עגלת קניות

עשינו את תפקידנו

עשינו את תפקידנו

משימתם של משה ואהרון הייתה גאולת האומה הישראלית ועלייה רוחנית. בדורנו, המשימה היא להשיג חברה טובה, יציבה, ראויה, מכילה, מכבדת ואמיתית יותר.

להדפסה

כבר שנים רבות, ולאורך תפקידים שונים, מלווה אותי במשרדים השונים שבהם עבדתי לוח משימות שאני מציב לעצמי ולתחום אשר תחת אחריותי. בתפקידי במשרד לשוויון חברתי, הוספתי עוד משבצת תחת הכותרת: "כישלונות". שני פרויקטים מרכזיים היו שם תקופה ארוכה – הקמת "מנוע זכויות לאומי אינטרנטי" במסגרת המיזם הלאומי "ישראל דיגיטלית"[1] והקמת ניידת זכויות לאזרחים ותיקים,[2] כזו שתעבור בכל היישובים ותסייע לאזרחים ותיקים לממש זכויות ולמצות תהליכים ממשלתיים.

השקעתי שעות ודיונים רבים בנושאים אלו, כמעט הגעתי ליעד – אלא שאז סיימתי את תפקידי ביולי 2020. אמנם הצטערתי מאוד, אבל בתוכי ידעתי שלא פעלתי סתם, ושיצרתי תשתית שיום אחד תניב פירות. חודשים אחדים אחרי סיום תפקידי נחנכה "ניידת הזכויות", ו"מנוע הזכויות" הושק לקהל הרחב – פרויקטים אשר התקדמו משמעותית בתקופתנו, אך לא הגיעו לידי סיום.

בפרשת בא יוצאים בני ישראל ממצרים אחרי מאות שנות שיעבוד. לאורך כל תהליך הגאולה לא גילה הקב"ה, גם לא למשה ולאהרון, מתי תתרחש היציאה המיוחלת, גאולתם של ישראל מהשעבוד. מכה אחרי מכה, סירוב אחרי סירוב, עוד נוקשות ועוד חיזוק לב, הכבדה על עם ישראל, מכות לשוטרים – כל אלו לא שוברים את משה ואת אהרון במשימתם, אף שאין להם מושג מתי היא תושלם.

 

אתנחתא או סיכום?

לפני מכת בכורות, המכה האחרונה, התורה קוטעת את סיפור המכות בכדי לתאר את המצווה הראשונה שבה מצטווים בני ישראל: מצוות קידוש החודש. לציווי עצמו מקדימה התורה תיאור מתמיה של תפקיד משה ואהרון בהוצאת בני ישראל:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, עוֹד נֶגַע אֶחָד אָבִיא עַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם אַחֲרֵי-כֵן, יְשַׁלַּח אֶתְכֶם מִזֶּה…. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, לֹא-יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה לְמַעַן רְבוֹת מוֹפְתַי, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עָשׂוּ אֶת-כָּל-הַמֹּפְתִים הָאֵלֶּה לִפְנֵי פַרְעֹה; וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא-שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים. רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יא, י–יב, ב).

מה משמעותם של פסוקי "הסיכום" המודגשים? ראשית, מה הם באים לחדש לנו? הרי ידוע לנו כבר שמשה ואהרון עשו את המופתים ושפרעה סירב לשלח את העם. שנית, מה מקומו של סיכום תפקידם של השניים כאן? היה ראוי, לכאורה, למקם אותו בסוף תהליך המכות. נוסף על כך, מה משמעות סמיכות "סיכום" זה למצוות קידוש החודש?

רש"י (1040-1105, צרפת) מסביר שפסוקים אלו הובאו כאן כדי לסמוך אותם למצוות קידוש החודש כיוון שנמסרה לעם מפי משה ואהרון יחדיו. אותו סיכום משמש נימוק לכך: בשל העובדה שאהרון טרח בעשיית המופתים, לאורך כל הדרך, חלק לו הקב"ה כבוד ודיבר גם איתו. ציווי זה חייב לבוא לפני מכת בכורות בשל שייכותו לקורבן הפסח, וכדי לאפשר את הדיבור המשותף לשני האחים נדרשה התורה לעצור ולציין את הטרחה הרבה שטרח אהרון עד כה:

"משה ואהרן עשו וגו' – כְּבָר כָּתַב לָנוּ זֹאת בְּכָל הַמּוֹפְתִים, וְלֹא שְׁנָאָהּ כָּאן אֶלָּא בִּשְׁבִיל לְסָמְכָהּ לַפָּרָשָׁה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן – בִּשְׁבִיל שֶׁאַהֲרֹן עָשָׂה וְטָרַח בַּמּוֹפְתִים כְּמֹשֶׁה, חָלַק לוֹ כָּבוֹד זֶה בְּמִצְוָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁכְּלָלוֹ עִם מֹשֶׁה בַּדִּבּוּר" (רש"י, שמות יא, י).

