עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי

בשנה וחצי האחרונה בהיותי מחוץ לפקידות הממשלתית ניסיתי ביחד עם מספר חברים להקים פלטפורמה אזרחית שתכליתה חיזוק ארגוני החברה האזרחית הפועלים להיותה של מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי. במסגרת מאמצנו בנושא נפגשנו לא מעט פעמים עם נציגי קרנות ופילנטרופיים.

באחת הפגישות הראשונות, הגענו שלושה שותפים לפגוש את אחת הקרנות הידועות המתעסקות בתחום. נכנסו חמישה אנשים לחדש ישיבות שיש בו מקום ל כ- 15 איש, מרבית הכיסאות פנויים ועדיין הייתה תחושה שאין מקום בחדר אפילו לנשום. מנכ"ל הקרן התחיל את דבריו באופן מתנשא שלא פגשתי אף פעם, זחיחות הדעת שלו הייתה כזו שהיא תפסה את המקום בעשרה כסאות הפנויים ושאבה מאיתנו את החמצן. אי אפשר היה לדבר, התחושה הייתה שאנחנו יושבים בפני נשיא ארה"ב במקרה הטוב. בכל משפט שני הוא הקטין את היוזמה שלנו והייתה תחושה נוראה. האדם היה חכם ונבון, אבל הוא גם התנהג כמו חצי אלוקים.

עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי

השבת נקרא את פרשת "בא", פרשה מכוננת בהיסטוריה של עם ישראל ובה האירוע המכונן – יציאת מצרים. פרשתנו מתחילה בשלוש המכות האחרונות (ארבה, חושך ובכורות) ומיד לאחר מכן בני ישראל זוכים בחירותם. לקראת מכת הארבה מגיעים משה ואהרון שוב לפרעה ושואלים אותו שאלה :

 "וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹקי הָעִבְרִים, עַד-מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי; שַׁלַּח עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. כִּי אִם-מָאֵן אַתָּה, לְשַׁלֵּחַ אֶת-עַמִּי הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, בִּגְבֻלֶךָ". (שמות י, ג-ד)

מה משמעות שאלתם של אהרון ומשה: עד מתי מאנת לענת מפני ? מה הם מבקשים לומר לפרעה בשאלה זו ?

תרגום אונקלוס (אונקלוס הוא גר צדק אשר הגיע מהמשפחות העשירות של רומי במאה הראשונה, תלמידם של רבי אליעזר ורבי יהושע) מפרש את המילים "עד מתי מאנת לענות", עד מתי אתה מסרב להיכנע מלפני הקב"ה :

"וְעָאל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְוָת פַּרְעֹה וַאֲמַרוּ לֵיהּ כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דִּיהוּדָאֵי עַד אִמַּתִּי מְסָרֵיב אַתְּ לְאִתְכְּנָעָא מִן קֳדָמָי שַׁלַּח עַמִּי וְיִפְלְחוּן קֳדָמָי". (שמות י, ג)

רש"י (1040-1105, צרפת) מביא את דברי התרגום ומסביר את כוונתו :

"לענת. כְּתַרְגּוּמוֹ, "לְאִתְכְּנָעָא", וְהוּא מִגִּזְרַת עָנִי – מֵאַנְתָּ לִהְיוֹת עָנִי וְשָׁפָל מִפָּנַי". (רש"י, שמות י, ג)

משה ואהרון נמצאים לפני המכה השמינית, הם לא יודעים שיש עוד שלוש מכות בתוכנית של הקב"ה, הם לא יודעים בדיוק מתי בני ישראל נגאלים. הם שואלים את פרעה עד מתי לא תבין את מקומך אל מול הקב"ה ?! עד מתי תבחר לדבוק באגו ובכבוד שלך כדי להמשיך ולסבול אתה ועמך ?! מתי תיכנע ותשחרר את מקומך ותהיה שפל בפני הקב"ה.

מקומה של פרשת הנדרים

ובקוצרכם את קציר ארצכם

חטאם של בוני המגדל

הקהל את בני ישראל

לפי שאתה מתגאה

מדרש שכל טוב מלמד אותנו שהשאלה של משה ואהרון הייתה כדי למקד את הבעיה ולהודיע לנמצאים כולם, היכן הבעיה ממוקדת – בפרעה:

"ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר ה' אלהי העברים עד מתי מאנת – כלומר מאן אתה". (שכל טוב, שמות י).

השיח הזה של משה ואהרון אל מול פרעה, זה אשר מובא בתרגום וברש"י וזה הנאמר כלפי אנשיו, דעו לכם – פרעה ממאן וכולם יודעים שהוא הבעיה. הוא הטריגר וההשראה לכך שמיד אח"כ פונים עבדי פרעה אליו בפעם הראשונה ואומרים לו באותם מילים ובאותה לשון בדיוק: "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ–שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים…. הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם". (שמות י, ז).

