כהן בעבודתו, ולכן  אפשר להוסיף ולשאול- מהי חשיבות הציווי לימינו?

משל המלך והחבר

המדרש בתנחומא [1] מספר על מלך שהיה לו חבר טוב מפשוטי העם. יום אחד המלך חושב על כך שהרבה זמן כבר לא פגש את החבר, ולכן שולח לו הודעה שבעוד כמה ימים הוא יגיע אליו לבקר אותו. החבר שמח מאוד, הולך לעשות קניות, מנקה את הבית, פורש מפה לבנה ועורך את השולחן בכלים הנאים ביותר שיש לו.

מגיע יום המפגש והחבר שמח כולו מחכה מחוץ לבית למלך, מגיעה השעה והוא רואה שיירה של לימוזינות נכנסות לרחוב, עוצרות מול הבית ומהן יוצאים משרתים לבושים בפאר, יוצא המלך לבוש בבגדי מלכות וכל האירוע מלווה בתחושת מלכות ויוקרה. מרגיש החבר בעצמו בושה – איך הכלים שלו יכולים להשתוות לכלי המלכות שהמלך רגיל בהם? איך המפה שפרש משתווה לבדים האיכותיים שהמלך רגיל בהם? איך המאכלים שהכין יכולים להשתוות למטעמים שבוודאי מוגשים בארמון? מיד הוא רץ פנימה לבית, אוסף את כל הכלים והמאכלים ומחביא אותם.

המלך בינתיים נכנס פנימה אל הבית ורואה שאין שולחן ערוך, אין אוכל ונראה כאילו לא חיכו לבואו. שואל המלך את החבר: לא ידעת שאני מגיע? – ידעתי, אומר המארח. שואל המלך: לא הכנת שום דבר בכדי לארח אותי? – הכנתי, עונה המארח. אז מה קרה? שואל המלך. עונה החבר בקול מבויש: ראיתי באיזה פאר אתה מגיע והתחלתי לחשוב באיזה איכות של מאכלים וכלים אתה מורגל, ולכן התביישתי במה שלי יש ורצתי פנימה לאסוף את הכל…

מסתכל עליו המלך ועונה: חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך, איני משתמש אלא בשלך! את כלי שלי אני אצניע ואשתמש דווקא בשלך!

עוד מהאתר

פניהם איש אל אחיו

וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכׇל צְבָאָם

חטאם של נדב ואביהו

מסלולי טיול בהרי צרעה

הגדרת נגע הצרעת

שמיעת קול הפעמונים

מהו הנמשל בסיפור? מה בעצם בא המדרש לומר?  נראה שהתשובה היא כך: לנו יש כלים פשוטים, כלים אנושיים. אנשים חושבים שבכדי לעבוד את הקב"ה צריך להיות מושלמים, צריך לחיות חיים מנותקים מחומר ומלאים ברוח – אבל זה לא יכול לקרות, אנו חייבים להתפרנס, יש לנו אופי אנושי ויצרים, ונראה שמהות האנושיות שלנו מתנגשת עם היכולת לעבוד את הקב"ה בצורה מושלמת. אנשים שינסו לעשות זאת עלולים להגיע לייאוש מחוסר יכולת זו.

המדרש מעמיד שאלה בסיסית בחשיבה הדתית: האם אדם בשר ודם יכול באמת לעבוד את הקב"ה? את האל המושלם והמופשט?  התשובה האמתית היא שלא – פשוט אין לנו את הכלים לכך, אם היו לנו אותם כנראה שהיינו מלאכים.

אבל תשובה אמתית עוד יותר היא שאנו גם לא צריכים למדוד את עבודת ה' שלנו על פי אמות המידה של הקב"ה או המלאכים, אלא דווקא על פי אמות המידה האנושיות ועל פי הכלים האנושיים, דווקא כלפי אמות מידה אלו התורה מכוונת, ודווקא אותן רוצה הקב"ה: לא ניתנה תורה למלאכי השרת ו- דיברה התורה כנגד יצר הרע (קידושין כא, ב), שתי מימרות אלו ממקמות את התורה בתחום העיסוק האנושי וכמענה לאופי האנושי.

רבי ישמעאל אומר- דיברה התורה בלשון בני אדם, לא מדובר כאן רק במישור הלשוני – התורה מדברת אל הצרכים האנושיים, היא נותנת לבשר ודם את היכולת להכניס את הרוח בעולם החומרי.