לעומתו מסביר הרמב"ן (1194- 1270, ספרד), כי התורה עצרה לפני מכת בכורות כדי לסכם את תפקידם של אהרון ומשה כיוון שאכן כאן נגמר תפקידם. התורה מבקשת להבדיל בין המכות שניתנו עד כה ובין מכת בכורות, כך שיהיה ברור שלאהרון ולמשה לא היה שום חלק במכת בכורות מלבד אזהרת פרעה. מרגע זה, את הדברים עושה הקב"ה לבדו, בלי שום השתדלות או סימן של משהו:

"וטעם ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה הם המופתים הנזכרים למעלה, ואמר זה בעבור שהשלים כל המעשים שעשו, וגזרת מכת בכורות שכבר הודיעו אותה לפרעה, כי במיתת הבכורות אין למשה ואהרן בה מעשה" (רמב"ן, שמות יא, י).

 

משה ואהרון, מניחי התשתית

עכשיו דמיינו שאתם משה ואהרון. כמעט שנה אתם רודפים אחרי פרעה, מכה ועוד מכה, הכבדה ועוד הכבדה. והנה, דווקא לפני המכה האחרונה, אומרים לכם תודה רבה ומבקשים מכם לפנות את הבמה. אור החיים הקדוש (1696-1743, מרוקו וא"י) מנסח את הדברים באופן כה חריף, שלולא היה כותב אותם אי אפשר היה להביא אותם. למרות כל האותות והמופתים של משה ושל אהרון, אפילו לדרישה הפשוטה ביותר שהציגו, והיא לצאת רק לשלושה ימים, לא הסכים פרעה:

"ומשה ואהרן וגו' – כוונת הכתוב לומר שהגם שעשו את כל המופתים האלה אף על פי כן לא נתרצה לשלחם אפילו שלא בהחלט אלא לצאת מארצו לבד כאומרו 'נלכה נא דרך ג' ימים'" (אור החיים, שמות יא, י).

משה ואהרון היו יכולים להתייאש מהמשימה. הרי כל מאמציהם אינם מועילים, ולפעמים מביאים את התוצאה ההפוכה. על פי אור החיים הקדוש, התורה מבקשת להדגיש שאף על פי כן עשו משה ואהרון את שליחותם על הצד הטוב ביותר, בנחישות וברצינות רבה. ואמנם, אילו הדברים היו מתנהלים בדרך הטבע ועל פי מנהגו של עולם, היו מספיקים מעשיהם להוציא את בני ישראל, כפי שמסביר המלבי"ם (1809-1879, אוקראינה):

"ומשה ואהרן – רוצה לומר הגם שמשה ואהרן עשו כל המופתים האלה והיו לפני פרעה ולא נסתפק באמתת דבריו וע"פ הטבע היה ראוי שישמע להתראה זאת בכל זאת היה מאת ה' שחזק לבו" (מלבי"ם, שמות יא, י).

שלא נחשוב לרגע שמצד האמת ומצד הנהגת העולם הרגילה מעשים אלו היו לשווא. מעשים אלו היו התשתית שעליה נבנה הכול, אלא שהתערבות אלוקית מנעה מהם להשיג את תכליתם מייד. ללא התערבות אלוקית היה פרעה משחרר את בני ישראל כבר באמצע הדרך, אלא שהקב"ה התערב וחיזק את ליבו.

 

דבקות במשימה

שמא תאמרו שלא הייתה למשה ואהרון שום סיבה להתייאש – הרי הובטחה להם הבטחה אלוקית להצלחתם? בא רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב[3] (1783-1841, פולין), ומסביר בפירושו שהזקנים שליוו אותם לאורך התהליך כולו דווקא התנהגו אחרת מהם, עוד הרבה לפני שהקב"ה ציווה את משה ואהרון לפנות את הבמה לפני המכה העשירית. אותם מלווים, אותם זקנים, דווקא נתייראו מהתהליך ומגודל המשימה ונשמטו ממנה. הכתוב מדגיש שמשה ואהרון לא עשו כן, אלא המשיכו במשימה עד הסוף:

"ומשה ואהרן עשו את… למדנו צדקתם להצלת ישראל לעשות המופתים, עמדו בראש והכניסו את עצמם בעובי הקורה. אבל הזקנים הלכו לבסוף ונתייראו, והיו נשמטים אחד אחד" (אגרא דכלה, בא, יט).