הרלב"ג, רבי לוי בן גרשום, (1288-1344, צרפת) מסביר שלמשה ואהרון פשוט נמאס שמשחקים איתם. מספר פעמים הבטיח פרעה להם שהוא ישחרר את העם לחופשי והוא כל פעם חוזר בו בתואנה אחרת והם שואלים אותו עד מתי :

"ואמרו לפרעה בשם האל יתברך עד מתי מאנת לענות מפני….ולכן נראה לפרש שכאשר פרעה אמר למשה ואשלחה אתכם ולא תוסיפון לעמוד היה משה מבקש ממנו בכל יום שיתן רשות להליכה ופרעה היה דוחה אותו מיום אל יום לאמר לך ושוב ומחר אתן הרשות. ומפני שהיה כל זה ממנו שוא ודבר כזב, לכן צוה השם למשה שיאמר לו עד מתי תגזור אומר ולא יקום לך תדור ולא תשלם, למה לך הדחיות האלה ידעתי כי מאנת לענות ולהכנע מפני. לכן איני רוצה להאריך עוד זמן, אבל היום שלח את עמי ויעבדוני". (רלב"ג, שמות י', ג')

מדרש לקח טוב מלמד אותנו שמשה ואהרון מבקשים להטיח בפרעה אחרי כל המכות שנחתו עליו ועל מצרים כולה ולשאול אותו, מאיפה עזות המצח וקשיות העורף שאתה מציג ועושה עצמך כאילו אינך "עני", כאילו אינך מושפל, עד מתי ההצגה הזו:

"עד מתי מאנת לענות מפני – כלומר ממאן אתה שלא לעשות עצמך עני, אלא בעזות פנים ובקשיות עורף אתה עומד". (לקח טוב, שמות י)

רבי עובדיה ספורנו (1475-1550, איטליה) מסביר את מהות שאלתם של משה ואהרון את פרעה, אחרי שפרעה הבין שהקב"ה שולט גם באוויר שהוא נושם באמצעות מכות השחין והברד:

"עד מתי מאנת – הנה מאחר שאינך נכנע אפילו עתה שראית יכולתי על האויר המקיף, אשר לא תוכל לחיות בלעדיו אפילו כרגע, אין לקוות שתשוב מכח שום גודל מכות, אבל אולי תשוב מכח התמדתם זמן ארוך, לכך ראוי לשאול עד איזה זמן יהיה גבול התמדת המיאון עם התמדת המכות". (ספורנו על שמות י׳,ג׳).

משה ואהרון רואים מולם מלך של מעצמה גדולה אשר בחודשים האחרונים ספג כל מכה אפשרית – במים, באדמה, בחיות, בשדות והאחרונות היו גם באוויר שאותו הוא נושם. נפלה להם תובנה שאדם כזה, אשר לא מתרשם גם כאשר הקב"ה פוגע באוויר אותו הוא נושם, לא יישבר מסוג המכה, אבל אולי משך המכות והאורך שלהן כן ישבור אותו. אז תגיד לנו בבקשה, עד מתי תמשוך את זה ?!

כאשר אדם נמצא בעמדת כוח וכבוד חזקים  והוא לא עושה לעצמו גבולות והוא אינו מבין שיש מעליו כוחות גדולים והוא מסרב להכיר במציאות הסובבת אותו – אז גם אם תיקח לו את האוויר שהוא נושם, זה לא יזיז אותו. בד"כ הוא זה שינשום עבורך את האוויר ואתה תרגיש מחנק.

ויותר מזה, אדם כזה בעל עוצמה, גאווה, עזות מצח ותחושת בלעדיות ימציא את כל הסיבות והתירוצים הכי יצירתיים ויתלה את דבריו באיזה פסיק של מציאות שאולי עוד יכולה לתמוך בו. גם אם הכל כבר קרס, אותו אדם יעשה הכל כדי להמשיך ולהחזיק במוקד הכוח, כמו שמסביר בעל החזקוני (1250-1310, צרפת) :

"לענת מפני – לפי שאתה מתגאה על יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד" (שמות י', ה').

משה ואהרון פונים לפרעה ואומרים לו, תגיד אתה באמת מסתמך על זה שנשאר קצת עשב ממכת הברד ?! אתה באמת לוקח גרם במציאות שנותרה לפניך ומשתמש בה כדי להמשיך את המצב שבו אתה חוטף מכה ועוד מכה וכל זה בשביל כבודך ומקומך ?!  אתה באמת חושב שאתה אלוקי כמו שאמרת "לי יאורי ואני עשיתני" ?

וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי

וירד יהודה – מתי הייתה ירידת יהודה?