בשביל לזכותך

מדרשים נוספים [2] מדגישים את סיבת הדלקת הנר בזיכוי אהרון או בני ישראל:

בהעלותך – כדי לזכותך!

אפשר להבין את המילה לזכות או זיכוי בשתי דרכים:

הראשונה היא מלשון זכות – הקב"ה נותן לבני ישראל מצוות בכדי להקנות להם זכויות, ולמרות שאין צורך אמתי לקב"ה באור הנר הציווי נותן לנו עוד מצווה לקיים ועוד זכות בשמיים.

אפשרות שנייה היא להבין זאת מלשון לזכך – לנקות, ונראה שמשמעות זו מתיישבת עם דברי המדרש: האופי האנושי הוא חומרי, הוא יצרי. התורה לא באה לבקש מאתנו לבטל את היצר או להעלים אותו, אלא דווקא לזכך אותו – ללא יצר המין לא הייתה המשכיות בעולם, ללא יצר האכילה האדם לא יכול היה להתקיים, ולכן היצר לכשעצמו הוא לא שלילי אבל היכנעות לו- היא שלילית.

התורה באה לחנך את היצר, להכניס אותו למסגרת הנכונה, ושם מתקיימת עבודת ה'. המידות שלנו, היצרים שלנו הם הנר והמנורה שיש בידינו היום, הם הכלים הפשוטים שלנו ורק דרך העבודה עליהם אנו יכולים להאיר לפני הקדוש ברוך הוא.[3]

ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

—————————————————–

[1] זה שאמר הכתוב: גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב). ולנו אתה אומר להדליק. שנאמר: בהעלותך את הנרות. 

משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו אוהב. אמר לו המלך: תדע שאצלך אני סועד היום, לך התקין לי. 

הלך אוהבו והתקין מטה של הדיוט, שלחן של הדיוט. 

כיון שבא המלך, באו עמו שמשין סבבו (מכאן ומכאן) מנורות של זהב לפניו מכאן ומכאן. כיון שראה אוהבו את כל הכבוד הזה, נתבייש והטמין את כל מה שהתקין לו, שהיה לו הכל מן ההדיוטות. 

אמר לו המלך: מהו, לא אמרתי לך שאצלך אני סועד היום, למה לא התקנת לי כלום?! 

אמר לו אוהבו: אדני המלך, כשראיתי את כל הכבוד הזה, נתביישתי והטמנתי כל מה שהתקנתי לך, שהיו כלי הדיוטות. 

אמר לו המלך: חייך, שאני פוסל את כל כלי שהבאתי עמי, ובשביל אהבתך, איני משתמש אלא בשלך.  וכך הקדוש ברוך הוא כולו אורה, שנאמר: ונהורא עמה שרא ( דני' ב כב). והוא אומר לישראל, התקינו מנורה ונרות.

[2] בְּהַעֲלוֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת: זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאדִּיר (ישעיה מב, כא). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְנֵרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם הִזְהַרְתִּי עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא כְּדֵי לְזַכּוֹתָם! (תנחומא).

כשהשלים משה את המשכן והעמידו, מיד הבהיק אור גדול והוא אור השכינה. מיד נתבייש אהרון ואמר: אני לא יכולתי להסתכל באור [שהיה חזק מדי], והוא מצווה אותי להדליק נר? אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'בהעלותך'- כדי לזכותך (מדרש החפץ).

[3] בקידושין נאמר: …כך הקב"ה אמר להם לישראל בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין – השאלה שמתבקשת (בעיני) היא למה לא ברא ה' תרופה ליצר הרע? למה דווקא תבלין?  ההבדל בין הדברים הוא שהתרופה מרפאת את המחלה, היא משמידה את החיידק או הווירוס שגורם לה וכך נרפא האדם. תבלין לעומת זאת לא הורס או מעלים את האוכל, אלא הוא בא לתקן אותו – הוא בא לתת לו טעם נכון, להכניס את אותו טעם המאכל שהיה במידה לא נכונה אל המסגרת הנכונה. כך גם היצר- לא צריך להעלים אותו אלא דווקא להכניס אותו אל המסגרת הנכונה, זו תפקידה של התורה.