רבי אברהם סבע[4] (1440-1508, איטליה), בעל פירוש "צרור המור", מסביר את הקשר בין השתדלותו הרבה של משה, המשך שעבודם של בני ישראל גם אחרי תשע מכות וסמיכות הדברים למצווה הראשונה:

"ומשה ואהרן עשו כל המופתים וגו' ויחזק ה' – כל זה נראה מיותר… ונראה שיאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה, וטרחו בהם בזריזות נפלא. ואם תאמר החריצות שקר. אחר שלא הועילו דבריהם ומופתיהם. לזה השיב ויחזק ה'. כלומר לא היה זה בעבור חסרונם. אלא בסבת חסרון ישראל שלא היו להם זכיות. ולכן ויאמר ה' החדש הזה לכם דברו אל כל עדת בני ישראל. בעניין שבאלו המצות שצוה להם עתה יצאו. ולכן סמך לכאן ומשה ואהרן עשו ויחזק ה' וגו' אצל החדש הזה לכםונתן להם השי"ת אלו המצות. בענין שבזכותם ישלחם פרעה. כי באופן אחר לא היו ראויים אלו המצות להנתן להם. אלא במדבר סיני או באהל מועד".

משה ואהרון פעלו בזריזות ובחריצות, ומצד מעשיהם ראוי היה שפרעה ישחרר את בני ישראל. אך הסיבה לאי גאולתם של ישראל הייתה אחרת, סיבה שלא הייתה בשליטתם והיא זו שעיכבה את הגאולה: בני ישראל לא היו ראויים להיגאל עד שיקבלו את המצוות, ולכן עצרה התורה לפני המכה האחרונה והביאה לישראל את מצוות קידוש החודש ואת קורבן הפסח.

לפעמים אנחנו פועלים, רצים, משקיעים, מתאמצים, ונלחמים אבל לא רואים פירות לעמלנו. לפעמים היעד עוד רחוק, לעיתים הכול תקוע מסיבות שאינן ידועות לנו. עם זאת, אנחנו חייבים להפנים שפעולותינו תמיד משנות מציאות, תמיד יוצרות תשתית ופלטפורמה לבאים אחרינו. מאמצינו אף פעם אינם הולכים לריק, הם סוללים דרך, מכשירים לבבות ופועלים את פעולתם במציאות גם אם אנחנו לא רואים זאת. ללא מאמצינו לא הייתה מתרחשת התוצאה הסופית, ללא הפעולות שלנו לא היה שינוי בחברה.

בתקופת משה ואהרון, המשימה המרכזית הייתה גאולתה הפיזית של האומה הישראלית ולאחר מכן עלייה רוחנית. בדורנו, המשימה היא להשיג חברה טובה, יציבה, ראויה, מכילה, מכבדת ואמיתית יותר. חברה המחוברת לשורשים, לדרך התורה ולדרכו של הקב"ה, בעלת כבוד לכל אדם ולכל מרכיב בחברה.

בדרך למשימה הזאת, יש לנו סיבות רבות להתייאש. אנחנו הרי לא יודעים אף פעם מתי תגיע התוצאה המצופה והאם בכלל נצליח. אנחנו גם לא יודעים אם יש סיבה מעכבת שלא תלויה בנו. גם במצבים אלו, אל לנו ליפול ברוחנו, אנחנו את תפקידנו ואת שליחותנו חייבים למלא. גם אם לא רואים את ההצלחה מייד, גם אם זה מורכב וגם אם אנחנו לא מצליחים להבין את הסיבה שמעכבת את התהליך. בסוף, נבין את הסיבה האמיתית לעיכוב, וגם אם הפירות לא יופיעו במשמרת שלנו, הרי שסופם להבשיל במשמרת הבאה ועם ישראל ייהנה מכך.

——————————————————-

[1] המיזם הלאומי "ישראל דיגיטלית" – מיזם ממשלתי השואף לרתום ולמנף את ההזדמנות הטמונה במהפכה הדיגיטלית ובהתקדמות טכנולוגיות המידע והתקשורת לטובת צמיחה כלכלית מואצת, צמצום פערים והפיכת הממשל לחכם, למהיר, לידידותי לאזרחים ולמוביל עולמי בתחום הדיגיטלי. בין השנים 2015-2020 פעל המשרד תחת ניהולו של המשרד לשוויון חברתי.

[2] אזרחים נחשבים לוותיקים במדינת ישראל מגיל 62 לנשים ומגיל 67 לגברים. המשרד לשוויון חברתי אמון על הטיפול באזרחים הוותיקים העצמאיים במדינת ישראל.

[3] רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב – נולד בשנת 1783 בגליציה ונפטר בשנת 1841 בדינוב. דור חמישי לתנועת החסידות. מכונה בדרך כלל על שם ספרו "בני יששכר". אימו הייתה אחייניתם של ר' אלימלך מליז'נסק ורבי משולם זושא מאנפולי.

[4] רבי אברהם בן יעקב סבע – נולד בשנת 1440 בספרד, מדור מגורשי ספרד. נפטר בשנת 1508 בדרכו לאיטליה ונקבר בוורונה. היה רב, מקובל והוגה דעות. כתב פירוש על התורה בשם "צרור המור", פירוש על דרך הדרוש והקבלה. עם גירוש ספרד עבר לפורטוגל ומשם לעיר פאס שמרוקו.

Picture of אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".

עוד מהאתר
דילוג לתוכן