וחי בהם

וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנֵּנִי

לפני שבר – גאון

הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893, בלארוס ופולין) אומר שכן,  פרעה עדיין סבור שהוא אלוקים ולכן הוא לא נכנע ומשפיל עצמו בפני הקב"ה וזאת למרות שהוא ראה את מציאותו והשגחתו של הקב"ה בכל רובד בעולם :

"עד מתי – רוצה לומר אחר שכבר נתברר אצלך מציאות ה' והשגחתו, רק שאתה חושב שגם אתה יש בך כח אלהות ולא תרצה להכנע לפני אלהי ישראל, הנני מביא מחר ארבה בגבולך ותכנע לפני בריה קטנה מבריותיו שהוא הארבה". (העמק דבר, שמות י', ג')

כאשר אדם מרגיש שיש בו גרם אחד של אלוקים, אין מקום לשום אדם אחר לידו ואין מקום לשום מחשבה מלבדו. כאשר אדם מרגיש שהוא ואלוקים הם באותו מעמד, אין מה לדבר איתו על הקשבה או קבלת מלכות ה' ובטח שאין מה לדבר איתו על להיכנע בפני משהו במציאות, גם לא אל מול הקב"ה. פרעה סבור שהוא אלוקים – הכל נעול. רבנו בחיי (1255-1340, ספרד) מלמד אותנו מה דורש הקב"ה מהאדם ומה הסכנה הטמונה בכך שאדם מחזיק בתוכו גרם אחד של אלוקות :

"עד מתי מאנת לענות מפני. מה הקב"ה דורש מן האדם הוא ההכנעה והשפלות….כענין שנאמר : "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי", ואם כן אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום שיהיה לי כדאי ואע"פ כן מביט אני אל עני ונכה רוח ולמי שהוא חרד על דברי. עני הוא הנכנע וכתיב :"לב נשבר ונדכה", ועל כן תרגם אונקלוס ע"ה לאתכנעה.

….וכבר ידעת כי אחאב מלך ישראל שהיה רשע עובד עבודה זרה ונכנע ועלתה לו הכנעתו הוא שכתוב: "הראית כי נכנע אחאב מלפני יען כי נכנע מפני לא אביא הרעה בימיו בימי בנו אביא הרעה על ביתו", נבוכדנצר הרשע שלא נכנע כבר ידעת עונשו שהכניעו השי"ת וגרש אותו ממלכותו, ולפי שהיה מתגאה ועושה עצמו אלוה והיה מגביה עצמו ומתעלה ממדרגה אנושית למדרגה אלהית, לפיכך הכניעו הקב"ה השפילו ממדרגה אנושית למדרגת הבהמות והיה אוכל עשבים ז' שנים כבהמה שפלה והיה עונשו מדה כנגד מדה שהרי ההכנעה וההשפלה עונשו של גאוה שנאמר: "לפני שבר גאון", כן פרעה הרשע מאן להיכנע בגאותו וגאונו ועל כן אבד בסופו". (רבנו בחיי, שמות י׳, ג׳)

אחאב שהיה עובד עבודה זרה ועשה את כל הרעות שבעולם הבין שיש מישהו מעליו, אבל הביע את הכנעתו אל מול הקב"ה, הקב"ה  גירש ממנו את הרעה והביא לו נצחונות במלחמות. נבוכדנצר, שהיה שליט גדול עד כדי כך שהיה סבור שהוא אלוה, השפיל אותו הקב"ה למדרגת בהמה. ורבנו בחיי מביא כלל גדול : "לפני שבר, גאון". כאשר אדם מתגאה, אז תהיה לו תקופת גאון מלאה בכבוד ועוצמה, אבל זה יוביל אותו בוודאות לשבר עצום שספק אם יקום ממנו.

הרמב"ן (1194-1270, ספרד) כותב לבנו אגרת הידועה בשמה "אגרת הרמב"ן", ליבה של האיגרת היא הנחייה ברורה  לבנו לדבוק במידת הענווה ובדרכי הענווה :

"שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ". תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבָזֶה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס….וְכַאֲשֶׁר תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הָעֲנָוָה, שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "עֵקֶב עֲנָוָה, יִרְאַת ה'….וְעַתָּה, בְּנִי, דַע וּרְאֵה כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת  שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר :"ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש"". (אגרת הרמב"ן)

שנזכה לדבוק במידה הענווה.

שבת שלום.

אבי כהן סקלי

אבי כהן סקלי, נולד בשנת 1979, נשוי לרינת ולהם שישה ילדים. גדל, למד ומתגורר כיום בבית שמש. נכנס לשירות הציבורי בשנת 2005 ובמסגרתו מילא שני תפקידי מנכ"ל משרד ממשלתי – מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת ומנכ"ל משרד שוויון חברתי.
בין היתר שימש גם כראש מנהל אזורי תעשיה, כראש אגף בכיר לפיתוח כלכלי בחברה הבדואית בדרום, יועץ כלכלי בלשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובמשרד האוצר.
בתפקידיו השונים היה אמון על קידום ופיתוח של סוגיות ציבוריות משמעותיות : טיפול באזרחים ותיקים עצמאיים בגלי הקורונה הראשונים, פיתוחה הכלכלי של מזרח ירושלים, פיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית, העצמה דיגיטלית וטכנולוגית לרשויות מקומיות, הקמה של רשות הצעירים בישראל והקמתם של עשרות מרכזי צעירים ועוד סוגיות רבות.
במקביל לתפקידיו, הינו סגן אלוף במילואים, משרת באוגדת איו"ש ובוגר תוכניות מנהיגות שונות כמו: תוכנית "מעוז" ותוכנית "עתידים".